טיפול פסיכולוגי לילד – סיפור המעשה

הורים רבים חוששים לקחת את הילד שלהם לטיפול פסיכולוגי ולעתים הילדים עצמם מביעים התנגדות ממניעים שונים. טובי פלד, פסיכולוג מומחה, מתאר מקרה של התהליך הטיפולי של ילד אחד ועל התוצאות שמדברות בעד עצמן
טובי פלד
| 053-4877782 | 07/05/2018 |
צפיות: 1,080
דירוג: 4.6 מתוך 3 הצבעות
התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע 4.6 מתוך 5
טובי היקר, 18/3/2018

זהו מכתב תודה על הטיפול שלך בבני האהוב.

הגענו אליך בעקבות משבר במשפחה ובעיות רגשיות והתנהגותיות בבית הספר בעיקר שכללו כעס, אלימות פיזית ומילולית, תלונות לרוב ממערכת בית הספר, בקיצור תסכול גם שלי וגם שלו מכל המצב שנמשך לאורך כל שנת הלימודים בכיתה א ו-ב.

התחלנו את הטיפול אצלך כחודש לפני תחילת הלימודים כיתה ג' וכבר מתחילת שנת הלימודים חל שינוי חד ומהפך לטובה בהתנהגותו גם בבית וגם בבית הספר. הטלפונים שהייתי מקבלת מהמחנכת שלו הפכו מתלונות והערות למחמאות, פרגון וציונים לשבח.

אם פעם הייתי חוששת לענות לטלפון בכל פעם שהייתי רואה את שם המחנכת על הצג, היום השתחררתי לחלוטין מהחששות ואני עונה לטלפון בטבעיות.

בני קיבל כבר שתי תעודות הצטיינות במהלך השנה הזו ואנחנו נמצאים רק באמצע השנה. נוסף לכל זאת, היחסים בינינו השתפרו פלאים.

ועל כל זאת אני רוצה להודות לך מעומק ליבי, על העזרה, על הליווי, על התמיכה שלך בנו ועל השינוי האדיר שנוצר בעקבות המפגשים איתך.

בתודה ובהערכה רבה,

אביבה ג.

היכנסו לפורומים והתייעצו עם טובי פלד:
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום פסיכולוגיה

הילד אוהב להתחרות אך מתקשה להפסיד

דרור בן ה-9, ילד יפה, ספורטיבי עם בעיות התנהגות בבית ובבית הספר, מתבודד, נטייה לכעסים ולהתפרצויות זעם. אביו נטש אותו. אמו אביבה, בת 40 אישה נאה ומטופחת, כאובה גם כן. גם היא נטתה לכעסים ולחוסר שליטה בהם. כמו בנה, גם אביבה ננטשה בילדותה, באותו הגיל שאביו של דרור נטש אותו. הכעסים של דרור ושל אביבה נובעים ממקור גנטי וחרדת הנטישה מושפעת מאד מהאירועים.

הטיפול הפסיכולוגי שהביא לתוצאות המתוארות במכתב התנהל בצורה הבאה:

דרור ואביבה הגיעו ביחד לכל הפגישות. אביבה סיפרה לבנה שהם הולכים לחוג כי הוא לא הסכים ללכת לפסיכולוג. דרור כמעט ולא דיבר, סירב לדבר על מה שמציק לו ולפעמים אסר על אימו לספר. כשדיברנו דרור ואני, רוב המילים יצאו מהפה שלי. אמו הייתה שואלת אותו ”אולי תספר על מה שהיה עם המורה?" הוא היה אומר "לא" ואז אביבה הייתה אומרת "אני יכולה לספר?" לפעמים היה אומר "תספרי את" ולפעמים סירב לחלוטין. אני הייתי אומר לאמא "זה בסדר שיספר מה שבא לו" או "תספרי את."

הוא בחר לשחק ורק לשחק, אוהב מאד לשחק ולהתחרות ומתקשה מאד להפסיד. כשהיה מפסיד היה עוזב את המקום בריצה, מתכנס בתוך עצמו לא רואה אף אחד, שותק ולא מגיב. בבית הספר היה מסתובב לבד בהפסקות, אם היה מפסיד במשחק היה בוכה או מרביץ. רוב הזמן היינו משחקים בחוץ, בגינות המשחקים הציבוריות בגבעתיים, או בחצר שלי כדורשת או כדורגל.

בחלק מהפגישות האמא הייתה מספרת לי על אירועים קשים בבית או בבית הספר, למרות שאסר עליה, והוא מרחוק היה מקשיב - לא מקשיב. הייתה אומרת לי "אל תגיד לו שסיפרתי. הבטחתי לו שלא אספר". אני הייתי מעלה את הנושא עם דרור בצורה אחרת בלי לומר ששמעתי מאמו.

פגישות בחצר באווירה פתוחה וחופשית

בתחילת הפגישות היינו הולכים, דרור ואני, לגינות המשחקים הציבוריות, כל פעם לגינה אחרת, באחת הגינות הייתה אומגה ואותה הוא אהב. שם ראיתי את היכולת והרצון לעזור לאחרים. באחד המתקנים הייתה מעלית שיורדת למטה מסולם גבוה. הילדים היו עומדים בתור ומחכים לתורם לרדת. דרור היה מוותר על התור שלו ועזר לכל ילד קטן שהתקשה.

גם בבית הספר הוא פעל בצורה דומה וסירב להשתתף בחרם על הילד הכי דחוי בכתה, למרות שילד זה הציק לו מאד. דרור קיבל הרבה חיזוקים מהמורה על כך.

את האירועים האלה לא שמעתי ממנו אלא מאמא שלו.

לאחר כשש פגישות ירדה מאד האלימות בבית ובבית הספר. התחלנו לטפל בהיעלבויות הרבות שלו ובהתפרצויות בבית. כל פגישה דיברנו על התחום הבא הצריך להשתנות.

התייחסות להורה ולא רק לילד

כל פעם שהיה מתפרץ בכעס על אמו או על המורה הייתי שואל אותו אם התנהגות זו מוצאת חן בעיניו. היינו ממשיכים את השיחה לפי התשובה שלו. היה מקבל ממני עצה ישירה "אל תקלל את אמא שלך".

הייתי שואל אותו כל פגישה האם מישהו הכעיס אותך או פגע בך? ברוב הפעמים זו הייתה אמא שלו, והוא לא היה רוצה לספר. מאד היה נפגע אם אמא שלו הייתה כועסת עליו. היא הייתה מספרת לי על כך והצעתי לה להפחית מאד את הכעסים. היא הייתה אומרת לי "אבל גם אני רק בן אדם, איך אני יכולה לשתוק אם הוא זורק עלי נעל או מקלל אותי?"

הסברתי לה כמה זה פוגע בו שהיא כועסת עליו הוא מקבל זאת כמו נטישה.

בהמשך הטיפול הכעסים ההדדיים פחתו מאוד והיחסים בין אביבה לדרור השתפרו מאוד.

הפגישות נערכו בחדר פתוח לחצר ללא פרטיות מוחלטת, הייתי מביא מדי פעם מאכלים שדרור לא מכיר ומציע לו לנסות, לעיתים הסכים לעיתים סירב. חלק גדול מהשיחות התנהלו עם אמו שדברה איתי על קשיים שלה עם אבי הילד ובעבודה עם הבוס שלה ועל בעיות בריאות שלה. דרור היה שומע מרחוק ולא מתערב.

הכול היה באווירה חופשית לא פורמלית. היינו משחקים ביחד שלושתנו, כשהאמא הייתה מעודדת את דרור ומתלהבת מאד מהביצועים שלו. הפגישות היו מלהיבות ומרגשות. בתחילת הטיפול אביבה שנאה את המורה, בסוף הפגישות היא מאד העריכה את המורה ואמרה זאת לדרור פעמים רבות.

הגורמים שתרמו לטיפול הם חוסר הפורמליות, האווירה החופשית והמשחקים בהתאם לרצונו של הילד, התמקדות קצרה כל פעם בנושא אחר שהיווה קושי ויעוץ ישיר כיצד להתנהג לילד ולאמא.

כך, לדעתי, אפשר להגיע לתוצאות טובות בטיפול עם כל הילדים כמעט. ובא לציון גואל.

טובי פלד – פסיכולוג מומחה, מטפל במבוגרים ובילדים בכל הגילאים

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

לקביעת תור עם טובי פלד
פסיכולוג מומחה
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.