אני לא כמו הרופאים מ-ER

עוד מתקופת לימודיי בתיכון, במגמה הביולוגית, חלמתי להיות רופא. תחזית זו אף נכתבה בספר המחזור שלי בתיכון על ידי חברי.

קשה לי להסביר את המשיכה הכמעט עיוורת שלי לתחום הזה. מה בעצם כל כך מושך במקצוע הזה?

ללא ספק, מה שעמד בבסיס ההחלטה העיקשת שלי ללמוד רפואה הוא הסקרנות הבלתי נלאית להבין את נפלאות פאר הבריאה: כיצד בנויה ופועלת המכונה המפליאה הזו הקרויה גוף האדם?

על כך יש להוסיף את הרצון לספק את היצר ה"טיפולי" שלי: מאז ומתמיד אהבתי לטפל באחרים, אם בבני אדם ואם בבעלי חיים שנפצעו או חלו. האסטרולוגים לבטח ינעצו את התנהגותי הזו בהיותי בן מזל סרטן, אותו מזל הידוע באהבתו לעזור ולטפל באחרים.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה שבן רופא הינו חלומה הרטוב של כל אם יהודיה, התופסת את מקצוע הרפואה כמקצוע בטוח ומכובד, שתמיד יידרש.

ובכלל, נהוג לומר במקומותינו שיהודי, תמיד צריך שיהיה רופא בסביבת מגוריו. ואם לא רופא אז לפחות חובש. ואם לא חובש, אז מישהו שמכיר חובש.

רוצים להתייעץ עם ד"ר חיימי בנוגע לילד? היכנסו לפורומים בניהולו:
פורום רפואת ילדים
פורום המטולוגיה אונקולוגיה ילדים

ייתכן שגם התדמית הסקסית-הרואית של הרופאים המשתקפת מתכניות הטלוויזיה למיניהן תורמת אף היא להתגבשות החלום הזה בלבבות בני הנוער הצעירים.

דמויות כמו ג'ורג' קלוני כד"ר רוס מהסדרה ER, ד"ר שאט או ד"ר גייגר מ"שיקגו הופ" או אפילו הרופא בגרסה המיוזעת והלא-מגולחת, הלא הוא ד"ר ג'ק שפרד מ'אבודים', שמצליחים לשלב בין אקשן יומיומי וסקס אפיל זוהר -מאד מעוררות קנאה.

בקרב הסטודנטים לרפואה ניתן אפילו להתרשם לעתים מתחושת שליחות או ייעוד של ממש: להיות רופא משמע להיות שליחו של אלוהים (שהוא "רופא כל בשר" ) בריפוי בני האדם.

מזוכיזם בעבודה ואולם, המציאות הרבה פחות זוהרת: מסלול התלאות של השואף ללמוד רפואה בארצנו מתחיל עם ניסיונו הנואש בדרך כלל, להתקבל ללימודי הרפואה.

מבחינה פרקטית, לא ממש קל להתקבל לרפואה בארץ, ובדרך כלל הדבר כרוך בניסיונות חוזרים, הכוללים בחינות פסיכומטרי חוזרות ונשנות או בצוע של שנת מכינה לשיפור ציוני הבגרות.

לשמחתי הרבה, למרות שהורי אינם רופאים, ולא זכיתי לכבוד לו זוכים בנים או בנות של פרופסורים מוכרים בבואם לראיונות הקבלה בבתי הספר לרפואה, לא חוויתי מסע תלאות זה באופן אישי, והתקבלתי ללימודי הרפואה בקלות יחסית. יחד עם זאת, איני יכול לומר כי תקופת לימודי הרפואה בפקולטה לרפואה בירושלים היתה תקופה נעימה במיוחד.

בנוסף למסלול הלימודים האינסופי, הרי גם מי ששרד את לימודי הרפואה בארצנו, דרכו לא שוגה בשושנים: נכונה לו תקופת סטאז' דינמית ומתישה במשך שנה, בה הסטאז'ר נמצא בסולם ההיררכיה אך ורק מעל לפועלות הניקיון, וגם זה רק ביום מוצלח במיוחד.

לאחר מכן הרופא הצעיר יוצא לעולם האכזר והתחרותי של מציאת התמחות באחת מהמחלקות בבתי החולים (המזוכיסטים שבקרב הרופאים אף עושים התמחות נוספת, כמו במקרה שלי).

יש לכם ילדים? בפורומים שלנו תמצאו פתרון לכל השאלות:
פורום הורות
פורום הפרעות קשב וריכוז
פורום פסיכולוגית ילדים
פורום תזונה ודיאטה ילדים
פורום גסטרואונטולוגיה ילדים

לאחר תקופה בת מספר שנים, רוויה בתורנויות, בחינות והצגת מקרים אינסופית בפני רופאים בכירים חמורי סבר, הרופא הניצול, שכבר אינו כל כך צעיר, ובדרך כבר סיגל לעצמו קרחת, כרס ומשקפיים עבות, כבר לא ממש זוכר מדוע רצה ללמוד רפואה.

מה גדולה דאבת ליבו של מיודענו הרופא, כאשר הוא פוגש את חבריו שהלכו ללמוד ראיית חשבונות, מנהל עסקים הנדסת מחשבים או משפטים: הוא לא יצליח לקבל את משכורתם ההתחלתית גם אם יאלץ לבצע 15 תורניות מדי חודש.

ובכלל, לא קל להיות רופא בארצנו. בנוסף על המשכורת הנמוכה (בוודאי בהשוואה למקצועות אקדמאיים אחרים הדורשים שנות לימוד והכשרה כה ארוכות, וגם בהשוואה למדינות אחרות בעולם), העבודה הקשה, האחריות הכבדה והמתח שבצידה, כל אלה הופכים את המקצוע הזה לבלתי סביר לחלוטין.

בישראל, שבה תרבות "המגיע לי" נהפכה כמעט לחוק יסוד, תחושותיהם של הרופאים נעשות קשות יותר מיום ליום. לעתים ישנה תחושה בקרב הרופאים של כפיות טובה מצד החברה.

הרופאים הופכים לפעמים להיות שק החבטות הציבורי: עדיין ניתן לראות בני משפחה עצבניים שופכים את זעמם על כל רופא שעובר במסדרון, עדיין ישנם רופאים החוששים לבשר בשורה לא נעימה למשפחת החולה, או חוששים לסרב לרשום למישהו חופש מחלה, פן יעשו בהם לינץ'.

כסת"ח בין כתלי בית החולים כפי שתראו גם בפרקים הבאים, אני האחרון שמתכוון להציג את הרופאים כמלאכי שרת. ישנם הרבה רופאים מתנשאים ויהירים, ציניים וגסי רוח שלא ראוי שיטפלו כלל בבני אדם. יש ויש.

בשנים האחרונות, הן בארץ והן בעולם, הרופאים גם נהפכו למטרה קלה יחסית לתביעות משפטיות. תופעה זו הכניסה את ציבור הרופאים לעמדת מגננה, המשפיעה על כל צעד והחלטה שלהם (במיוחד בבתי החולים).

דבר זה מביא לכך שעל אף הסיכונים לסיבוכים רפואיים, מתבצעות עשרות בדיקות מיותרות לחולים, שלא בהכרח קשורות למחלתם.

מנהג זה נועד לכך שהרופא יוכל, במידה וייתבע, להראות שביצע את כל הבדיקות האפשריות וחשב על כל האפשרויות, ואפילו הנדירות ביותר. או בקיצור: כסת"ח ("כיסוי תחת"). שיטה זו גם מאפשרת לחולה לצאת בהרגשה שהצליח לקבל את דרישותיו מהמערכת הרפואית.

תחושות השחיקה והתשישות המלוות את הרופאים בשנים האחרונות, והמלוות לעתים במנגנון הגנה של ציניות מכובדת, חלחלו גם לסדרות בתי החולים החדשות המצליחות כל כך.

בסדרה "ד"ר האוס", הגיבור הוא הרופא הכי לא אנושי והכי אנטיפט שהוצג עד כה בטלוויזיה: הוא לא אוהב לדבר עם החולים, וטוען כי בתשעה מתוך עשרה מקרים אין טעם לדבר עם החולים, כי הם משקרים. יחד עם זאת הוא רופא מאבחן מחונן ומבריק שמנסה להחזיר לרופא את כבודו, ועמדתו המורמת מעם.

דווקא את המחלות הוא כן אוהב, ובמיוחד הוא אוהב להגיע לאבחנה הנכונה מאוסף מעורפל של סימפטומים. אלה רק החולים, קיבינימט, שמפריעים לו.

מאידך, דמות הרופא העשיר והמטופח המוצגת בניפ טאק, הלכה לקיצוניות השנייה: אלה מתפקדים כטכנאים מנוסים ודווקא מאד קשובים ללקוח שלהם. הם יעשו כל דבר למענו, ובלבד שישלשל לכיסם סכום נאה במיוחד, דבר המזכיר להפליא את פועלם ואופיים של עורכי הדין.

עוד מד"ר מוטי חיימי:
הכל על אבחון סרטן בילדים
גירושין, ילדים ומשמורת משותפת
אקופונקטורה - הטיפול שדוקר ועוזר
תאי גזע IN, גברים OUT?
דגנים מלאים מונעים סרטן
המאצ'ו הישראלי וסרטן הערמונית

למרות כל הדברים שציינתי, אני חש סיפוק אמיתי מעבודתי כרופא. הרפואה היא לא רק מקצוע אלא היא אורח חיים.
אישית, התמזל מזלי להיות רופא ילדים , מקצוע אידיאלי למי שרוצה לשלב בין אהבת הרפואה ואהבת הילדים.

במקצוע זה הסיפוק מגיע למקסימום האפשרי. אתה עובד עם אנשים קטנים, שבאופן כללי הם יותר בריאים מאשר חולים, וגם כאשר הם חולים הם לרוב מצליחים להבריא די מהר, באופן ברור ומוחשי. אתה גם מלווה את הילדים האלה בכל שלבי גדילתם והתבגרותם, דבר המוסיף גם תחושת נחת.

הבעיה היחידה היא שלאחרונה יותר ויותר הורים הם בעלי השכלה אקדמית או סתם בעלי גישה מיידית לאינטרנט, עובדות המביאות לכך שהם מגיעים לרופא לאחר שקראו מאמרים וכתבות, והם אכן בטוחים כי הם יודעים מה טוב עבור ילדם טוב יותר מהרופא.

הם לא מוכנים לקבל תשובות כמו "כנראה שזוהי מחלה ויראלית" או "בואו נעקוב ונראה" או "בואו נחכה לתשובת התרבית". בעידן האינסטנט גם מהרופא נדרשות תשובות מיידיות ומוחלטות. רופא יקר שלי, מה, אתה באמת לא אלוהים?

פרק נוסף ביומן של ד"ר מוטי חיימי יתפרסם בקרוב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר