כך מטפלים בנקיעה מלידה של מפרק הירך

לאחרונה גדלה המודעות לצורך בגילוי מוקדם של הפרעה בהתפתחות מפרק הירך של תינוקות. אחת ההפרעות הנפוצות בהתפתחות מפרק הירך היא "נקיעה מלידה של מפרק הירך" (DDH,CDH). גילוי מוקדם של בעיה זו מאפשר טיפול יעיל, פשוט, למשך זמן קצר יותר ועם פחות סיבוכים.

בדיקות ידניות לאיתור חסר יציבות או מצבי פריקה של מפרקי הירך מבוצעות בחדרי התינוקות לכל היילודים. במצבים בהם קיים חשד, ולו הקלוש ביותר, לקיום הפרעה, או במקרים בהם קיים גורם סיכון, מופנים לרוב התינוקות לבדיקה חוזרת אצל אורתופד לאחר השחרור.

לעיתים קרובות מומלצת בדיקת אולטרא-סאונד, הרגישה בהרבה מן הבדיקה הידנית. בבדיקה זו ניתן לגלות גם מפרקי ירך שלא התפתחו כראוי, למרות היותם יציבים בבדיקה הידנית. קיימים מקומות באירופה בהם בדיקת אולטרה סאונד של מפרק הירך נעשית כבדיקת סיקור שגרתית לכל היילודים.

למידע נוסף על נקיעה מלידה של מפרק הירך ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום אורתופדיה ילדים
פורום בעיות מפרקים, החלפת מפרק, בעיות ברכיים
פורום אורתופדיה
פורום השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
פורום פיזיותרפיה

כיצד מתפתחים מפרק הירך? מפרק הירך מחבר את הירכיים לאגן. צורתו כמכתש השקוע בעצם האגן, בתוכו מותאם ה"עלי" הכדורי - ראש עצם הירך. כל תנועות הירך נעשות באמצעות מפרק זה. בזמן החיים העובריים וגם לאחר הלידה, מפרק הירך ברובו סחוסי. הבשלתו ממשיכה חודשים רבים לאחר הלידה ואף לאחר התחלת ההליכה.

התפתחות תקינה של המפרקים משמעותה גדילת המכתש תוך התאמתו לראש הירך העגול והופעת תהליכי התגרמות, כלומר, הפיכת הסחוס לעצם, תוך הקניית צורתו הסופית של המפרק. התפתחות לקויה של המפרק עלולה להזיק לפעולתו.

כיצד מאבחנים נקיעה מלידה של מפרק הירך? שכיחות נקיעה מלידה של מפרק הירך היא אחת לאלף לידות, ובין גורמי הסיכון נמנים מין נקבה ותורשה. כאשר אבחון הבעיה נעשה סמוך ליום הלידה, טיפול עם סד (או חגורה), ששומר על "'תנוחת אנוש" של הגפיים במשך כששה עד שנים-עשר שבועות, הינו טיפול מוצלח מאד ונעדר סיבוכים.

באבחון מאוחר אצל פעוטות בגיל מספר חודשים ואילך מתפתחות קונטרקטורות (התקצרויות) של הרקמות הרכות, שרירים ורצועות, כתוצאה מהתנוחה הפתולוגית של ראש הירך מחוץ למרחשת (ה"מכתש" של המפרק).

בעבר הרחוק נהגו האורתופדים לשחזר את ראש הירך הנקוע אל תוך המרחשת בכוח כדי להתגבר על התנגדות הרקמות והשרירים שהתקצרו. עמדת השחזור שכונתה "תנוחת צפרדע", כלומר תנוחת פישוק של מפרקי הירכיים, קובעה בתוך גבס שכלל את האגן והירכיים (ספייקה). לאחר טיפול זה, העמדה המאולצת של שתי הירכיים בפישוק גרמה ללחץ מוגבר ישיר, לעיוות של הסחוס הרך של ראש הירך ולחסימה של זרימת הדם בתוכו ובעורקים ובוורידים.

התוצאה הייתה שכיחות גבוהה של AVN, כלומר, נמק א-ואסקולרי (חסר דם) של ראש הירך. פעמים רבות גרמה עמדת הפישוק המאולצת לנמק של ראש הירך השני הבריא גם כן. לאחר הפנמה בשנות החמישים והששים של המאה הקודמת, של הסיבות לסיבוכי השיטה האומללה של העבר, המושג "תנוחת צפרדע" הפך לטאבו ונחשב לטיפול רשלני.

כתבות נוספות באורתופדיה:
כאב כרוני, כאב אקוטי, כאב לב - יש הבדל?
כאבי גב? פילאטיס קלאסי יקל על הכאב
פציעות ספורט: עיזרו לגוף לרפא את עצמו
תסמונת התעלה הקרפלית: אל תתנו לה יד
שינה נכונה: המדריך לבחירת כרית שינה

בכירי האורתופדים באותה תקופה כמו סומרביל (Somerville) באנגליה, טוניס (Tonnis) בגרמניה וסולטר (Salter) בקנדה, קבעו בצורה חד משמעית מספר כללים בטיפול בנקיעה מלידה של מפרק הירך במידה ואובחנה באיחור של מספר חודשים ויותר:

1. יש לבצע מתיחה של הירכיים של התינוק במשך מספר שבועות בתנוחה של כיפוף ופישוק קל שנעשית על מנת להתגבר על הקונטרקטורות (התקצרויות) של הרקמות הרכות ועל מנת להאריך את השרירים המקוצרים ולהשוות את מיקום המטפיזיס (ראש-צוואר) ביחס למרחשת (ה"מכתש" של המפרק) בהתאמה לעמדת הירך השנייה. המתיחה מאפשרת החזרת ראש הירך למקומו אל תוך עומק המרחשת ללא התנגדות, מתח ולחץ.

2. ביצוע החזרה עדינה בהרדמה כללית ללא שימוש בכוח של ראש הירך למקומו האנטומי אל תוך עומק המרחשת, תוך הקפדה שעמדתו לא תופרע על ידי רקמות המפרק.

3. קיבוע של תנוחת מפרקי הירכיים ב'תנוחת אנוש' (Human position) בתוך גבס ספייקה. כלומר, קיבוע בתנוחה של כפוף הירכיים מעבר לתשעים מעלות כמו עובר ברחם, שאיננה מתקרבת לקצה טווח התנועה ואין בה מתח של שרירי האגן ולחץ על ראש הירך.

טיפול על פי כללים אלו שינה לחלוטין את הפרוגנוזה ושיפר את הצלחת הטפול ומניעת הסיבוך הגדול שהוא נמק א-ואסקולרי.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר