העיניים יבשות או מגרדות? יכול להיות שאתם סובלים מדמודקס

עיניים יבשות ומגרדות עלולות להצביע על מכלול בעיות, לרבות תסמינים של אלרגיה עונתית, אלרגיה לאבקנים או כזו הנגרמת מחשיפה לפרווה של בעלי חיים. כאשר הגרד אינו חולף עם הזמן, ייתכן שמדובר בשגשוג יתר של טפיל הדמודקס. במאמר הבא נסביר מהו אותו טפיל, למה הוא גורם, כיצד תוכלו לזהות אותו וכמובן שגם אילו טיפולים נחשבים ליעילים ביותר עבורו.

כידוע, העיניים שלנו מפרישות דמעות. בכל מצמוץ שלנו מופרשת כמות די קטנה של נוזל דמעתי, בעוד שבמקרים של בכי והתייפחות (הנובעים בעיקר מסערת רגשות), מדובר בייצור מאסיבי הרבה יותר של דמעות. מה שחשוב לזכור הוא שהדמעות נחלקות לסוגים שונים ועשויות לשמש למגוון מטרות, ביניהן ניקוי של העין, שטיפת גופים זרים ממנה, שמירה על רמות תקינות של לחץ תת עיני וכמובן שגם מתן הגנה לגוף ולעיניים שלנו.

הגורמים העיקריים של יובש בעיניים

מה שרבים לא מודעים לו הוא שגם על הדמעות צריך להגן. במצב התקין, הגוף שלנו מצליח לספק לשכבת הדמעות את ההגנה הנדרשת להן בעזרת בלוטות המייבומיאן הנמצאות בעפעפיים. בלוטות אלה אחראיות על הפרשת נוזל שומני, שיוצר שכבת הגנה עמוסה בליפידים ובפרוטאינים על גבי שכבת הדמעות. נוזל זה, המכונה "נוזל המיבום", מונע מהדמעות להתאדות ותורם לכך שהפיזור שלהן מעל העין יהיה אחיד ככל האפשר.

הבעיה היא שיש מצבים בהם מנגנון ההפרשה של הדמעות מהעין נפגע. דוגמה נפוצה היא תסמונת שגרן (Sicca) – מחלה אוטואימונית שהביטוי המובהק ביותר שלה הוא פגיעה בבלוטות הרוק והדמעות, הגורמת לשורה של תסמינים דוגמת יובש בעיניים או בפה. שיבושים בפעילות בלוטות הדמע או המייבומיאן עלולים לגרום לתחושות חוזרות של יובש בעיניים, כמו גם להרגשה הלא נעימה שאבק או גרגיר חול נכנס לעין. אותו יובש בעיניים, אגב, הוא פעמים רבות אחד הסימנים המוקדמים לכך שמשהו "לא בסדר" בעין שלנו.

שימו לב שקיימות סיבות אפשריות מגוונות לשיבושים במנגנון ייצור הדמעות או נוזל המייבום. ברוב המקרים הדבר נגרם מסיבה "מכנית" – כלומר, סתימת התעלות המשמשות את הבלוטות להפרשת הנוזלים – אבל ישנן סיבות שונות לעצם החסימה הזו.

תסמונת העין היבשה ובלפריטיס

"בלפריטיס" הוא השם הלועזי של דלקת עפעפיים. המדובר הוא בדלקת עיקשת מאוד, הנחשבת למורכבת לאבחון ולטיפול גם יחד. בלפריטיס עלולה לגרום למגוון תסמינים, וביניהם:
• דמעות בעיניים
• עיניים אדומות
• נפיחות בעיניים או בעפעפיים
• ראייה מטושטשת
• גרד בעיניים
• פגיעה בריסים – בין אם הופעת קשקשת בין השערות, שבירת ריסים או אפילו נשירה שלהם
• תחושה שנמצא בעיניים גוף זר (למעשה, יובש)
• הפרשות בקו העפעפיים ובסביבת תעלת הדמע - בעיקר בשעות הבוקר, לאחר ההתעוררות מהשינה
• גירוי בלחמית
• רגישות לאור
• מצמוץ יתר
• התפתחות כיבים מודלקים בשפת העפעף

בלא מעט מקרים קיים קשר ישיר בין בלפריטיס לתסמונת העין היבשה. הקשר הזה יכול להיות הדוק ומורכב יותר ממה שאתם חושבים, כמו שנראה במקרה של טפיל הדמודקס.

כאן טפיל הדמודקס נכנס לתמונה

שגשוג יתר של טפיל הדמודקס הוא מקור לשורה ארוכה של בעיות בעיניים, לרבות בלפריטיס, תסמונת העין היבשה או רוזציאה (Rosacea) - מחלת עור כרונית שהביטויים האפשריים שלה על גבי עור הפנים הם הסמקה חוזרת ונשנית, אדמומיות והופעת פצעונים שמזכירים במבט ראשון אקנה.

גם היום הרפואה המודרנית לא מצליחה להסביר באופן מדויק מה עומד בבסיס הקשר הזה, או אפילו מה גרם למה: הרוזציאה, או שמא שגשוג טפיל הדמודקס? השורה התחתונה היא שאדם הסובל מרוזציאה עלול להיות בסיכון מוגבר לחוות שגשוג יתר של דמודקס, ולהיפך. למעשה, מחקרים הראו שאנשים עם רוזציאה הם בעלי סבירות גבוהה של עד פי 20-10 להופעה של יותר טפילי דמודקס, בהשוואה לעור פנים תקין.

דמודקס – הטפיל שתשמחו לא להכיר

אז מה זה בעצם טפיל הדמודקס? התשובה הפשוטה היא שמדובר במושג רחב מאוד, על רקע העובדה שידועים כיום יותר מ-100 סוגים של הטפיל. אנחנו נתייחס כאן לשניים העיקריים שאוהבים את עור הפנים שלנו וקיימים רק בבני האדם. הראשון, דמודקס פוליקולורום (Demodex Folliculorum), הוא בגודל של כ-0.4-0.3 מ"מ ונמשך לזקיקי השערות. דמודקס ברוויס (Demodex Brevis), הסוג השני, הוא בעל ממדים מצומצמים יותר של כ-0.18 מ"מ בלבד. טפיל זה מוצא את מקומו, בדרך כלל, בבלוטות החלב שעל גבי עור הפנים ובבלוטת המייבומיאן.

במצב התקין, הטפילים האלו לא אמורים להוות בעיה. העור הרי מכוסה בכל רגע נתון בטפילים מיקרוסקופיים ופני השטח החיצוניים בעור מספקים את ההגנה הנדרשת, כך שבדרך כלל הטפילים הם אסימפטומטיים ולא גורמים לתסמינים קליניים. הבעיה מתחילה כאשר האיזון מופר.

כך תוכלו לזהות שגשוג יתר של דמודקס בעיניים

במקרים בהם יש שגשוג יתר של טפיל הדמודקס (במקרה שלנו, בעיניים), אנחנו עלולים לחוות את תסמונת העין היבשה, תסמיני בלפריטיס ועוד. רשימת הסימפטומים במקרים האלו כוללת:
• אדמומיות בעיניים
• תחושות של יובש, צריבה או נוכחות גוף זר בעיניים
• גרד בעפעפיים
• שבירת ריסים, נשירת ריסים או צמיחה הפוכה שלהם
• הופעת קשקשת שעוותית, בין הריסים או מעל
• היווצרות הפרשות שומניות בין הריסים

מה כדאי לעשות אם אתם סובלים מהתסמינים?

את האבחון של מצבים מורכבים בעיניים משאירים לאנשי מקצוע. אם אתם סובלים מיובש חוזר בעיניים ולא מוצאים לכך סיבה, חשוב שלא תמתינו "עד יעבור זעם". מומלץ מאוד גם לא להסתפק בלגשת לרשתות הפארם כדי לרכוש טיפות ללא מרשם, מכיוון שהסיוע שלהן (אם בכלל) צפוי להיות רק בטווח הקצר. המטרה כאן היא לטפל בבעיה השורשית ולא בתסמינים שלה.

אז מה עושים? פשוט מאוד. גשו לרופא מומחה כדי שהוא יוכל לבדוק, בין השאר, האם סיבה אפשרית לסימפטומים שאתם חווים היא קינון דמודקס בין הריסים. האבחון נעשה באופן פרטני ומשלב בדיקות שונות, לדוגמה נטילת דגימה של הריסים ובחינה שלה תחת עדשת המיקרוסקופ, לאיתור הימצאות הטפיל.

סבירות גבוהה שהרופא יתאים לכם טיפות עיניים להתמודדות עם יובש או תחליפי דמעות להזלפה בעת הצורך. הפתרונות האלו עשויים להקל על הבעיה לפרק זמן מסוים, אבל אינם פותרים אותה לעומק.

ה"חשודים העיקריים": איפור וקרמים לעיניים

התמודדות עם עיניים יבשות, הנובעות במקרה שלנו מטפיל הדמודקס, דורשת כמה שינויים הכרחיים בשגרת החיים. אם אתן סובלות מדמודקס או מעיניים יבשות, כדאי מאוד שתפסיקו להשתמש לתקופה מסוימת באיפור סביב העיניים או בתכשירי עיניים הנחשבים למגרים. איפור המוצג כעמיד בפני מים, לדוגמה, כולל בדרך כלל חומרים הגורמים לגירוי העיניים. הוא גם מחייב אתכן להשתמש בתכשירים "חזקים" כדי להסיר את האיפור, מה שעלול להחמיר את הבעיה. במידת האפשר, ובעיקר בשלבי ההתמודדות הראשונים, כדאי לוותר על שימוש באיפור העיניים, ובמיוחד במוצרים כמו אייליינר או מסקרה שהשימוש בהם נעשה קרוב מאוד לקו הריסים.

קרמים לעיניים עלולים להחמיר גם הם את הבעיה. בחלק מהקרמים האהובים יש רכיבים שעלולים להקשות על העין – לדוגמה, שמנים קומדוגנים שעלולים להחריף את תסמיני הדמודקס. שימו לב שדווקא השמנים הנחשבים ל"בריאים" או ל"אורגניים", כמו שמנים מהצומח, הם אלו שטפיל הדמודקס אוהב.

הכול מתחיל בהיגיינה

העצה הטובה ביותר שאפשר להעניק לכם היא לא להתעצל, אלא להקפיד לשמור על היגיינה של העיניים בכל עת. קיימים מוצרי ניקיון והיגיינה שמתאימים לאנשים הסובלים משגשוג יתר של טיפול הדמודקס, לדוגמה סבון ייעודי לעיניים רגישות או מגבונים סטריליים המכילים רכיבים של שמן עץ התה. ניקוי העיניים פעמיים ביום יאפשר להן להישאר בריאות ונקיות, ובעיקר – עשוי לתרום להפחתת אוכלוסיית הטפילים הלא רצויים, כך שתחושו הקלה בתסמינים ובבעיה לאורך זמן.

המלצה נוספת היא לעסות את גבול העפעפיים בעזרת קומפרסים חמים או רטיות מיוחדות, אותן ניתן אף לחמם במיקרוגל. בדרך זו תוכלו להמיס ולנקות את ההפרשות ולנקז את הבלוטות הסתומות. במקרים של חסימה בבלוטות החלב שעל גבול העפעף העליון, יכול להיות שהפתרון יהיה ניקוי עמוק המבוסס על קרצוף בעזרת מברשת סיבובית מיוחדת וסחיטה של תוכן הבלוטות.

אם אתם סובלים בנוסף גם מגרד או מאדמומיות בעור הפנים, הביקור הבא שלכם צריך להיות אצל רופא עור. הוא יוכל לבדוק, בין השאר, שטפיל הדמודקס אינו משגשג גם בבלוטות החלב במרכז הפנים (בעיה גם לה יש היום מספיק פתרונות).

לכתבות נוספות בנושא:

10 תופעות שמחייבות בדיקת רופא עיניים

10 סימנים המעידים על דלקת עיניים

מהי תסמונת יובש בעיניים?


אפשר למצוא היום מגוון תכשירים ייעודיים ויעילים לטיפול בדמודקס, כאשר האתגר העיקרי הוא להתאים את התכשיר הנכון עבורכם, בהתאם למצב העור ולבעיה ממנה אתם סובלים. החדשות הטובות הן שהתאמה נכונה צפויה לשפר גם את מצב הרוזציאה, אם אתם סובלים ממנה במקביל, ולהקל על האדמומיות והתסמינים האחרים.

יפית כהן, מנהלת המרכז לטיפול ברוזיצאה, מרצה תדיר בכנסים מובילים בתחום האסתטיקה, מומחית לטיפול ברוזציאה ואבחון קליני של העור. בעלים של "המרכז לטיפול ברוזציאה"- קליניקה המתמחה בטיפול ברוזציאה ושגשוג טפיל הדמודקס. מנהלת את קבוצת התמיכה הגדולה בישראל בפייסבוק בנושא "רוזציאה, טפיל הדמודקס ואדמומיות בפנים – Rosacea Israel".



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר