תקשורת נכונה עם ילדים

"בוא רגע", אני לוקחת את בני לשיחה, דקה לפני שיורדים לגן השעשועים, וחוזרת על דברי מהימים האחרונים: "כשהילד החדש יבוא אליכם לשחק איתו, אתם לא בורחים ממנו! שמעת? זה לא יפה! אתה לא היית רוצה שלא ישחקו איתך, נכון?" ואנחנו יורדים למגרש המשחקים.

אחר הצהריים נעים בעונה זו של השנה. עדיין נהנים מבריזה נעימה ולחות לא מעיקה, כמדי יום אנחנו יורדים למגרש המשחקים, נפגשות כמה אמהות עם ילדיהם. מזג אוויר מושלם, הילדים משחקים להנאתם, ואנחנו יושבות על הספסל ומתקשקשות להנאתנו. מדי פעם מישהי מביאה ארוחת ערב, ועל הדשא כל הילדים אוכלים, חולקים, נהנים אחד בחברתו של השני.

דבר אחד מציק לי – אני מוצאת את עצמי, בשבוע האחרון, מרצה בפני בני כל פעם לפני היציאה החוצה. עברה לשכונתנו משפחה חדשה, עם ילד בגילו של שרון שלי, בן ה-4. משום מה, כל פעם כשהילד החדש מתקרב אל הילדים לשחק איתם, שרון, גיל ועידו מרביצים ריצה ומתרחקים.

ככל שאני מסבירה לשרון על התנהגותו הלא ראויה, אני לא מצליחה להבין את פשר ההתנהלות הלא אופיינית הזאת. אני יודעת ששרוני אוהב לשחק עם חברים, ואוהב לקבל חברים חדשים ופה, משום מה, זה לא קורה.

היום החלטתי שאני עושה מעשה. לא הייתי שלמה איתו, אבל הבנתי שאין לי ברירה.
בקול תקיף קראתי לשרון ובאלה הדברים פתחתי השיחה: "אנחנו יורדים למגרש השעשועים, ואם אתה, גיל ועידו בורחים מהילד החדש שוב, אנחנו חוזרים הביתה."

שרון הסתכל עלי בעיניו הגדולות ואמר: "אבל אמא, אנחנו לא בורחים ממנו ככה: הוא לא רוצה לשחק איתנו. אנחנו רוצים שהוא יהיה התופס, והוא רק עומד במקום. רצינו שהוא יתפוס אותנו. והוא לא רוצה."

עמדתי רגע, מופתעת. האם פירשתי את כל הסיטואציה לא נכון? כן! ובגדול!

חיבקתי את שרוני. והתנצלתי בפניו. כל השבוע האחרון הרציתי לו על קבלת חבר חדש, כאשר, בעצם, לא הקשבתי למה שיש לו להגיד.

הוספתי ואמרתי לו: "יכול להיות שהילד החדש לא הבין שאתם רוצים שהוא יתפוס אתכם ולכן לא רץ?"
"יכול להיות." השיב .
"אתה רוצה שנדבר איתו היום?"
שרוני חשב כמה דקות והשיב: "לא. אני אסביר לו מה צריך לעשות."
חיבקתי את שרון והדבקתי לו צרור כזה של נשיקות, שהוא ברח ממני…

יש לכם שאלות? היכנסו לפורום:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי

הורים יקרים,

תקשורת קשובה עם הילד

לא פעם אנחנו מוצאים שהמסר שאנחנו רוצים להעביר בעצם אינו עובר כלל. אנחנו חוזרים על אותו משפט או רעיון אך ללא הועיל.

הנה כמה המלצות בעניין:
1. ודאו שהילד אכן שומע את מה שיש לכם להגיד, ולא עסוק במשהו אחר.
2. שאלו לדעתו של הילד על הנושא המדובר. הקשיבו למה שיש לו לומר.
3. לסיכום, קחו אחריות על כך שדו-השיח אכן מתנהל בשני הכיוונים.

כישורים חברתיים

יכולת ההתחברות שלנו לחברים חדשים, בין כמבוגרים, ובין כילדים, אינה מידית. התבוננות, בדיקה, חשש, ביישנות, הם חלק מהתהליכים הטבעיים שאנו עוברים, ולוקח זמן עד שאנו מוכנים לעשות את הצעד הראשון. זה טבעי ונורמלי.

התפקיד שלנו כהורים, הוא להקל על המצב, מעצם קבלתנו את התהליך הטבעי הזה. סבלנות ואמפטיה יכולים לעזור מאוד לילד בחוויה זו.

חופשה נעימה

סימונה פלג – מנחת הורים ומשפחות



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר