איך מגדלים שלישיה: המדריך להורה המאותגר

דבר לא הכין אותי למה שעומד להתגלות בדקות הקרובות. ההשתהות של הטכנאית במסך מתחילה להלחיץ אותי. ליבי דופק בחוזקה. אני מביטה בה, לא מבינה: "מה?" אני שואלת בדאגה.
"שניה, רגע" היא משיבה.
הדקות ארוכות… "מהההה???"
"אני רואה כאן 2 ראשים," היא משיבה. שתיקה ארוכה, ארוכה מאוד. בעליצותי, ומתוך חוסר הבנתי שהמכשיר על בטני ומסך האולטרסאונד קשורים אחד לשני, אני אומרת לה: "חפשי עוד ראש. אולי תמצאי."
היא ממשיכה להעביר את המכשיר על בטני הקטנה.
"אני רואה כאן עוד ראש!" היא משיבה.
אני שותקת, שותקת, שותקת…

הורים לתאומים או לשלישיה? היכנסו לפורומים:
פורום תאומים ושלישיות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי

טיפול בכמה תינוקות בו זמנית

הרגע שהבנתי שאני נושאת ברחמי יותר מעובר אחד היה אחד הרגעים ההזויים בחיי. התדהמה וההפתעה הגדולה, לצד הלא נודע, ליוו אותי עד רגע הלידה.
המחשבות והתכנונים לא פסקו לרגע. הן לצד הארגוני של גידול ילדים יחדיו והן לצד הכלכלי:

איך מטפלים בו־‬זמנית בכמה תינוקות? מי יעזור לי? האם העזרה שאקבל תמצא חן בעיני? האם יהיה לי מה לומר בנידון? איך אאכיל אותם? איך יהיה לנו כסף לקנות מטרנה וטיטולים? מה אני אמורה לבקש? מה אם אהיה לבד איתם והם יבכו?

אנו טרם ימי האינטרנט, ואני מתחילה לקרוא ספרים על גידול תאומים. זה לא מרגיע אותי כלל. אגב, עד היום טרם מצאתי ספר על גידול שלישיה. אני יוצרת קשר עם אמא לשלישיה – והלחץ רק הולך וגובר. אנחנו באמת הולכים אל הלא נודע.

שעת בוקר מוקדמת. השמש טרם הפציעה ליום חדש. שקט בחוץ, חשוך, אני יושבת במרפסת ביתי, אוויר קריר בעורפי. אני מלטפת את בטני וחושבת על שלושת העוברים ברחמי. תוך כדי המחשבות הטורדות את מנוחתי, שהפכו מנת חלקי היום יומית, אני קמה, לוקחת דף נייר ועט ומתחילה לכתוב:

• לא יתנו להם ממתקים (אני זוכרת עד היום – משום מה זה הדבר הראשון שאני רושמת)
• לא יעירו אותם משנתם
• לא יבואו לביקורים בהפתעה
• לא ירימו אותם כשהם שקטים
• לא יאכילו אותם בלעדי
• לא יתייחסו לאחת יותר מהשנייה
• לא יעשו השוואות
• וכדומה

הרשימה הלכה והתארכה.
בבוקר כשהראיתי את רשימת ה"לא" לבן זוגי. הוא מחזיק את הרשימה, מביט בה ארוכות ושואל: "אז מה כן?"
"אֶה… את זה אני לא יודעת עדיין" אני משיבה.

עצות לגידול תאומים ושלישיות

לימים, נעשה לנו ברור מה כן לעשות, וזה התחיל להתגבש עם הגעתן, ההדרגתית, לשמחתי, של הבנות הביתה מהפגייה, בהפרש ראשון של חודש, ואחר כך חודשיים וחצי.

לקחתי נשימה עמוקה, וידעתי שאני יכולה. קיבלתי מתנה. אני אומרת תודה ואני יכולה לעמוד בה. הטיפול וההתנהלות הלכו והתבהרו.

• על הקיר הייתה טבלת אוכל-פיפי-קקי
• ליד כל מיטה היה מתלה לטיטולים, שכן לא כולן היו עם אותו גודל טיטול.
• כשתינוקת הייתה שקטה במיטתה, לא הלכתי להרים אותה מיד סתם. נתתי לה את הדקות של השקט שלה.
• בביקור של הסבים והסבתות אני מבקשת להביא לנו מטרנה וטיטולים.
• דברתי אל הבנות הרבה, בטון שקט, בטוח ומרגיע. הן היו שלוש ואני אחת, ושמתי לב כשאני מדברת או שרה, הן שקטות, מקשיבות, מסתכלות. הבנתי שיש לי משהו שלהן כרגע אין, וזה עזר מאוד.
• סופי שבוע מיועדים בעיקר לטיול עם אבא, הרבה עזרה וקצת חופש לי, עד כמה שניתן, בהתאם לגיל הבנות. ככל שגדלו הדבר נעשה קל יותר ואפשרי.
• כשבאו לבקר אותנו, דאגנו לצאת לשעת זוגיות.
• דאגתי לצאת לטיול יום יומי עם ילדה אחת עלי במנשא. הולכת לסיבוב קצר. מדברת אליה ולוחשת לה כמה היא מיוחדת וכמה אני אוהבת אותה. וכך חוזרת על אותה פעולה 3 פעמים.
• מאכילה כל אחת בזמן הנכון לה. טרם חושבת בכלל לחבר בין הארוחות. אמנם, זו הרבה עבודה והתעסקות, אך משתלם מבחינת הרוגע והשובע של הבנות.
• מחסנת כל ילדה בנפרד, לוודא שאהיה פנויה אליה למקרה שיתפתח חום או תופעת לוואי אחרת.
• כשהן ערות, משכיבה ילדה ליד ילדה והן מרותקות אחת לשנייה, מה שמְפַנֶּה לי זמן קצר לעשות דברים לבית.
• תולה פתקים קטנים במקומות בולטים. לדוגמה:" לא להרים ילדה אם היא שקטה ונינוחה"

כל המידע והסיפורים לא באמת הכינו אותנו למהפך הזה של חיינו; לא הכינו אותנו לאינטנסיביות המשולשת של גידול שלישיה.

אך…
למרות כל זאת, אין תחליף לשנייה שבה הבטתי לכל אחת בעיניים וראיתי את העיניים הקטנות, המעריצות והאוהבות שהביטו בי ואמרו לי בדרך המיוחדת: "את אמא שלנו ואנחנו בך זכינו."

סימונה פלג – מנחת הורים ומשפחות



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר