כיצד לאמץ ילד בישראל?

סימונה פלג פותחת את לבה ומכניסה אתכם למשפחתה למסע קסום מלא חששות וריגושים. בדרך הארוכה לאימוץ ילדה, היא חוותה גבשושיות ומכשולים רבים, אך לא נתנה לדבר לעצור את התגשמות חלומה והראתה לכולם שאין דבר העומד בפני הרצון
 סימונה פלג
| 11/04/2019 |
צפיות: 686
דירוג: 5.0 מתוך 1 הצבעות
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע 5.0 מתוך 5
יום ראשון בבוקר. אני שותה את כוס הקפה הראשונה שלי. נושמת את האוויר הצח של הבוקר, ותוך כדי עלעול בעיתון, עיני צדה מודעה מיוחדת במינה.

אני מראה לבן זוגי את המודעה, והחיוך שעולה על שפתיי מרמז לו את שעל לבי.

בהמשך היום, אני מתקשרת למספר הטלפון שבמודעה. אישה חביבה משיבה לי אחרי 2 צלצולים. אנחנו קובעות פגישה ליום ראשון הבא, בתשע ושלושים בבוקר.

בפגישת ההכרות אתנו, קובעת העובדת הסוציאלית כי הפגישה תיערך בביתנו. בתום התהליך הקצר, נקבע כי בכל שבת שנייה, וגם בחופשות ובחגים, נארח אצלנו ילדה בגיל אחת הבנות שלנו.

האירוח החל.

הפרידה אחרי כל ביקור והמבט העצוב שעלה על פניה של הילדה בכל פעם שהחזרתי אותה לפנימייה היו קשים מנשוא עבורי.

הביקורים הקצרים והמדודים עוררו בי רצון ישן נושן מלפני שנים– הרצון לאמץ.

לאחר שנה וחצי של אירוח הסתיימו הביקורים- מסיבות שאינן תלויות בנו. תחושת הייאוש השתלטה על שנינו.

הגיע הזמן להתחיל מחדש

הלבטים האם להמשיך את ההליך מכיוון אחר או פשוט להרים ידיים כרסמו מבפנים. המחשבות נדדו רבות בנושא. לאחר זמן מה, התייעצתי על כך עם בן זוגי, ויחד שיתפנו את ילדינו בלבטים אלו. בתום השיחה הזו, הוחלט, בהחלטה משותפת של כל בני הבית, לקפוץ למים העמוקים ולנסות שוב.

יש לכם שאלות נוספות בנושא? היכנסו עכשיו לפורומים:
פורום תאומים ושלישיות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות

הרמתי את השפופרת. מצאתי את עצמי מחייגת למחלקת אימוץ ילדים בוגרים בשירות למען הילד במשרד הרווחה.

ההליך היה ארוך מאוד. הוא התחיל בשיחת היכרות ואבחון אצל העובדות הסוציאליות, המשיך עם שתי פגישות של דינמיקה קבוצתית, שנעשו יחד עם הורים נוספים המעוניינים לאמץ והסתיים במכתב. שורה אחת במכתב הרעידה את מיתרי ליבנו מרוב אושר: "הנני שמחה להודיעכם כי הוועדה אישרה אתכם כמועמדים לקבלת ילד בוגר למטרת אימוץ".

אנחת רווחה.

הפגישה המיוחלת עם הילדה

קבעו לנו תאריך בו נפגוש לראשונה את הילדה. לא הצלחתי להירדם כל הלילה. ההתרגשות אחזה בי ללא הפסקה.

בבוקר נכנסו למכונית. הנסיעה לקראת המפגש מלווה בשתיקה, והמוזיקה ברדיו מתנגנת בווליום שקט.

אולי יעניין אתכם גם:
תקשורת נכונה עם ילדים
איך מגדלים שלישיה: המדריך להורה המאותגר
התמודדות עם קשיי ילדים בגיל ההתבגרות
יחסים בין אחים
רק שיירדמו מהר היום: הקניית הרגלי שינה לילדים

הגענו לסניף של השירות למען הילד. נכנסנו מכניסה נפרדת היישר ללובי גדול. ציורים ססגוניים מילאו את הקיר. התקדמנו לעבר החדר. בפינה, ניצבו כורסאות ישיבה ושולחן תואם. בצדו השני, בצבצה לה כוננית משחקים מרהיבה.

המתח החל לעלות. רמת הדריכות עולה על גדותיה. שקט משתלט על החדר. לפתע, נפתחת הדלת ובפתחה מופיעה העובדת הסוציאלית, שלצידה ילדה קטנה. בחנתי את הילדה. עיני השקד הגדולות שלה היו פקוחות לרווחה. שערה הארוך אסוף לקוקו נמוך, והיא הייתה לבושה בשמלה פרחונית. שפת גופה שידרה רוחק וביישנות, והיא נצמדה לעובדת הסוציאלית.

קמנו מהכיסא. התקרבנו לעברה בעדינות. הרגע הזה הרגיש כמו סצנה מסרט הנעשית בהילוך איטי. הרגשתי את לבי דופק בעוצמה. התקרבתי לאט ובעדינות, וכדי שתרגיש בנוח, התכופפתי לעברה.

"שלום לך", אמרתי ברכות. עיניים חומות גדולות מביטות לעברי. דממה. הושטתי את ידי לעברה ושאלתי: "רוצה שנבחר משחק?". היא בהתה בה לשנייה, ואז התקרבה אליי בהססנות רבה. הרגשתי את החשדנות מצידה, למרות שלא התנגדה למשחק.

שעת המפגש לוותה ברצון עז לרכך את המתיחות שעמדה באוויר. הסיטואציה הלא טבעית מלווה במבטים הדדיים בינינו. בזמן שניסיתי להכיר אותה ולהפיג את אי הנעימות באמצעות המשחק, לבי יצא אליה. פתאום זה הכה בי. פתאום הבנתי את הסיטואציה הקשה בה היא נמצאת. דמיינתי מה לבטח עובר לה בראש: 'באו לראות אותי ואולי, רק אולי, ייקחו אותי'. המחשבה הזו עוברת לכל ילד או ילדה שאינם מרגישים מוגנים ובטוחים. כמה עצוב. וכל מה שהתחשק לי באותה השנייה היה לחבק אותה ולגונן עליה. להסתכל לה בעיניים ולהבטיח לה שהכול יהיה בסדר.

כמה טוב שבאת הביתה

האימוץ הושלם. הילדה הגיעה אלינו הביתה והחיים השתנו מהקצה אל הקצה.

בהלה והתעוררות באמצע הלילה, התנגדויות, בדיקת גבולות לחוקי הבית, חשדנות, חוסר רצון להיכנס למקלחת, בקשות חוזרות ונשנות למתוקים, היצמדות לבובה המוכרת שהביאה אתה.

בתחילת הדרך, כל צעד שלנו לווה במבט חשדני. היא הסתכלה על התנהגות הילדים האחרים ובדקה מה הדברים שהם מקבלים והאם הם מקבלים יותר ממנה. ההתמודדות היום יומית התישה את כולנו, וחלק מהימים נראו כנצח.

ויום אחד, אחרי זמן מה, היא ניגשה אלי בשקט בשקט. הביטה לתוך עיניי, הושיטה את זרועותיה לעברי ולא אמרה מילה. רק חיבקה אותי חזק ולמשך זמן קצר, ואז רצה חזרה לחדרה.

מאותו רגע ידעתי, שזה היה שווה כל שנייה וכל רגע.

רגעים גדולים של אושר

כמה שנים אחרי. ערב שישי. אנחנו יושבים סביב השולחן. אני מביטה בגאווה בִּילָדַי ובילדה שאימצנו, ולבי מתרחב.

המשפחה שלנו עברה שינוי מהותי מלא בתהפוכות, אתגרים וקשיים. הדרך הארוכה שכל אחד מאתנו עשה ראויה להערכה. הפירות נשאו פרי וכולנו נהנים מהתוצאה המכובדת אליה הגענו.

תובנות קטנות על הליך האימוץ


אם הסיפור הפרטי שלי עשה לכם חשק לאמץ, אין מאושרת ממני. וכפי שאתם כבר יודעים, אין חכם כבעל ניסיון. אז הנה כמה תובנות מהמסע הפרטי שלי:

• להעניק בית לילד זוהי זכות גדולה
• כל הכנה שנעשה לקראת אימוץ, לא תכין אותנו לרגע האמת
• לא לשכוח לתמוך האחד בשני, במיוחד בתקופה הראשונה של האימוץ
• להרבות בשיחות עם אנשי מקצוע– עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים.
• יש להבין ולזכור- ילד שמגיע לבית חדש, למיטה חדשה ולהורים ואחים חדשים יהיה חשדן מאוד
ויבדוק כל צעד ושעל שלכם בתחילת הדרך.
• להיות סבלניים. וכמה שיותר.
• תנו מקום ושימו לב לילדים הביולוגיים שלכם ולהתנהגותם בזמן הליך האימוץ– איך הם צולחים את
השינוי, מה התחושות שלהם , מה החוויות שלהם. פנו זמן אישי עם כל אחד מהילדים.
• התחברו לקבוצות תמיכה שונות

סימונה פלג – מנחת הורים ומשפחות

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר