למרות זאת, מדובר בתופעה הרבה יותר נרחבת. אקנה היא אחת ממחלות העור השכיחות ביותר. היא עלולה להופיע בכל גיל, ולפגוע גם בילדים צעירים יותר. קבוצת סיכון מרכזית, בהקשר הזה, היא ילדים בטווח הגילים 12-7.
במאמר הבא נתייחס למאפיינים העיקריים של האקנה, בדגש על קבוצת הגיל הזו, נסביר לכם איך ניתן לאבחן את המחלה ומהן דרכי ההתמודדות היעילות והמומלצות ביותר עם הפצעים.
אקנה הוא עניין של גיל
פאנל מקצועי שכונס על ידי האגודה האמריקאית לאקנה הציע לסווג את האקנה, לפני גיל ההתבגרות, לכמה קבוצות עיקריות:
● אקנה של יילודים (Neonatal Acne) - מגיל הלידה עד גיל 6 שבועות לערך
● אקנה אצל תינוקות (Infantile Acne) - החל מגיל 6 שבועות עד גיל שנה
● אקנה באמצע הילדות (Mid Childhood Acne) - מגיל שנה עד גיל 6
● אקנה בגיל ההתבגרות (Preadolescent Acne) - מגיל 7 עד גיל 12
חשוב לציין שהגבולות בין הקבוצות עשויים להיות מטושטשים, ותהליכים שונים עשויים להתרחש בגילים שונים לגמרי אצל חלק מהילדים ובני הנוער. את התקופה שלאחר הינקות ולפני גיל ההתבגרות, לדוגמה, ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות - גיל הגן וגיל בית הספר. יש לכך השפעת מבחינת דפוסי הפצעים בעור.
רוצים להתייעץ ולשאול שאלות בנושא?
פורום אקנה-רוזציאה
פצעי אקנה יהיו נפוצים יותר בתקופת בית הספר, מהסיבה הפשוטה שבגיל הגן ילדים לרוב לא מייצרים רמות משמעותיות של אנדרוגנים (הורמונים גבריים). אקנה בגיל הגן הוא אפשרי, אבל נדיר באופן יחסי ומחייב תשומת לב מיוחדת מבחינתם של ההורים.
מה גורם לאקנה אצל ילדים?
כאשר בוחנים את המאפיינים של התקופה שלפני גיל ההתבגרות, אפשר להבין למה פצעי אקנה יכולים להיות חלק בלתי נפרד ממנה. בשנים אלה חווים הילדים שינויים משמעותיים, שעלולים להוביל למחלות עור שונות - כולל, כמובן, אקנה.
שינויים הורמונליים
אקנה לפני גיל ההתבגרות (כאמור, לרוב בגיל 12-7) עשויה להיות אחד הסימנים המוקדמים לתהליך ההתבגרות. אקנה בתקופה זו מופיעה בשכיחות גבוהה יותר, שעולה ככל שמתקרבים לגיל ההתבגרות.
מבחינה ביולוגית, הגורמים למחלה עשויים להשתנות. אחרי גיל 7, מדובר בדרך כלל בתופעה שפירה הקשורה לעליית בהפרשות הפיזיולוגית של הורמונים מסוג דהידרו-אפיאנדרוסטרון (DHEA) ודהידרו אפיאנדרוסטרון סולפט (DHEAS).
הורמונים אלו מיוצרים בבלוטת האדרנל (בלוטת יותרת הכליה), שאחראית בין השאר על יצירת איזון בתפקודים שונים של גוף האדם דרך הפרשה הורמונלית, בעיקר של אדרנלין וקורטיזול. רמות ההורמונים הגבוהות עשויות לעורר את בלוטות החלב ולהוביל לייצור חומר שומני (Sebum), הגורם לחסימה של הבלוטות ולהופעת פצעי אקנה כתוצאה מכך.
בחלק קטן מהמקרים, פצעי האקנה הם ביטוי להפרעה אנדוקרינית, כמו היפרפלזיה (הגדלה) מולדת של בלוטת האדרנל, תסמונת השחלות הפוליציסטיות אצל נשים או מצבים רפואיים אחרים הגורמים לרמות גבוהות של הורמונים גבריים (היפראנדרוגניזם).
התבגרות מינית מוקדמת
במקרים של אקנה טרום גיל ההתבגרות חשוב להתייחס להיסטוריה הרפואית של המטופל, בדגש ניכר על המשפחה שלו. חשוב לבדוק אם היו סימנים של התבגרות מינית מוקדמת בקרב בני משפחה, מכיוון שייתכן שתהיה לכך השפעה על הילד.
בנוסף, חשוב לבצע בדיקה גופנית ולהעניק תשומת לב מיוחדת להימצאות סימני מין משניים, כמו:
● צמיחת שדיים אצל נשים
● הגדלת האשכים בילדים
● צמיחת שיער הערווה (שיעור גניטלי)
● שערות בבית השחי (שיעור אקסילרי)
● מסת שריר גבוהה
● עיבוי הקול
● הזעת יתר משמעותית, המדיפה ריח רע (אוסמידרוזיס) לפני גיל 8 בבנות או גיל 9 אצל בנים
● גדילה מופרזת, גם כן באותו שנים
הופעה של תסמינים מהסוג הזה בגיל מוקדם יחסית מחייבת בירור מקיף אצל אנדוקרינולוג ילדים. אם קיים חשד לגדילה מואצת, נדרשות בדיקות שונות ביניהן מעקב גדילה, בדיקת גיל העצמות (נעשית דרך צילום כף יד שמאל) או צילום שורש כף היד.
גנטיקה
להיסטוריה משפחתית תפקיד משמעותי בתפתחות אקנה. ילדים שהוריהם או אחיהם הגדולים סבלו מאקנה נמצאים בקבוצת סיכון מוגדל לסבול מהבעיה גם כן. אצל אנשים שמבחינה תורשתית עלולים להיות "מועדים לפורענות" מהבחינה הזו, בלוטות העור עלולות להגיב בצורה חזקה "מדי" להורמונים, גם כאשר הכמות שלהם היא סבירה ולא בהכרח גבוהה במיוחד.
לחצים וסטרס
זה לא סוד שהסממנים החיצוניים של הגוף, כולל מצב העור, עשויים להיות מושפעים ממה שמתחולל בתוכו. בתקופות עמוסות בלחצים, במתחים ובסטרס, עלול להיווצר חוסר איזון הורמונלי שאחד הביטויים שלו הוא הופצעת פצעי אקנה.
לא קשה להבין למה בשנות הילדות, ובעיקר לפני גיל ההתבגרות ובמהלכו, המתחים האלו עשויים לגדול. ילדים עשויים לחוות לחצים בסביבה המאתגרת של בית הספר, לעמוד בפני אתגרים חברתיים המשפיעים על המצב הפנימי והחיצוני כאחד, להתמודד עם תנאים לא פשוטים בתא המשפחתי וכן הלאה.
אבחון אקנה אצל ילדים
על פניו אבחון אקנה נראה כמו משימה פשוטה, על רקע העובדה שקל מאוד להבחין בפצעים שיופיעו על גבי העור. בדרך כלל זה קורה באזור העמוס בבלוטות חלב, כמו עור הפנים, הצוואר, הכתפיים, החזה, הישבן והחלק העליון של הגב. הבעיה היא שהמקומות האלו הם פעמים רבות חשופים, כך שהפצעים נראים ועלולים לגרום לפגיעה משמעותית בדימוי העצמי ובביטחון של אלו הסובלים מהם.
למרות הביטוי המוחשי הדי מובהק של פצעי האקנה, חשוב לאבחן את הפצעים בצורה נכונה כדי לראות אם אכן מדובר באקנה ולא בבעיה עורית אחרת. בנוסף, האבחון עשוי ללמד אותנו על הגורמים האפשריים לאקנה, מה שעשוי להשפיע כמובן על אפשרויות הטיפול.
כצעד ראשון, חשוב לבחון את מאפייני הפצעים. פצעי אקנה עשויים ללבוש צורות שונות, לרבות פצעים "שחורים" (קומדנים, הנובעים מחסימת נקבוביות העור), "לבנים" (בליטות קשות בגוון אדום, עם כתם לבן במרכז), מורסות (פצעים דלקתיים, עם מוגלה במרכזם), "חצ'קונים" (גבשושיות תת עוריות, שעלולות להיות עמוקות) ועוד.
איך מטפלים באקנה בקרב ילדים?
טיפול באקנה בקרב ילדים בכלל, וילדים טרום גיל ההתבגרות בפרט, עשוי להיראות כמו משימה מורכבת. יש ילדים שיחושו מבוכה או בושה, מה שיגרום לכך שהם יסרבו לגשת לאבחון ולקבל טיפול, שעשוי לשפר משמעותית את המצב שלהם.
חלק מהילדים, או אפילו הוריהם, סבורים שמדובר בבעיה שתחלוף מעצמה, חלק מתסמיני תקופת גיל ההתבגרות. מכיוון שהפצעים עלולים להחמיר ואף לגרום לצלקות בהיעדר טיפול הולם, ועל רקע ההשפעה השלילית שלהם על חיי הילדים, הכרחי כן לגשת לטיפול בבעיה.
תרופות ותכשירים
ברמה הכללית, טיפול בילדים עם אקנה זהה לרוב למבוגרים הסובלים מאותה בעיה, גם אם יש כמה התאמות שחשוב לבצע. קיימות כמה תרופות אנטיביוטיות, ביניהן דוקסילין או מינוציקלין, שאסורות לשימוש מתחת לגיל 12 עקב השפעה שלילית אפשרית על הגוף (למשל, שינוי בגוון השיניים).
במקרים בהם נדרש טיפול אנטיביוטי פומי בגילים אלה, ניתן לתת אנטיביוטיקה ממשפחת המאקרולידים, תרופה אנטי דלקתית שעשויה להיות יעילה נגד מגוון רחב של חיידקים.
במקרים קלים יחסית בהם ישנם קומדונים רבים, ניתן להשתמש בתכשירים המכילים בנזואיל פרוקסיד (Bebzoyl Peroxide) - מרכיב אנטי בקטריאלי בעל פעילות קומדונוליטית יעילה: כלומר, פעילות כנגד היווצרות קומדונים מרובה. מכיוון שהוא לא מכיל אנטיביוטיקה, חיידקי האקנה אינם מפתחים כלפיו עמידות, ובכוחו להשמיש את חיידקי האקנה בצורה יעילה. התכשירים המכילים בנזואיל פרוקסיד בלבד (דוגמת בנזק) ניתנים ללא מרשם רופא ומיועדים לשימוש במריחה מקומית, ללא צורך באנטיביוטיקה.
תכשירים אחרים שעשויים לסייע הם כאלו המכילים חומצה סיליצילית (חומצה אורגנית פשוטה המסייעת להתמודדות עם מגוון מצבי עור) או רטינואידים טופיקלים. המדובר בקרמים או בתכשירי ג'ל המועשרים בנגזרת של ויטמין A, בעלי אפקט קומדונוליטי והשפעה על תהליך הקרטניזציה של תאי העור. שילוב של תכשירים שונים, למשל רטינואידים ובנזואיל פרוקסיד, עשוי להגביר את ספיגת הבנזואיל ולשפר את יעילות הטיפול.
ניהול המחלה ויצירת שגרת טיפוח
לצד הטיפולים התרופתיים או המקומיים, חשוב שילדים הסובלים מאקנה יאמצו שגרה שתקטין ככל שניתן את החשיפה שלהם לגורמי הסיכון למחלה ואת התסמינים. דגש מרכזי הוא על ניקוי עדין, כאשר התמודדות עם מצבים קלים של אקנה משלבת ברוב המקרים שטיפה עדינה של העור, מבלי לגרום לו נזק, ושימוש בקרם לחות ללא שמן.תזונה
תזונה, כידוע, עשויה להשפיע על מצב העור לכאן או לכאן. ישנם מחקרים אפידמיולוגיים שמראים קשר בין אקנה לבין צריכה מוגברת של סוכר, חלב, שומן רווי וחומצת שומן טראנס. לכן מומלץ לצמצם את הצריכה שלהם עד למינימום האפשרי, במיוחד הרכיבים שעלולים לפגוע בגוף גם בדרכים אחרות.
העדפה של ירקות, פירות ושיבולת שועל, לדוגמה, עשויה לסייע במצב העור.
מחקרים נוספים מצביעים על קשר בין דיאטות עם ערך גליקמי ועומס גליקמי גבוהים לבין התפתחות אקנה והחמרתה. אינדקס גליקמי (Glycemic Index) מבטא את היכולת של מזון להעלות את רמת הסוכר (גלוקוז) בדם, בעוד שעומס גליקמי (Glycemic Load) את רמת הגלוקוז בדם שעתיים לאחר אכילת מזון המכיל פחמימות.
מזונות בעלי ערך גליקמי גבוה עלולים לגרום להיפרגליקמיה ולהיפראינסולינמיה - כלומר, רמות גבוהות של סוכר ואינסולין בדם, בהתאמה. עקב כך, עלולה להתרחש הפרשת יתר של הורמוני גדילה והורמונים גבריים. אלו גורמים לשגשוג ולהפרשת יתר של סבום, מה שעלול לתרום להתפתחות אקנה. לכן מומלץ לצמצם את צריכת המזונות להם ערך גליקמי גבוה, דוגמת תפוחי אדמה לבנים, לחם לבן, דגני בוקר, חטיפי ציפס, מאפים, אורז לבן ומשקאות ממותקים.
כמה מחקרים לא מבוקרים הדגימו יעילות מסוימת בין אכילת דגים (כגון דג סלמון וטונה) או מזונות המכילים אומגה 3, לבין שיפור מצב העור. מנגד, מוצרי חלב עלולים לפגוע במצב העור, ולכן מומלץ לצרוך במידת האפשר חלב דל שומן (והורמונים).
חשוב להזכיר שאין נוסחה חד משמעית לטיפול באקנה, על אחת כמה וכמה אצל ילדים. לאחר שמבינים שישנה בעיה ומאבחנים אותה, הצעד המרכזי הוא לבנות תוכנית טיפולים המותאמת באופן מלא לסוג האקנה, לדרגת החומרה שלה, למאפייני הילדים ולשגרת החיים שלהם. מדובר בתהליך שיכול להיות הדרגתי, אבל כזה שבסופו ניתן לקבל שיפור משמעותי במצב העור בפרט, ובבריאות הגוף בכלל.
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
![]() עזר מאד |
![]() עזר |
![]() טוב |
![]() עזר קצת |
![]() לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר