איך ממשיכים לקנות מבלי להיות מכורים לקניות?

התמכרות לקניות דומה במהותה להתמכרות לסמים, אך היא מתעתעת יותר משום שאפשר לתת להתמכרות הצדקות שונות, כמו יכולת פיננסית או צורך חיוני. זו למעשה המהות של תרבות הצריכה בימינו
שחף אשכנזי
| 22/01/2019 |
צפיות: 673
דירוג: 5.0 מתוך 6 הצבעות
התקבלו 6 דירוגים בציון ממוצע 5.0 מתוך 5
מכל ההתמכרויות שבהן אני מטפל, התמכרות לקניות הינה המוכחשת ביותר. מי הם המכחישים? כולם. למה מכחישים? כי בניגוד להתמכרות לסמים שונים, יש תחושה שכאן הנזק הוא "רק" כספי. החדשות הן שהנזק הוא הרבה יותר מכספי. המחיר של להיות מכור לקניות הוא לחיות תחת ההונאה הכי גדולה של "תרבות" הצריכה:

קניות מעניקות יכולת לקנות בכסף תחושת בחירה.

אני בוחר/ת מה שבא לי, מתוך מה שהמציאות מציעה לי. זה בכלל לא משנה האם אני עובד/ת עבור משכורת חודשית של 6,000 ₪ או שיש לי תקציב אינסופי לקניות. בעולם עם הרבה מאד מחויבויות מכבידות יותר או פחות, קניות הן מפלט מקשיי החיים. מכורים מתארים תחושת התעלות ואושר של ממש כאשר הם קונים פריט שעליו חלמו. ככל שהחלום יותר מפורט, כך תחושת ההתעלות גדולה יותר.

חוששים מהתמכרות? היכנסו לפורום:
פורום גמילה מעישון, גמילה מאכילה רגשית

איך מגדירים מכור/ה לקניות?

מכור לקניות הוא אדם שעסוק במשך שעה ומעלה ביום, על בסיס יום יומי או כמעט יומיומי בחיפוש אחר מוצר צריכה שאינו חיוני למחייתו. זה לא קשור לכמה כסף יוצא על זה בפועל. עצם העיסוק בשאלה 'מה לקנות' הוא ההתמכרות. ככל שהציפייה לרכישה הבאה תהיה ארוכה יותר, כך תחושת הסיפוק תהיה גדולה יותר. כך בדיוק כמו בסמים, תגדל הציפייה למנה הבאה. בפשטות, עצם הציפייה להשיג מוצר צריכה מסוים יש בה מידה של התמכרות.

הטריק נמצא במשפט "שאינו חיוני למחייתו." מי יכול להגדיר עבורי מה חיוני או אינו חיוני למחייתי? לכל אדם יש צרכים רגשיים משלו, ואין אדם אחד יכול להגדיר צורך של אדם אחר. אין ויכוח עם עובדה זו. הפער של מכור הוא שאינו מבחין בין 'צורך' לבין 'רצון'. 'צורך' מבוסס על מציאות חיי המעשית (יש לי שלושה ילדים ואני צריך אוטו שממלא את הצורך הזה) והכלכלית (אני יכול להרשות לעצמי מכונית מתאימה ויכול להיות אפילו יקרה). 'רצון', שהוא מנוע ההתמכרות מבוסס על תחושה שלעולם לא ניתן יהיה לספק. עליו מבוססת כל "תרבות" הצריכה בעולם.

בואו נקשה עוד יותר: מה אם הצורך האמתי במכונית אחרת ממנף חשק חבוי לקנות את אותה מכונית יקרה ומיוחדת שתמיד רצינו? המציאות היא תמיד הזדמנות מושלמת להונאה ולהסתרה עצמית. היכולת לזהות, מהי הבחירה הנכונה(?) דורשת רכישה של הבחנה רגשית ברורה. ההבחנה הזו נולדת בנקודת ההשקה בין רצון לצורך. המקום שבו הם נמצאים בעמק השווה מוליד את הבחירה החופשית, שם רצון במכונית חדשה נמצא בשיווי משקל רגשי עם הצורך באותה מכונית.

איך מביאים צורך ורצון לשיווי משקל רגשי?

המפתח יושב על 'לתת לזה להיות'. זהו המפתח שלנו ב-SoulTech, להבחין בזמן אמת בין התמכרות לרצון חופשי. לתת למה להיות? רגשית קשה להבחין בין צורך לרצון. למעשה זה כמעט בלתי אפשרי. שניהם יושבים על צורך הישרדותי, שבמקרה של רצון עבר עיוות אל מול שטיפת המוח של "תרבות" הצריכה. עוצבה מציאות רגשית בעולם הצריכה, שחלק ניכר מהסטטוס שלך בעולם נקבע על פי הדברים החומריים שצברנו בחיים. הנקודה היא שלמרות שיש לזה מידה נכרת של שקר, יש בזה גם מידה נכרת של אמת, ולכן כמעט ולא ניתן לייצר הבחנה רגשית ברורה בין שקר לאמת. בוודאי לא כשזה מגיע להחלטה בזמן אמת, האם לקנות או לא לקנות? וגם אם הגענו להחלטה מאוזנת, השאלה העמוקה היא, האם יש לנו 'אינטרס רגשי' ללכת אתה?

הסכנה הכי גדולה היא לייצר תחושת חסך שנולדת מהבנה שכלתנית שאין צורך במשהו, אבל עדיין יש רצון שיהיה בבעלותנו. כאן בא לעזרתנו 'לתת לזה להיות'. אנחנו מרגישים שבא לנו משהו, ועכשיו אנו רוצים להעביר את זה תהליך של בירור רגשי כדי להגיע להסכמה רגשית עם עצמינו לגבי ההחלטה הנכונה. החלטה, שבאה מהראש, תשאיר תחושת קיפוח שתתפוצץ לנו בסוף בפנים. בדיוק כמו דיאטה מעצבנת.

למאמרים נוספים של שחף אשכנזי:
מפסיקים לעשן ביחד עכשיו: קבוצת הפייסבוק שתעזור לכם להיגמל מעישון
התמכרות לאוכל (שאינו מזון)
קנאביס: איך הופכים דפקט לאפקט?
גמילה מדויקת היא הדרך להפוך לגרסה מתקדמת וטובה יותר של עצמך

מהו האינטרס הרגשי שמוביל אותנו להסכים 'לתת לזה להיות'?

תובנה שאנו גרסה טובה יותר של עצמינו כאשר אנו מסכימים להשהות החלטה מונחית גחמה. ההשהיה הזו מייצרת לנו מרחב תמרון בינינו לבין עצמינו. במרחב הזה נולדות תשובות מדויקות לגבי שאלות שהמציאות מציבה בפנינו שוב ושוב. במקרה הזה: האם רכישה מסוימת היא צורך מדויק מול הרצון שלנו, או שזה הכול רק עוד גחמה שמכסה על משהו אחר לגמרי? כאשר ברור לנו רגשית שקניות לא יוכלו לכסות על פערים רגשיים, אלא רק להעצים אותם, אזי האינטרס הרגשי ללכת עם ההחלטה המאוזנת רגשית הופך פשוט לביצוע. האיזון אינו המטרה הסופית. המטרה הסופית היא יצירת מרחב תמרון, שיאפשר לנו להיות גרסה טובה יותר של עצמינו.

שחף אשכנזי – מומחה בפתרון התמכרויות ומייסד SoulTech Group

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר