קשר השתיקה נגד חולי נפש

בכל פעם שנראה לנו שהגענו לשיא חדש של שפל ביחס שמקבלים חולי נפש, באה המציאות ומזכירה לנו שעדיין יש להיכן לרדת.

לנוכח התמונות הקשות מהתוכנית 'כלבוטק' ששודרה בחודש שעבר, ושעסקה במגמה מזעזעת של התעללות בחולי נפש, היו שאמרו שאי אפשר לעבור על כך לסדר היום, אבל הבעיה היא שכבר 60 שנה עוברים על כך לסדר היום.

אין מדובר בחריגות נדירות, אלא בהלך רוח כללי של הצוותים הסיעודיים במוסדות הפסיכיאטריים. גם כשמעשיהם אינם כה קיצוניים וחמוריםף הם מתאפיינים במה שאני מכנה מיקרו-אלימות. את יחידי הסגולה, בעלי החמלה, קשה מאוד למצוא וגם הם שותפים לקשר השתיקה.

המושג מיקרו-אלימות מתאר את ההשפלה והדיכוי שאינם מצטלמים. אלה מתבטאים בהיעדר יחס, באדישות, בניכור וביחס מזלזל ומבזה.

כאשר חולה מתלוננת על הטרדה מינית מצד חולה אחר, והאחות הספונה לה בתחנת האחות אף אינה מרימה את עיניה מהניירת שמולה זו מיקרו-אלימות. כשאח מזרז קבוצת חולים לעבר חדר האוכל כאילו דפק בעדר בהמות - זו מיקרו-אלימות.

התנהגות כזאת וחמורה מזו בהרבה, מקלפת מאנשים את צלם האנוש כאילו היו פסולת-אדם, ומותירה צלקות שרישומן ניכר גם לאחר שחולף החולי עצמו. מה שהכי נורא זה שעוברים על כך בשתיקה.

למידע נוסף על מחלת נפש, פסיכיאטריה היכנסו:
פורום פסיכיאטריה
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום דיכאון חרדה
פורום חרדות, טראומות, פחדים
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

בשנים 2003-2002 נערך סקר מטעם משרד הבריאות ב-17 מוסדות פסיכיאטריים, אתם לא תאמינו עד שתקראו זאת בעצמכם בעיתון "הארץ". להלן תחת הכותרת דו"ח: אווירת פחד וטיפול כושל בבתי"ח פסיכיאטריים:

"תוצאות הסקר לגבי כל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים מוסתרות לא רק משרד הבריאות דני נוה וממנכ"ל משרדו הפרופ' אבי ישראלי, אלא אפילו מהד"ר אלכסנדר גרינשפון, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות.

זאת בעקבות ההחלטה של הנהלת המשרד ב-2002 (בראשות הד"ר בועז לב, אז מנכ"ל המשרד) להיענות לדרישה של איגוד מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים וההסתדרות הרפואית שהסקר יתקיים רק בתנאי שתוצאותיו לפי בתי חולים לא ייחשפו אפילו בפני המשרד עצמו.

בעקבות זאת המשרד אינו מסוגל לערוך בקרה אפילו על אותם בתי חולים שבהם נמצאו ממצאים קשים על יחס מחפיר לחולים". כלומר, הטיוח מגיע עד הרמה הגבוהה ביותר בצמרת משרד הבריאות. מובן מאליו שאין לצפות לפחות מטיוח מלא של התלונות העולות מהשטח.

בכתבה שפורסמה ב"הארץ" סופר כי תלונות של נפגעי נפש על התעללות והזנחה מצד הצוות בבתי החולים הפסיכיאטריים אינן זוכות להתייחסות. אחד ההסברים המרכזיים לכך - לטענת המתלוננים, בני משפחותיהם וארגונים המסייעים לחולי נפש - הוא חוסר האמון כלפי תלונות של חולי נפש.

לכתבות נוספות בנושא חולי נפש, פסיכיאטריה:
התעללות בחולי נפש: הפיתרון
סדיזם טהור? התעללות בחולי נפש
חולי נפש עוברים התעללויות. מה הפיתרון?
חולי נפש: למה קושרים אותם על ארבע?
מחלות נפש: אפשר להתרפא מהן?

אני שמחה לציין שגם ב"דה מרקר" התפרסמה כתבה חשובה על המחדל החמור שבהיעדר בקרה. הנה קטע קצר: "לכל בתי החולים הממשלתיים בישראל אין ולו מבקר פנים אחד. לשם ההמחשה: בקופת חולים כללית פועלים 30 מבקרי פנים, וקופת חולים כללית היא בכל זאת סוג של ארגון פרטי ולא משרד ממשלתי".

ההצעה שלנו לפתרון המצב היא פשוטה ואינה כרוכה במימון: מתן זכות בחירה לחולה לגבי מקום האשפוז. ברפואה הכללית יש לחולה מידה רבה של בחירה. החולים הפסיכיאטריים מופלים לרעה, וכתובת המגורים שלהם היא עקרון-אשפוז קשיח שאין חורגים ממנו בשום מקרה, כך הופך כל בית חולים למונופול באזורו.

להלן סעיף מספר 20 מעתירה מוקפאת לבג"צ (כל עוד הרפורמה הנצחית בפתח אין סיכוי שהעתירה תתקבל): "המצב שבו נפגע נפש מחויב לחזור ולהיות מטופל או להתאשפז אך ורק במוסד רפואי אחד ללא כל זכות בחירה, יוצר מצב שבו אין שום תחרות בין המוסדות הרפואיים ואין להם גם שום תמריץ להתייעל או להשתפר.

אך גם, ואולי בעיקר, משום שמנפגע הנפש נשללת האפשרות להתלונן על התנהגות אנשי צוות או על טיפול לא נאות (ובכלל זאת עד כדי התעללות ממש) - שהרי הוא ייאלץ לחזור ולהתאשפז באותו מקום בדיוק!"

השורש שממנו נובעת הרעה כולה הוא הסטיגמה הקשה כלפי התחום בכלל וכלפי פגועי הנפש בפרט. תארו לעצמכם שכל פעם היו מציינים את צבע עיניו הירוק של אדם שביצע פשע, עד מהרה היינו כולנו משוכנעים שבעלי עיניים ירוקות הם פושעים מועדים.

כך, כל פעם שפגוע נפש מעורב בפשע מציינים את עברו הפסיכיאטרי. שאלו את עצמכם כמה מקרי פשע נעשים על ידי אנשים שאינם מוגדרים כחולים? בתי הסוהר מלאים בעבריינים שפויים לגמרי. יחסית למשקלם באוכלוסייה נפגעי הנפש לא מבצעים פשעים רבים יותר מאלה שאינם מתויגים.

ולקינוח, מחקר שנערך על ידי החברה למתנ"סים מצא נתונים המעידים על דעה שלילית כלפי פגועי נפש בקרב הציבור היישראלי. לפי הסקר חמישית מהציבור לא ישבו באוטובוס סמוך לנפגע נפש ואף יעדיפו לא לגור לידו.

עוד נתונים שנמצאו הם כי רק 50% מהציבור מוכנים לגור בשכנות לפגועי נפש, לעומת 72% מאלו המכירים את החולים, ו-98% מהאוכלוסייה בישראל לא מוכנים להתחתן עם אדם שהיה או שעודנו חולה. חמישית מהציבור שכמותכם, הייתם מתים לשבת לידי!

לאתר של מל"מ - מתמודדים למען מתמודדים

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר