כיצד מדברים עם הילדים על פורנוגרפיה?

הארוחה תוכננה בקפידה. זה יום מיוחד עבורי. סוף סוף הצלחתי לרכז את המשפחה המורחבת יחדיו. אני עומדת ומקפידה בהכנת התבשילים והקינוחים המיוחדים שלי. אני קצת מתוחה. חשוב לי שהכול יעבור כמו שאני רוצה ומייחלת, באווירה נעימה ובלי המתחים שחווינו לאחרונה.

כולם מגיעים, מתרשמים ומחמיאים על ביתנו החדש. מסתובבים ומדברים אחד עם השני. גם הילדים שהיו בכעסים. האווירה נעימה; מפלס המתח שלי מתחיל לרדת. אני מרשה לעצמי להרגיש נינוחה ומאמינה שזה יכול לעבוד. שלום הבית יכול לקרות. איזה אושר!

אני מקבלת מחמאות על התבשילים, על השפע. כל אחד מוצא את מה שמתאים לו. בכל זאת, זו התארגנות מיוחדת, להכין ארוחה גם לצמחונים, גם לטבעונים וגם לאוהבי הבשר. עושה רושם שעמדתי במשימה, וליבי מתמלא.

אבל… בזווית עיני אני קולטת חיוך זדוני משועשע. בתחילה אני לא נותנת לזה תשומת לב יתרה, אך תחושה הבטן לא מרפה; קול פנימי אומר לי… אני שמה לב שהחיוך לא יורד מפניו של בני בן ה-13. אני שמה לב שראשו מורכן מדי פעם לחיקו, והוא משועשע. לסירוגין, משתתף ומגלה התעניינות בנעשה סביב השולחן, אך חוזר ומביט למטה.

אני תוהה בליבי, מה קורה? אני מחליטה להגיע קרוב אליו בלי לעורר חשד, וקולטת שבני מחזיק בידו את הטלפון. אני מרגישה את ניצני הכעס עולים בתוכי. יש אצלנו חוק: ליד השולחן, בזמן הארוחה, אין טלפונים! האם דווקא זו הזדמנות הפז שלו להמרות את חוק המשפחה בתקווה שלא ארגיש? ומה כל כך משעשע ומעלה כזה חיוך על פניו בכל פעם שהוא מביט בנייד?

אני כבר חסרת שקט. משהו מתרחש. אני מרגישה את זה חזק.

הערב מסתיים, האורחים יוצאים.

יש לכם שאלות? היכנסו לפורומים:
פורום תאומים ושלישיות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי

סרטון פורנוגרפי בטלפון של הילד

בלילה אינני מצליחה להירדם, למרות עייפותי הרבה. אחרי שווידאתי שבני ישן, אני לוקחת את הטלפון שלו. מתיישבת על הספה בסלון ומתחילה לעקוב אחרי הפעילות האחרונה שלו.

לפתע… עולה תמונה. אחרי שבריר שניה אני קולטת שזה סרטון – סרטון פורנוגרפי. אני קופאת על מקומי, צמרמורת עוברת בגבי. אני משלבת את רגליי, ובוהה. אינני יודעת כמה זמן עבר. מחזירה את הטלפון למקום. נכנסת למיטה. לא נרדמת עד לפנות בוקר.

אני מתעוררת אפופה ומלאת מחשבות. איך יקבל בעלי את הנושא? האם נשב ביחד לדבר עם הבן? איך אסתכל בעיניו של ילדי? איך אומר לו שראיתי את הסרטון? מה אומר לו? אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.

אני יוצאת לעבודה מוטרדת ולא שקטה. אני חושבת להתייעץ עם חברות בעבודה איך לדבר על הנושא, ולא מצליחה. אני מרגישה מבוכה רבה. בתוך תוכי אני יודעת שאצטרך להתגבר על המבוכה. אני יודעת שאני זו שיכולה לדבר עם בני, כי הקשר בינינו יותר טוב מאשר שלו עם אביו.

אני חייבת למצוא את האומץ והדרך לקיים את השיחה. אני חייבת לעשות זאת כמה שיותר מהר.

תקשורת פתוחה בסביבה בטוחה

עוברים יומיים שבהם אני מתבשלת עם עצמי ועם מחשבותיי. יומיים של מחשבות וחוסר שינה. בערב, כשבני מודיע לי שהוא יוצא לבלות עם חבריו, אני עוצרת אותו ואומרת לו:
"רגע! לפני שאתה יוצא עם החברים, אתה ואני יוצאים לטיול עם הכלבה!" בני מסתכל עלי בעיניים תוהות, אך לא מתנגד. משהו בטון הדיבור שלי משדר החלטיות וביטחון. הוא מבין שזה רציני, שאין לו אפשרות אחרת, אבל בכל זאת מנסה לדחות את הקץ: "אפשר בעוד כמה דקות? "בהחלט" אני עונה, והוא הולך לשבת ליד המחשב.

לאחר כחצי שעה, אנחנו יוצאים לעשות את הסיבוב עם הכלבה. אנחנו הולכים לכיוון הפרדס. שנינו אוהבים את העצים הירוקים, את ריח הפריחה האביבי באוויר ואת מגע רגלינו על האדמה. אני לוקחת נשימה עמוקה. אוזרת אומץ. בעיקר חושבת איך לדבר בכנות ובביטחון. איך לא להרגיש מבוכה. ואז אני אומרת:

"אתה זוכר את סיגל, אמא של עידו? היא הראתה לי בעבודה כתבה על ילדים שמסתכלים בסרטים למבוגרים. חשבתי לעצמי, שזו הזדמנות נהדרת לדבר על זה איתך.

״אני לא יודעת עד כמה אתה יודע על מה אני מדברת, אבל חשוב לי מאוד להגיד לך שהסרטים האלה הם לא אמיתיים. הם לא משקפים את המציאות. אלה סרטים שמעוותים את המציאות לגמרי. אין בהם מן האמת. הם מסלפים את הדבר הבסיסי של הקשר בין איש לאישה, קשר של אהבה וכבוד הדדיים. הסילוף הזה הוא דבר נורא בעיני."

אנחנו ממשיכים ללכת. שנינו שותקים.

"אתה יודע במה נזכרתי פתאום? באמא שלי, שלא ידעה להסביר לי על כל מיני דברים חשובים. פעם אחת, כשהייתי פחות או יותר בגילך, היא פתאום אמרה לי, כמעט בצעקה, ׳אסור לשתות יין!׳ כאילו שתיתי יין ברגיל שלי כל יום.״

אני מציצה עליך ורואה את החיוך בזווית פיך. כאילו אתה מדמיין אותה צורחת עלי.
אני מחבקת אותך קלות.

"באמת זה היה! מה אתה צוחק? באותו זמן לא הבנתי מאיפה זה בא לה בכלל, האמירה הזאת, אבל אחרי כמה שנים שמעתי שדוד מרדכי, בתקופה קשה שהוא עבר, ברח לאלכוהול."

"את יודעת אמא, אני לא ראיתי סרטים כאלה, אבל פעם אבנר שלח לי תמונה של אישה…"

הרגשת הרווחה שבליבי היא אינסופית. גם אם אני יודעת שאין בדברי בני את כל האמת – אנחנו דיברנו. הוא שמע אותי! הוא היה איתי!

"חשוב לי שתדע, שאני מברכת על הכתבה הזאת שסיגל הראתה לי, ואני שמחה על ההזדמנות לדבר איתך על זה. דע לך, זה טבעי ומבורך להיות סקרן, אבל לא בכל דבר. אתה זוכר, כשדברנו על סמים, אמרתי לך לעולם לעולם לא לנסות, כי אנחנו לא יודעים איך זה ישפיע על הגוף. ממש ביקשתי ממך לא לנסות, כי יכולה להיות לזה השפעה בלתי הפיכה. והיו מקרים…

"נכון!" אתה משיב.

"גם בסרטונים האלה אני רואה סכנה. הם מסלפים לגמרי את המציאות. הם יכולים ממש להפריע ולשבש את התפיסה ואת ההתנהלות בהתפתחות קשרי אהבה בין שני אנשים, ובשמירת האהבה והיחסים לאורך זמן.״

חוקים להורה הנבוך

הורים יקרים,

ישנם נושאים קשים לשיחה עם ילדינו – נושאים כמו מוות, מחלות קשות, קשיים כלכליים, אובדן עבודה, וגם – פורנוגרפיה. אך צריך לדבר עליהם באומץ, בכנות ובישירות:

1. לקיים את השיחה במקום שקט, שייתן נינוחות גם לילד וגם להורה.
2. אפשרי לקיים אותה תוך כדי תנועה, כגון בזמן הליכה בחיק הטבע, על חוף הים או בנסיעה.
3. האמינו בעצמכם! אתם האנשים הכי מתאימים להעביר את המסר. הילדים צריכים אתכם כהורים.
4. בנושא הפורנוגרפיה, לא להיכנס להתנצחויות עם ילדכם. לזרום להוציא את הטוב מהשיחה למען
המטרה החשובה.
5. נסו להכניס חוויות אישיות שלכם בגיל זה. איך הרגשתם. האם ואיך דברו אתכם.

סימונה פלג – מנחת הורים ומשפחות



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר