בא לי משהו מתוק

בא לי משהו מתוק, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. לופ אינסופי שנעצר רק כשזה כבר הרבה מדי ומאוחר מדי. למה זה קורה לנו? האם הצורך למתוק הוא פיזי או רגשי? האם זה הגוף שצריך עוד ועוד, או שזו הנפש שלנו אשר משתוקקת למתוק הזה?
טליה לביא
| 26/02/2019 |
צפיות: 2,561
דירוג: 3.6 מתוך 16 הצבעות
התקבלו 16 דירוגים בציון ממוצע 3.6 מתוך 5
בשנים האחרונות, הסוכר הוא "הילד הרע" של הבריאות והתזונה. יש התופסים את הצורך בסוכר כהתמכרות של ממש, ומחקרים מביאים אפילו הוכחות מצילומי MRI לכך שהסוכר "מדליק" במוח את אותם אזורים כמו קוקאין.

אין ספק שלגוף יש צורך פיזי בסוכרים, ושצריכה גבוהה של סוכרים היא גם לא בריאה, וגם יש בה אספקט ממכר. דהיינו, ככל שנאכל יותר, כך נרצה יותר וחוזר חלילה. וכשלא נאכל, נחוש צורך עז להכניס לגוף מאכלים עתירי סוכר, כמה שיותר מהם ומהר ככל הניתן. זהו מעגל קסמים של צורך אינסופי שאינו בא על סיפוקו.

עם זאת, עם יד על הלב, יש משהו נוח בבחירה שלנו להפיל את האחריות על הגוף. "התמכרתי". זה לא אני, זה הגוף שלי שצריך מתוק, אלא שהאמת היא שהצורך במתוק הוא לא רק בגוף.

מאכלים שמכילים סוכר הם לא רק דלק ומקור אנרגיה, הם גם פינוק ותענוג, ועבור רבים ממלאים גם תפקיד של פיצוי ונחמה.

אכן, צרכים רגשיים תופסים מקום של כבוד באכילה של מתוק. לא סתם אומרים ש"מתוקים הם נחמה" ובעתות מצוקה ובמשברים נפשיים, הסוכר מהווה מקור עידוד, משענת ואף מפלט מרגשות לא נעימים.

רוצים לשמור על אורח חיים בריא? היכנסו עכשיו לפורום:
פורום דיאטה, תזונה נכונה, אכילה רגשית

אז מה מפעיל אותנו יותר? הצורך הפיזי או הצורך הרגשי?

מניסיוני, אני יכולה לומר שהמנוע העיקרי לצריכה של סוכרים הוא הניסיון להימנע מהם. אולי טענה זו נשמעת אבסורדית, משוללת כל הגיון, אבל זו המציאות.

אף על פי שיש הבנה שהצורך במתוק הוא גם פיזי וגם נפשי, רובנו לא נותנים מקום לצרכים הללו, ובסתר ליבנו מעדיפים שלא להתמודד עם תחושות אלה, אלא מנסים להתעלם מהצרכים, להשקיט ולהשתיק אותם, בתקווה שהם ייעלמו כפי שבאו.

אבל הצרכים קיימים, והבחירה שלנו לא להקשיב להם רק מעצימה אותם. ומכאן קצרה הדרך לתסריט המוכר והידוע – נמנעים ומתאפקים עד ש"נשברים" ונכנסים לבולמוס אכילה לא מבוקר של מתוקים.
מוכרים גם הניסיונות להרגיע את הצורך במתוק עם אכילה של תפוח או פרי מתוק כמו תמר, שמובילים אחריהם לאכילה בלתי מבוקרת של מתוקים מכל הבא ליד.

אולי יעניין אתכם גם:
תחושת שובע - איך נגיע אליה?
קיבעון מחשבתי פוגע בירידה במשקל
אזהרה: אל תזרו מלח על הבריאות
פוד קואצ'ינג: איך לאכול רק כשרעבים
התמודדות עם אכילה רגשית

הניסיונות להימנע, והתקפי המתוק המגיעים אחריהם, מביאים אותנו לחשוב שאין לנו כוח רצון, אין לנו "אופי" ובטח שלא יכולת לאכול מעט – כמה קוביות שוקולד, עוגייה או שתיים או כל דבר מתוק אחר, קטן. אנחנו אומרים לעצמנו "הלוואי שיכולתי לאכול רק קובייה אחת או רק עוגייה אחת, אבל זה אף פעם לא נגמר בזה..."

הגבלה כמוה כהימנעות. המחשבה לאכול "רק קצת" יש בה 2 מילים ושתיהן מילות הגבלה. זה אותו דפוס מחשבה, זו אותה שפה, זה אותו חיווט במוח שאומר – עדיף שלא!! שלא נותן לגיטימציה לצורך, אם הוא פיזי ואם הוא רגשי. כמעט תמיד יש בו שמץ ולא רק ניחוח של אשמה. תחושות אלה יכולות להגיע לא מכך שאכלתי משהו מתוק שחורג ממה שאני מגדירה כ"מותר" וכ"אסור", אלא מכך שיש לי בכלל את הרצון, שאני מרשה לעצמי שיהיה לי חשק, מכיוון שחשק הוא לא צורך לגיטימי

לא צריך להשלים עם תחושות אלה, הן אינן מועילות לתהליך, אלא להיפך – הן אלה אשר משבשות אותו. בעזרת הדרכה והכוונה נכונה אפשר להגיע לשקט נפשי.

טליה לביא – דיאטנית הוליסטית

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר