מחלות עיניים הגורמות להופעת עיוורון

רוב בני האדם עוסקים בעבודה החל מתחילת שנות ה-20 לחייהם ועד לאמצע שנות ה-60 לחייהם, בסה"כ כ-40 שנה. במהלך השנים הללו כולם מקווים שהבריאות תמשיך ללוות את הגוף והנפש כאחד, כמו למשל בריאות העיניים וראיה איכותית וטובה עד לגיל מאוחר, להן כולם מייחלים עד לגיל מאוחר.

אולם, על פי הסטטיסטיקה הנוגעת למצב העיוורון בישראל, למעלה מ-5,000 בני אדם בשנה סובלים מבעיית עיוורון בגיל העבודה כתוצאה ממחלות עיניים. אמנם מחלות עיניים יש לרוב, אך למקרי עיוורון בישראל אחריות ארבע מחלות עיניים עיקריות:

1. קטרקט

קטרקט נקראת בעברית "ירוד". שמה הלועזי של מחלת קטרקט מגיע מהשפה היוונית ("קטרקקטוס") ופירושו "מפל מים". רובם של מקרי הקטרקט מופיעים אצל בני גיל הזהב ורק מיעוטם במצבים של עיניים חבולות, עיניים הסובלות ממחלות קשות ואצל ילדים.

סימפטומים: חולי קטרקט מתלוננים על ירידה הדרגתית בראיה למרחק ו/או לקריאה, נוטים להסתנוור ומתקשים לתפקד באור יום. בבדיקה יימצא כי העדשה עכורה.

לשאלות על עיוורון, מחלות עיניים ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
פורום רפואת עיניים, מחלות עיניים, בעיות ראיה
פורום ניתוחי עיניים, ניתוחי עפעפיים
פורום רפואת עיניים ילדים
פורום הסרת משקפיים בלייזר

טיפול במחלת קטרקט

פרט לניתוח החלפת העדשה בעדשה מלאכותית אין טיפול אחר שמצליח לתקן ולשפר מחלת קטרקט. ההתוויה לניתוח הינה ירידה בראיה עד להפרעה בעבודה ובתפקוד היום-יומי, דהיינו רואה חשבון בן 45 הסובל ממחלת קטרקט יזדקק לניתוח בדחיפות רבה יותר מאשר גמלאי בן 85 אשר מזמן אינו עובד או נוהג. במקרים מסוימים, התאמה טובה של משקפיים עשויה לדחות את הצורך בניתוח, אך בכל מקרה אינה מחליפה צורך זה.

השיטה המקובלת כיום להסרת קטרקט נקראת "פאקואמולסיפיקציה", המאפשרת ניתוח דרך פתח זעיר שגודלו מילימטרים בודדים, בגלגל העין. דרך פתח זעיר זה מסירים את הקופסית הקדמית של העדשה, מרסקים את ליבת העדשה בעזרת "פטיש" אלקטרוני קטן ושואבים אותה. לתוך החלל שמתפנה בקדמת העין לאחר סילוק העדשה העכורה, שותלים עדשה מלאכותית המקופלת בכניסתה דרך הפתח הזעיר ונפתחת הדרגתית למלוא גודלה, כדי לתפוס את המקום שפינה הירוד. הפצע אינו דורש תפירה, אלא נסגר מעצמו (בעבר השיטה הניתוחית להסרת הירוד דרשה גודל פתח של כ- 10 מ"מ, ולכן נדרשה תפירה).

2. גלאוקומה

מחלת גלאוקומה הינה מחלה בה ישנם מצבים בהם מתפתח לחץ תוך עיני מוגבר, בצורה חריפה או בצורה כרונית. בצורה החריפה יש למהר ולהוריד את הלחץ מחשש לאיבוד ראיה תוך מס' שעות. בצורה הכרונית, יש לטפל כדי שעצב הראיה לא ייפגע, אך אין דחיפות בטיפול. גלאוקומה פוגעת ב-3% מהאוכלוסייה, מופיעה לרוב בבני 50 ומעלה ושכיחותה עולה עם הגיל. בצורתה הכרונית זו מחלה תורשתית.

סימפטומים: גלאוקומה כרונית, השכיחה מכולן, אינה מפריעה לסובל ממנה עד אשר הנזק לעצב הראיה, המצטבר לאורך שנים, נעשה משמעותי מאוד. הנזק מתבטא בפגמים בשדה הראיה, כאשר הפגם הראשוני מתפתח לרוב בצד הפנימי של השדה ולכן לא מורגש על ידי החולה.

טיפול במחלת גלאוקומה

ישנם כיום מגוון טיפולים להורדת הלחץ התוך עיני במחלת גלאוקומה כרונית, החל מטיפות עיניים, דרך טיפולי לייזר וכלה בניתוחים להגברת סינון הנוזלים מהעין החוצה. מאחר והמחלה גורמת להופעת עיוורון בלי שהחולה ירגיש בכך, ממליצים רופאי עיניים לבדוק היטב אחת לשנה כל אדם מעל גיל 40. "החשודים" להתפתחות המחלה יהיו אלה אשר במשפחתם הקרובה חולי גלאוקומה, בעלי לחץ תוך עיני מעל 21 מ"מ כספית, רחוקי ראיה ובעלי ראיה טובה כמותית אך פגומה איכותית. יש לזכור, ראיה של 6/6 אינה שוללת נזק רציני של הגלאוקומה לעצב הראיה.

3. סוכרת

למרות הטיפולים הטובים ביותר לפגיעת סוכרת ברשתית, כולל ניתוחים מורכבים בעומק העין, הסיכוי לחולה סוכרת לאבד את ראייתו גבוה פי 20 מאשר אדם שאינו סובל ממחלה זו. הסיבה השכיחה ביותר לאיבוד ראיה אצל חולי סוכרת הינה בצקת של הכתם הצהוב. מאז גילוי האינסולין ב-1922, חולי סוכרת מאריכים ימים ומתוך כך, מפתחים מחלה בכלי הדם הקטנים בכל חלקי הגוף, כולל ברשתית. לכן, דור אחד אחרי גילוי מהפכני זה, סוכרת הפכה לסיבה המובילה לאיבוד ראיה בגיל העבודה.

גורמי הסיכון לפגיעה ברשתית בשל מחלת סוכרת: משך הסוכרת, גיל התחלת הסוכרת, מידת איזון רמת הסוכר בדם, מחלת כליות נלווית, יתר לחץ דם והריון.

טיפול בהשפעת סוכרת על הראיה

מחלת כלי הדם הקטנים הנובעת ממחלת סוכרת מתבטאת תחילה בדליפת נוזלים מהכלים אל תוך רקמת הכתם הצהוב אשר במרכז הרשתית, כאשר התוצאה היא בצקת. שלב זה של המחלה ניתן לטיפול על ידי צריבות ברשתית בעזרת קרני לייזר. בשלב מתקדם יותר, מחלת כלי הדם הקטנים גורמת לחסימתם, לחוסר אספקת דם לאזורי רשתית נרחבים, להצטברות גורמי צמיחה כתגובה לכך ולשגשוג כלי דם חדשים על פני הרשתית ואל תוך הזגוגית. גם כאן צריבות לייזר בכל שטח הרשתית, מלבד בכתם הצהוב, יכולות להביא לעצירת התהליך ולהצלת הראיה.

בשלב הסופני של המחלה מופיעים דימומים קשים בעומק העין יחד עם היפרדות רשתית. בשלב עגום זה, נותרה רק האופציה הניתוחית - סילוק הדם, ניתוק המשיכות על הרשתית ובכך לאפשר לה להיצמד מחדש למקומה.

כדי לנסות בכל זאת למנוע נזק של סוכרת לרשתית, יש לאבחן מוקדם ככל שניתן את הסוכרת ואת הפגיעה ברשתית, לטפל לפי הצורך ולעקוב אחר החולים באופן סדיר לפחות פעם בשנה. כיום הפגיעה ברשתית במחלת הסוכרת ניתנת לטיפול, אך אינה ניתנת למניעה ולריפוי.
<@ --- IMG_2 --- @>
טיפולי הלייזר בשלבים השונים של המחלה ברשתית, יחד עם הניתוחים המורכבים במקרים הקשים ביותר, הזרקת סטרואידים לתוך העין ולאחרונה הזרקה של מעכבי גורמי צמיחה, ישָמרו את הראיה במחלה כרונית קשה זו.

4. ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD)

ניוון מקולרי תלוי גיל (ידוע גם בשמו "ניוון הקשור לגיל של הכתם הצהוב") הינו גורם עיקרי לאיבוד ראיה בישראל, המתבטא בהתפתחות שינויים של גיל בכתם הצהוב של הרשתית ושכיחותו עולה מגיל 55 ומעלה. השכיחות גבוהה יותר בנשים, במשפחות בעלות נטייה למחלה, במעשנים ובסובלים מיתר לחץ דם.

למחלת ניוון מקולרי תלוי גיל שתי צורות: הצורה הראשונה היא היבשה, ללא הצטברות נוזלים או דם מאחורי הכתם הצהוב, בה הראיה תרד במידה בינונית בלבד ותתבטא בעיקר בקושי בקריאה. הצורה השנייה היא הצורה הלחה, הנגרמת על ידי צמיחת כלי דם חדשים מאחורי הכתם הצהוב. כלי דם אלה נוטים לדלוף ולדמם ובכך להביא להיפרדות ממוקמת של הרשתית המרכזית ולאיבוד הראייה. הדגמת כלי הדם נעשית על ידי הדמיה בעזרת צבע פלורסצאין והיא חשובה לאבחון, למעקב ולטיפול.

למאמרים נוספים בנושא עיוורון, מחלות עיניים ועוד:
רטינופטיה סוכרתית אצל חולי סוכרת
צינתור עורק העין למניעת עיוורון
הפרעות ראיה בלילה - זה עיוורון לילה?
עם הסוכרת מגיעות מחלות עיניים
היום מטפלים בגלאוקומה וקטרקט ביחד

טיפול במחלת ניוון מקולרי תלוי גיל

בצורתה היבשה של המחלה, מומלץ לטפל בעזרת ויטמינים ונוגדי חמצון, במטרה למנוע מעבר לצורה הלחה והאלימה של המחלה. בצורתה הלחה של המחלה עומדות כיום לרשותנו מספר אפשרויות טיפול. כאשר כלי הדם הדולפים והמדממים נמצאים מחוץ למרכז הכתם הצהוב, נטפל בקרני לייזר אשר יפגעו ויהרסו את הכלים החדשים. כאשר כלי הדם צומחים מאחורי מרכז הכתם הצהוב, יש לפגוע בהם מבלי לגרום לנזק ברשתית.

כיום, ניתן לעשות זאת בעזרת התרפיה הפוטודינאמית, אשר פותחה על ידי כותב שורות אילו יחד עם ד"ר חדוה מילר, בתחילת שנות ה- 90 והוכנסה לשימוש רוטיני ברפואת העיניים בתחילת שנות האלפיים. בשיטה זו מגרים, על ידי קרני לייזר מכוונות היטב, צבע המוזרק דרך הוריד ומתרכז מאחורי הכתם הצהוב, כדי ליצור קרישי דם זעירים בתוך כלי הדם החדשים ובכך לגרום לחסימתם. ניתן לשלב טיפול זה עם הזרקת סטרואידים לתוך העין ולגרום לנסיגת הכלים החדשים ללא נזק לרשתית עצמה.

לאחרונה, מפתחים במערב תרופות להזרקה תוך עינית, המעכבות גורמי צמיחה של כלי הדם ובכך מביאות לנסיגה, זמנית לפחות, של כלי הדם המשגשגים מאחורי הכתם הצהוב ובכך מונעות איבוד ראייה. בישראל, ניתן להזריק באופן ניסיוני או באישורים מיוחדים, תרופות מסוג זה ("מקוגן", "לוסנטיס" ו"אווסטין") אך הניסיון המצטבר בטיפול מסוג זה עדיין מוגבל.

הטיפול הניתוחי בניוון מקולרי תלוי גיל מורכב מאוד וכרוך בסיכונים משמעותיים לעיניים ולכן מבוצע רק לעיתים רחוקות במרכזים רפואיים בודדים בארה"ב ובגרמניה.

* לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר