התמודדות עם אכילה רגשית

אכילה רגשית היא מנגנון שביסודו בריחה מרגשות שליליים, אך זו לרוב מובילה לרגשות אשם ולאכילה נוספת. כדי לעצור את המנגנון יש להבין את המקורות שלו, וללמוד לבחור באוכל ולא לתת לו לנהל את החיים
טליה לביא
| 22/11/2018 |
צפיות: 1,591
דירוג: 4.5 מתוך 11 הצבעות
התקבלו 11 דירוגים בציון ממוצע 4.5 מתוך 5
"הרגשות שלי מובילים אותי למטבח – אם אני עצבנית או עצובה, משועממת או בודדה, לחוצה, או מודאגת ואפילו אם אני שמחה, בסוף אני עם אוכל בפה ואחריו מגיעים החרטה והכעס העצמי, שגם הם מעודדים אותי להמשיך לאכול עד שהבטן מתפקעת".

אכילה רגשית היא מצב המוגדר כאכילת יתר, שמטרתה (הלא מודעת בדרך כלל) היא להקל על רגשות ולהקהות אותם. המאפיינים העיקריים של אכילה רגשית הם תגובה אוטומטית אשר מקשרת בין רגש לבין אוכל, וכעס, חרטה ורגשות אשם על האכילה עצמה שלרוב מעודדים אכילה נוספת.

הדבר החשוב ביותר שיש להבין כאשר רוצים לפצח את הדפוס של האכילה הרגשית הוא שהמקור הוא אינו האוכל עצמו, אלא הרגשות שחשים – מה חשים כשעולים רגשות שליליים, כיצד מנהלים את אותם הרגשות, ואיך כל זה מתחבר דווקא לאוכל.

אוכל כמקור לאהבה והגנה

כדי לרדת לשורש העניין ניזכר בילדות, כשילדים מקבלים מכה, אם הם מתעצבנים או נעלבים, ההורים, מתוך רצון להגן ולהקל על הכאב והסבל, מנסים להסיח את הדעת מהחוויה השלילית – "אל תבכי מתוקה שלי, לא נורא, קחי עוגייה". הדפוס הזה ממשיך גם בבגרות, וכשכואב או כשמרגישים רע, האוכל מהווה נחמה – אם זו עוגייה, גלידה, שווארמה או אפילו קרקר יבש המצוי בהישג יד. כשמרגישים מתח ועומס נפשי ורוצים לאלחש את התחושות ולא להרגיש אותן, יש הפונים לאלכוהול, אחרים לעישון ויש שבורחים לאוכל.

האוכל מהווה מקור להבעת אהבה, דאגה, הגנה, פינוק והורות טובה. עם השנים החיבור בין רגש לאוכל הופך אוטומטי, הוא טבוע מילדות. יש שאצלם החיבור חזק יותר ויש שאצלם חלש יותר, תלוי בבית שבו גדלים, ויש המסגלים לעצמם דפוסים אלה בלי קשר לילדותם.

אפשר להסכים על כך שהאוכל אינו מספק רק תזונה הכרחית לגוף, אלא יש לו תפקידים נוספים, הוא מנחם כשעצובים, מרגיע כשעצבניים וממלא כשמרגישים ריקנות. לו אכילה מופרזת לא הייתה מובילה להשמנה ולבעיות אחרות, ואם האוכל היה ממלא את התפקידים השונים שמשליכים עליו, הרי שהוא היה יכול להיות פתרון נהדר לבעיות רבות ומונע אפילו נטילה של תרופות. אך זו לא המציאות, ובסופו של דבר האכילה הרגשית מובילה לתסכול רב, ובמקום לייצר את השקט שאותו מחפשים, היא גורמת לחוויה שלילית ולבעיה שיש להתמודד איתה.

ניתוק בין רגש לאוכל

רגש ← אוכל ← חרטה ← רגשות אשם ← אוכל

זהו מעגל "הקסמים" אשר מתחיל בצורך רגשי, סובב וסובב ומגיע לקיצו לרוב רק כשהגוף אומר עצור. כשהבטן אינה יכולה להכיל עוד.

כיצד אפשרי לצאת מהסחרור האינסופי והמתסכל? חשוב להבין שניסיון להימנע מאכילה במצבים שכאלה מועד לכישלון.

הדרך הנכונה היא לא לברוח כשהרגש מציף, אלא לעצור ולחשוב: מה באמת הצורך עכשיו, מה יעשה טוב, אולי מנוחה? אולי אוזן קשבת? ואולי באמת לנשנש משהו טעים שישפר את מצב הרוח?

הקשבה לצורך היא המפתח לניתוק של ההתנהגות האוטומטית. אין לברוח מהאוכל ואין לחפש לו חלופה אחרת שתמלא את החלל, אלא יש למקד את ההקשבה לצורך האמיתי ולמצוא מגוון של אפשרויות שיכולות לתת מענה ראוי. העצירה וההקשבה הן הצעד הראשון, הבחירה מבין מגוון של אפשרויות מנתקת את החוויה האוטומטית ואת התחושה של חוסר השליטה. כשיש מגוון של אפשרויות, גם אם בוחרים לפנות לאוכל זו בחירה ולא מעשה אוטומטי. אפשר להסכים שהאוכל יישאר כמענה על הצורך הרגשי, אבל לא כאפשרות היחידה, אלא אחת מני רבות. כאשר פונים לאוכל מתוך בחירה מנטרלים את החרטה ואת רגשות האשם. אשמה לעולם לא מובילה למקום חיובי, ואת מקומה יתפסו סליחה ושחרור.

עצירת המנגנון האוטומטי של האכילה הרגשית אינה דבר קל והיא דורשת תרגול. אפשר לנסות לעשות זאת באופן עצמאי, אך בדרך כלל כדאי לעשות זאת עם ליווי מקצועי של מטפל מנוסה.

טליה לביא – דיאטנית קלינית הוליסטית M.Scמטפלת באכילה רגשית ומפתחת השיטה "לרזות מהמחשבה"

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר