אגרנות כפייתית: כיצד מזהים ואיך מטפלים?

לחפצים יש ערך סנטימנטלי ולא תמיד קל להיפרד מבגדים, רהיטים או פיצ'יפקס שכבר אינם בשימוש, וכך דברים שאינם נחוצים הולכים ומצטברים. התופעה מוכרת וכמעט אין אדם שלא שומר לעצמו כמה חפצים מיותרים רק כי הם מסמלים משהו או מישהו, אך יש אנשים שאצלם אין מדובר בחפץ אחד או שניים, אלא באגירה אובססיבית וחסרת פרופורציות של חפצים ללא יכולת לזרוק אותם. למצב זה קוראים אגרנות כפייתית והיא בעיה נפשית לכל דבר ועניין. לעתים האגרנות הכפייתית עומדת בפני עצמה, ולעתים היא נלווית להפרעות נפשיות אחרות.

אגרנות כפייתית יכולה להתפתח בשל סיבות שונות, לעתים אדם מתחיל לאגור חפצים מתוך מחשבה שערכם הכספי יעלה או שיהיה בהם שימוש בעתיד, ולעתים אלה חפצים בעלי ערך סנטימנטלי שאי אפשר פשוט להיפטר מהם. בדרך כלל, אנשים הסובלים מאגרנות כפייתית חיים באותו המרחב עם החפצים שהם אוגרים, גם אם זה בא על חשבון הצרכים שלהם. כך, למשל, הם יכולים לוותר על שימוש בחללים מסוימים בדירה שלהם משום שהחפצים חוסמים את הגישה אל אותם החדרים. כמו כן, פעמים רבות הם לא יתקנו מכשירים מסוימים, כמו מקרר או תנור, משום שהם לא רוצים שמישהו זר ייכנס לבית שלהם.

אגרנות כפייתית והקשר להפרעות נפשיות נוספות

אגרנות כפייתית אינה הפרעה נפשית נפוצה ולפי הערכות רק 2% עד 6% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. עם זאת, הנטייה לאגרנות נפוצה יותר והיא מצויה בקרב 1% עד 20% מכלל האוכלוסייה. ההפרעה יכולה להתפתח אצל גברים ואצל נשים באופן שווה והיא לרוב מתחילה להופיע בגיל מבוגר, אנשים מעל גיל 55 נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה מאשר אנשים בגילים צעירים יותר. אגרנות כפייתית יכולה להופיע גם בגיל ההתבגרות, אך אצלם ההפרעה מתונה יותר, זאת לרוב מכיוון שהם אינם גרים בגפם אלא עם הורים או שותפים לדירה שיכולים לרסן את הצורך באגרנות.

יש לכם שאלות נוספות? היכנסו עכשיו לפורומים:
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום פסיכולוגיה

אנשים שיש להם נטייה לאגרנות הם לרוב כאלה שגרים לבד, כאלה שגדלו בסביבה לא מסודרת או שחוו קשיים בילדות. פעמים רבות אגרנות כפייתית קשורה לבעיות נפשיות אחרות, כמו חרדה, דיכאון, דמנציה, סכיזופרניה, הפרעות קשב וריכוז והפרעה טורדנית כפייתית (OCD). ממחקרים עולה שאגרנות כפייתית יכולה להיות קשורה ללקויות בתפקודים הניהוליים אשר משליכים על יכולות קוגניטיביות כמו קשב, קטלוג וקבלת החלטות.

חוסר מודעות להפרעת האגרנות

אגרנות כפייתית אינה מופיעה יום בהיר אחד, אלא זו התפתחות הדרגתית, כך שהאדם הסובל מההפרעה כלל אינו מודע אליה ולהתנהגות שלו. תסמינים של אגרנות כפייתית הם חוסר יכולת להיפרד מחפצים גם אם אין להם ערך או שימוש מתוך מחשבה שיום יבוא והם יזדקקו להם או כי הם מזכירים להם אדם, מקום או תקופה, אי-סדר חריג בבית ובעבודה, חוסר יכולת למצוא חפצים חשובים מרוב בלגאן, צבירה של חפצים שמקבלים בחינם גם אם אין בהם צורך, האשמת הבלגאן בגודל הדירה, החלל או חוסר יכולות הארגון שלהם, הקרבת חללים בבית לטובת החפצים, הימנעות מאירוח אנשים בבית בשל בושה או חוסר מקום, הימנעות מתיקון מכשירים שהתקלקלו ותחושת לחץ וחוסר אונים לאור כמות החפצים שיש להם. הכרתי אישה שלא הייתה יכולה להיפטר אפילו מחפץ אחד בבית שבו גדלה, השאירה דירה בת 3 חדרים ברמת גן נעולה וללא שימוש ועברה לגור בשכר דירה בדירת חדר. המצב לא השתנה ונמשך כבר 20 שנה.

אולי יעניין אותך גם:
החשיבות של הערך העצמי וכיצד לשמור עליו
טיפול פסיכולוגי לילד – סיפור המעשה
הרעב לאושר: הפרעות אכילה ואובססיה לאוכל בריא
הפרעת זהות דיסוציאטיבית: כל מה שרציתם לדעת על פיצול אישיות
כיצד מתמודדים עם מחשבות טורדניות?

אנשים עם אגרנות כפייתית לא תמיד מודעים לבעיה שלהם ולא קל לשכנע אותם ללכת לאבחון ולטיפול, אך אנשים הקרובים להם יכולים לזהות את התסמינים של ההפרעה ולבקש עזרה ואף להביא מומחה שיאבחן את הבעיה בבית של האגרן. דרך הטיפול בהפרעה נעשית לאחר הערכה פסיכיאטרית שבה אומדים את חומרת המצב ובוחנים אם ישנן הפרעות נפשיות נוספות. דרך הטיפול היעילה ביותר היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שבו מתמקדים בקושי להיפטר מהחפצים שנאגרו ובסיבות שבגללן עולה הצורך להמשיך לאגור עוד ועוד חפצים. המטרה של הטיפול היא לשנות את דפוסי החשיבה המובילים לדפוסי התנהגות מזיקים. נכון להיום אין תרופות המיועדות לטיפול באגרנות כפייתית, אך במקרים מסוימים תרופות ממשפחת ה-SSRI מסייעות לשיפור המצב.

טובי פלד – פסיכולוג מומחה, מטפל במבוגרים ובילדים בכל הגילים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר