יחסים בין אחים

קנאה בין אחים היא דבר טבעי, תפקידם של ההורים לאפשר לכל ילד למצות את הכישרון שלו מבלי ללבות את היריבות בין הילדים
 סימונה פלג
| 23/10/2018 |
צפיות: 813
דירוג: 3.5 מתוך 2 הצבעות
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע 3.5 מתוך 5
שבת, השעה 7 בבוקר. הכבישים כמעט ריקים ממכוניות. אני מציצה במראה ורואה את שתי בנותיי שעונות בעייפות של שעת בוקר מוקדמת על המושב. עדי בת ה-7 ויעלי בת ה-10. אנחנו בדרך לתחרות נוספת.

הבנות שייכות לקטגוריות גילאים נפרדת ויום ארוך מאוד לפנינו.

הילדים רבים? היכנסו לפורומים:
פורום תאומים ושלישיות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות

שינוי בהתנהגות של הילד

שנה קודם לכן…

יום שגרתי. אני באה לאסוף את עדי מהחוג, וכמו תמיד, אני שואלת את עוזרת המאמנת ויקי איך היה היום ומתכוננת כבר לצאת עם עדי. כשלפתע אני שומעת את המאמנת טניה קוראת לי: "יש לך כמה דקות?" היא שואלת. "בוודאי" אני משיבה.

"רציתי להגיד לך שעדי מאוד מאוד כישרונית. יש בה משהו מאד מיוחד, שגורם לי להמליץ לכן לחשוב על מעבר לקבוצה יותר מקצועית. היא כישרון מולד."

"אווו, באמת… אני רואה כמה היא אוהבת את ההתעמלות האמנותית. היא חוזרת מהחוג שמחה ונמרצת, ובבית היא כל הזמן מדגימה ומראה לנו כל מיני תרגילים."

עדי ואני אנחנו נפרדות מטניה, והולכות יד ביד לכיוון האוטו; היא בדילוגי קפיצה קלים ואני במחשבות על דבריה של טניה. וממשיכות לתחנה הבאה, לאסוף את יעלי מחוג הג'ודו שלה. עדי מספרת בהתרגשות ליעלי על מה שנאמר לי זה עתה. יעלי שותקת, אני קשובה למה שמתרחש מאחור.

בימים שלאחר מכן, אני שמה לב לשינוי בהתנהגותה של יעלי, ומנגד – חווה את התרגשותה והתלהבותה של עדי, על הסיכוי שתעבור לקבוצה אחרת, כי היא כל כך טובה.

לאחר כמה ימים. יעלי מכריזה: "אני פורשת מהג'ודו."
"למה!? את כבר שנה שניה בחוג!"
"אני רוצה להיות בחוג עם עדי."
"את לא יכולה! את לא יודעת לעשות את התרגילים ואני כבר בחוג הזה!" משיבה עדי בטון נוקשה.
"אבל אני רוצה. אני יכולה ללמוד. ונהיה ביחד."
"לא!"
"כן!"
"לא!"
"אני לא רוצה ללכת יותר לג'ודו, אני פורשת!"
ואז, עדי הולכת לחדר בכעס.

למאמרים נוספים של סימונה פלג:
תקשורת נכונה עם ילדים
כיצד מדברים עם הילדים על פורנוגרפיה?
איך מגדלים שלישיה: המדריך להורה המאותגר
התמודדות עם קשיי ילדים בגיל ההתבגרות

מתחים ומריבות בין הבנות

הימים שלאחר מכן מלווים במתח ומריבות בין הבנות. ברקע אני שומעת :"את לא תהיי בחוג שלי!" ומנגד, "אני כן!" אבל הוויכוחים עוברים לתחומים חדשים שבעבר לא היו. המתח מורגש בבית והאווירה לא נעימה.

במאמצים רבים אני מנסה לשכנע את יעלי להישאר בחוג הג'ודו שלה, אך מאמצי לשווא. ככל שאני מנסה יותר, היא יותר ויותר מתנגדת.

אני מחליטה לצאת לטיול עם כל אחת מהבנות, ולשמוע מה עובר על כל אחת מהן.

יעלי: "אני יודעת שאני לא מכירה את התנועות ואני יודעת שזה חדש לי. אבל עדי כל הזמן מקבלת תלבושות חדשות. את תמיד מסרקת אותה והולכת איתה לבחור ביגוד לתחרות. אני רואה כמה כולם מתלהבים מהאימונים שלה. וכל הדברים המיוחדים שהיא מראה לנו בבית. ואני… מה זה הג'ודו הזה? לא מעניין אף אחד! אתם לא מבקשים ממני להראות לכם. אז החלטתי לעבור!"

ליבי יוצא אל יעלי. לא קלטתי שכך היא מרגישה.

אני מוצאת פינה שקטה בפארק. אנחנו מתיישבות על הדשא. אני מחבקת את יעלי ואומרת: "אני לא ידעתי שכך את מרגישה. חשוב לי שתדעי, שאם את רוצה לנסות את החוג של ההתעמלות האמנותית, זה בסדר גמור. אני לא אמנע את זה ממך, בובה שלי. חשוב לי שתדעי שכל אחת מכן מיוחדת במינה. לכל אחת מכן יש החוזקות והחסרונות שלה, וזה כך אצל כולנו. יש דברים שנהיה טובים בהם יותר, ויש שפחות. יש דברים שאת יכולה לעשות שעדי לא יכולה. למשל – את כל כך טובה בג'ודו, ומוכשרת והתקדמת יפה! אבל אני לא אמנע ממך לנסות תחום אחר."

אנחנו חוזרות הביתה. עכשיו התור של עדי. אנחנו הולכות לכיוון הפארק.

"זה לא פייר שהיא תהיה איתי באותו חוג. אני רוצה להיות לבד. יש לה כבר את החוג שלה."
"מה מפחיד אותך עדידי?" אני שואלת.
"שהיא תהיה יותר טובה ממני. אני רוצה להיות הכי טובה ממנה!"

אנחנו מתיישבות באותה פינה שבה ישבתי חצי שעה קודם לכן עם יעלי.

"את יודעת, עדי. את מתעמלת שנה, והגעת להישגים מרשימים. טניה אמרה לנו שכדאי ללכת לקבוצה מתקדמת יותר. אז דעי – גם אם יעלי תצטרף לחוג שלך, היא לא תהיה ברמה שלך. היא תתחיל מההתחלה. אנחנו לא יודעים איך היא תהיה ואיך היא תרגיש. המקום שלך תמיד תמיד יהיה מיוחד במינו. אבל אם אני לא אאפשר ליעלי לנסות, אני אעשה טעות לדעתי. אם את היית מבקשת לנסות חוג חדש ואני הייתי מונעת ממך, זה היה לא נכון מצדי."

שתיקה קלה. אנחנו ממשיכות לשבת בפארק, מביטות בילדים שמשחקים בכדור. אני מחבקת את עדי בזרועותיי.

"את מבינה את מה שאמרתי מותק?"
"כן."
"אני רוצה שתזכרי, בובה שלי, משהו. כל אחת מכן מיוחדת במינה, וזה יישאר כך גם אם תלכו לאותו החוג."

קנאה בין אחים יכולה להוביל למריבות וליחסים עכורים ביניהם. עלינו כהורים להיות קשובים וערניים על מנת לראות וללמוד את הייחודיות של כל אחד מהילדים, גם אם הם עוסקים באותו תחום.

סימונה פלג – מנחת הורים ומשפחות

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר