"איך 7 ניתוחי גב קשים לא עזרו לי?"

הפרק הקודם, החמישי, הביא אותנו לפאתי שנת 2002 ולהחלטה שלי להמשיך לחפש מזור לכאביי. דרך כתבה בעיתון הגעתי ליחידת עמוד שדרה ב"מאיר" שמציעה טיפולים חדשניים לסובלים מכאבים.

נפגשתי עם ד"ר פבזנר והוא פרס בפני את האפשרויות שיש לו להציע לי. הטיפול הראשון הוא גלי רדיו, אם זה לא עוזר אפשר לעבור להשתלת אלקטרודה עם קוצב בגב ואם זה לא יעזור אזי, השתלת משאבה שבתוכה מורפיום.

שקלתי את הדברים והחלטתי לנסות ללכת על פי הסדר הזה, בתקווה שלא אצטרך לעבור את שלושת השלבים.

עשיתי שלושה טיפולים בגלי רדיו במשך כשנה וחצי ושום דבר לא זז. הכאבים היו קשים והתסכול עמד חזק באוויר.

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום תמיכה נפשית
פורום כאבי גב, עמוד שדרה
פורום נכויות, מחלות כרוניות
פורום אורתופדיה
חרדות, טראומות, פחדים

לאחר הכישלון בגלי רדיו, החלטנו ללכת על השתלת אלקטרודה. ב-2003 עברתי ניתוח גב להשתלת האלקטרודה עם הקוצב.

כל כך רציתי שזה יעבוד, עשיתי מאמץ כל כך גדול, אבל שוב, תסכול גדול מאוד. החלטנו ללכת על האפשרות האחרונה וזה השתלת משאבה.

ב-2004 עברתי ניתוח נוסף להשתלת משאבה שבתוכה הכניסו לי כמות קטנה של מורפיום שהלכה וגדלה עם הזמן.

המשאבה חוברה לצינורית שהוכנסה לתוך תעלת עמוד השדרה כדי להוליך את החומר בתוך התעלה. כל חודשיים היה עליי להתייצב למילוי משאבה, פעולה שנעשתה תחת שיקוף. הכניסו את החומר דרך מחט שהוכנסה לנקודת המילוי במשאבה. התהליך לקח כ-20 דקות והמשאבה נוהלה בעצמה על ידי מחשב פנימי.

וכך, כמעט שלוש שנים, עם העלאת מינון המורפיום בכל ביקור כזה, המזור המשיך להיות רחוק מאוד ממני. עדיין סבלתי מכאבים. התסכול התגבר למימדים של ייאוש.

איך אפשר שהגב שלי לא מגיב לשום ניסיון למנוע את הכאבים האלה. למרות המורפיום שהגיע לרמה של ששה סמ"ק ליום, נזקקתי עדיין לתרופות חיצוניות בכמות רבה מאוד, רבה מדי.

עברתי עם המורפיום תקופות קשות, הייתי נראית כאדם מסומם, עברתי כמה פעמים קריז כשהחומר נגמר לפני הזמן, ובסופו של עניין, כששקלתי את המצוי מול הרצוי, החלטתי להיפטר מהאלקטרודה והמשאבה גם יחד.

בספטמבר 2007 עברתי ניתוח נוסף שישי במספר, להוצאת המכשירים מהגב. חשבתי שזה הסוף לניתוחים אבל התבדיתי.

מסתבר שבניתוח הזה לא סגרו לי את הנקב בתעלת עמוד שדרה, ונזל לו נוזל השדרה החוצה. שכבתי עוד שבוע ונלקחתי לניתוח נוסף כדי לאחות את הקרע שנפער בתעלה.

אני חייבת לציין שלסיוט כזה לא ציפיתי, שני ניתוחים במחיר של אחד. הייתי צריכה לשכב במיטה חמישה ימים תמימים, לשכב רק על הגב כדי לעזור להחלמה של המקום.

זה שבר אותי, היו אלה שבועיים קשים מאוד, אך למרות זאת הפגנתי אומץ רב ומצב רוח היתולי. זו דרכי להישאר בפוקוס.

לכתבות יומן אישי נוספות:
"צה"ל אחלה, אבל חושב שאני מצורעת"
"התפרקתי, כי גם אינרציה נגמרת בסוף"
אני לא כמו הרופאים מ-ER
"מגיל 16 אני מחכה לגיל 40"
"פסיכולוג - זה מהשורש פסיכי?"

חשבתי ששבעה ניתוחים בגב הם די והותר, אבל אז הסתבר שכדאי להוציא גם את המכשור המתכתי שהוכנס בעת הקיבוע לפני 15 שנה, כי יתכן שזהו אחד ממקורות הכאב. לצערי לא יכלו לעשות זאת ביחד עם הניתוח הקודם.

לפרק הראשון ביומנה של מירה בולבה
לפרק השני ביומנה של מירה בולבה
לפרק השלישי ביומנה של מירה בולבה
לפרק הרביעי ביומנה של מירה בולבה

אז "בדם קר" ובמחשבה רציונאלית נטולת רגש, החלטתי ללכת לניתוח השמיני ולהוציא את הברגים כדי לנסות ולזכות בכמה אחוזי שיפור באיכות החיים שאין לי כרגע.

אני מתעתדת לעבור את הניתוח הזה בקרוב, ומקווה שנפגש אחרי הניתוח ואוכל לשתף אתכם בשמחה שיחולל המבצע הבלתי הגיוני הזה. להתראות...

לאתר של העמותה למאבק בכאב

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר