גיל ההתבגרות: להתמודד עם חרדות

גיל ההתבגרות הינו משמעותי ביותר מבחינת ההתפתחות הנפשית - פסיכולוגית שלנו.

בשנים אלו מתפתחת ומתעצבת האישיות, הזהות והתפיסה העצמית, היחסים החברתיים שלנו, תפיסתנו את מקומנו בתוך החברה וכן זהותנו המינית.

החרדות המתלוות לגיל ההתבגרות הינן משמעותיות ונפוצות יותר ומופיעות בתדירות גבוהה יותר בהשוואה לגיל ביה"ס היסודי. ניתן לומר כי חרדות הן חלק בלתי נפרד מגיל זה.

הזהות והתפיסה העצמית מתעצבות מחדש בגיל זה ומעלות שאלות כמו "מי אני?", "האם אני מספיק חזק כדי להתמודד עם המטלות שהעולם מציב בפני?"

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגיית ילדים
פורום זהות מינית, תפקוד מיני
פורום הורים ומתבגרים
פורום סקס נוער
פורום רפואת משפחה

המתבגרים מתאפיינים ברצון עז לעצמאות ואוטונומיה, אך בד בבד עולה אצלם חרדה גדולה מהרגשת ה"לבד". הם מרגישים כי אינם יכולים לסמוך על כך שהוריהם יפתרו את כל הקשיים והבעיות שלהם והם מנסים להשתמש במשאבים הפנימיים שלהם.

אולם משאביהם הפנימיים עדיין לא התפתחו דיים ולא תורגלו. לפיכך, עולה חרדת המתבגר סביב השאלה האם יצליח להתמודד לבד ולהיות מבוגר עצמאי.

יחד עם הזהות העצמית המתגבשת, עולה גם השאלה הפנימית של המתבגרים ביחס למקומם בחברה. אנו רואים בגיל זה את ילדינו מחשיבים את דעתם של חבריהם.

הם מנסים לחקות נורמות לבוש, התנהגות וצריכה של בני גילם ומבלים איתם יותר ויותר, על חשבון הזמן עם המשפחה. בגילאים אלו קיים צורך להיות חלק מקבוצת השתייכות, בצד כל אלה עולה חשש מדחייה על ידי חבריהם.

הם חוששים מהדרך בה ישפטו על ידם ומה יאמרו עליהם. יש להם צורך גדול להיות מקובלים חברתית או לפחות להגדיר לעצמם נישה בתוך החברה.

בגיל ההתבגרות מתרחשת צמיחה משמעותית מבחינה פיזית. לצד הגוף הגדל, מתפתחים הנערים לגברים והנערות לנשים צעירות. אצל הבנים הקול מתחלף, הגוף מתחיל להיות שרירי יותר, מתחיל תהליך שיעור של הגוף, הפנים והערווה וישנה התפתחות של אברי המין.

אצל הבנות הגוף מתחיל להתעגל, ישנה התפתחות של החזה ואברי המין וכמובן מגיע גם המחזור החודשי. המתבגר ער לשינויים אלו ומגיב אליהם בצורות שונות. אצל מתבגרים רבים שינויים דרסטיים אלו בגוף שהכירו מלווים בבהלה ובחשש.

בהדרגה הם מבינים שמשמעותם של שינויים אלו הם מעבר מגיל שבו ההבדל בין המינים התבטא בעיקר בתחומי משחק ועניין שונים או בהשתייכות לקבוצה חברתית, לגיל שבו הבדלים אלו הופכים למשמעותיים ביותר בקשר לעתידם ולזהותם.

לכתבות נוספות בנושא:
מצוקה נפשית: נערות סובלות יותר מנערים
מה עושה הילד שלך באינטרנט?
הפרעות קשב וריכוז בגיל ההתבגרות
11% מהמתבגרים בארץ עם הפרעה נפשית
קרובים להורים? תהנו מעצמאות רגשית

גם הדחפים המיניים מתחילים לבוא לידי ביטוי ומעוררים בצד סקרנות ועניין, גם חרדות. אצל מרבית המתבגרים עולות שאלות על ההתאמה בין דמות גברית או נשית אידיאלית ובין גופם המתפתח ועולה בעוצמה רבה.

השאלה "האם אני מושך/ת?". בשלבים ראשוניים של ההתפתחות יוצאים המתבגרים מהשוואה זו עם הרגשה של חוסר התאמה בין תפיסתם - כיצד היו אמורים להיראות ומראה גופם בפועל, דבר זה מעורר אצלם חששות וחרדות של חוסר התאמה.

כמובן שאצל מתבגרים המקדימים להתפתח או המאחרים מעט בהשוואה לחבריהם, מצב זה מוחמר. בנוסף, בגיל מעבר זה, עדיין לא כולם מפתחים בלעדיות של הפניית האנרגיות המיניות אל בני המין השני לפיכך הם עלולים לחוות שאלות כמו "האם אני הומוסקסואל/לסבית?".

כפי שצוין, החרדות שתוארו הן חלק טבעי ואינטגרלי מהתפתחות תקינה בגיל ההתבגרות. חרדות אלו מופיעות אצל מרבית המתבגרים, אם כי בעוצמות שונות ובתדירות משתנה.

עם ההתבגרות והתייצבות בזהות המינית והאישית הן בדרך כלל פוחתות בהדרגה, אם כי לא תמיד נעלמות לגמרי. מאידך, בגיל זה עלולות להתפתח חרדות משמעותיות וחזקות יותר.

אלו חרדות שבמקום ללוות את השלב ההתפתחותי החשוב הזה, מכבידות עליו ולעיתים מעכבות אותו ומפריעות להתקדמותו התקינה. חרדות אלו פוגעות בדרך כלל בתפקוד התקין.

להלן מספר הפרעות חרדה אשר מתפתחות בגיל זה:

חרדה חברתית. מההפרעות הבולטות והשכיחות בגיל זה. כאמור, בגיל ההתבגרות מקומנו החברתי מקבל מקום נכבד בעיסוק הפנימי והחיצוני שלנו. אנו רגישים יותר לחוויות של דחייה על ידי בני גילנו.

תחושות חוסר ביטחון באשר לנו ולגופנו פוגשות את הסביבה החברתית הביקורתית לא פעם. אצל חלק מהמתבגרים נוצרת כתוצאה מכך פגיעה קשה ביכולת להתנהל מול קבוצת השווים.

במקרים כאלה יחששו המתבגרים לתקשר עם חלק גדול מבני גילם. לעיתים תיווצר חרדה מלדבר או להופיע בפני הכיתה. הם יגלו נטייה להסתגר בבית ולא לצאת ולבלות עם חברים ובמקרים חמורים אף יסרבו ללכת לבית הספר.

דאגנות יתר וחרדת נטישה. בגיל זה, אחת מהמטרות ההתפתחותיות הינה היפרדות הדרגתית מהתלות בהורים וגיבוש זהות עצמית. מצב זה מעורר חרדות טבעיות ואינטגראליות לתהליך.

אולם, אצל חלק מהמתבגרים חרדות אלו גבוהות במיוחד וגורמות להם (בדומה למתרחש בגיל הרך) לחוש בדידות קיצונית עד כדי תחושה של נטישה על ידי ההורים.

הם חשים שללא הוריהם הם לא יצליחו לחיות, תחושה אשר מובילה לעיתים לחרדה גבוהה, הבאה לעיתים לידי ביטוי בדאגה גדולה לשלומם ובריאותם שלהם עצמם ושל הוריהם או של דמויות קרובות משמעותיות אחרות.

לעיתים הם ידאגו מאוד כשהוריהם מאחרים או יתקשרו אליהם פעמים רבות לאורך היום כדי לוודא ש"הכל בסדר". במקרים קיצוניים הם ייצמדו להורים ויתקשו להיפרד מהם כלל וכלל ולו על מנת ללכת לבית הספר.

כפייתיות. אצל חלק קטן אך לא מבוטל מהמתבגרים (2%-3%) מתגלות התנהגויות כפייתיות. אלו הן בדרך כלל התנהגויות של חזרה על פעולות שונות.

יש כאלה ש"בודקים" שוב ושוב: "האם סגרתי את האור", "האם עשיתי את השיעורים?", אחרים מפתחים ניקיון כפייתי (מתרחצים שוב ושוב או במשך זמן ממושך) או חוששים לאכול או לשתות במקומות שונים.

ויש המבצעים פעולות בצורה טקסית, הולכים באופן ובדרך מסוימת ואינם סוטים ממסלולם, או מסדרים את חדרם בדרך מסוימת וחוזרים ומסדרים אם לא הגיעו לתוצאה המדויקת.

כפייתיות מסוג אחר גורמת למתבגר לחזור ולאמור אותם משפטים או לחשוב את אותן מחשבות שוב ושוב, תוך שהוא מתקשה להיפטר מהן.

חרדות יכולות לבוא לידי ביטוי בצורות נוספות כמו גם בהפרעות אחרות כמו הפרעות אכילה, דיכאון ועוד. אולם לאלו יש להקדיש סקירה נפרדת.

כיצד נוכל לעזור לילדינו המתמודדים עם חרדות? ראשית יש להבחין בין מצבים קלים לכאלה הפוגעים באופן משמעותי בהתנהגות ובתפקוד הרגיל - לימודים, קשרים חברתיים, סדר יום וזמן פנוי.

במקרה השני בדרך כלל כדאי להתייעץ עם איש מקצוע - יועצת ביה"ס, רופא המשפחה ובמקרה הצורך עם פסיכולוג או פסיכיאטר המתמחים בטיפול במתבגרים. אם המתבגר מסרב, ניתן לשקול פניה והתייעצות בלעדיו כדי לבחון דרכי עזרה.

בשאר המקרים נוכל לעזור לילדינו על ידי מציאת השילוב העדין בין היותנו זמינים ומעורבים לבין מתן מקום ואוטונומיה להתנסותם העצמאית.

יש לשדר להם מחד מסר שאנו עדיין הוריהם ואנו כאן למקרה ויזדקקו לנו ומאידך אסור לנו ל"חפור" וללחוץ עליהם לשתף אותנו במה שעובר עליהם.

להלן מספר הצעות שעשויות לעזור להורים בתקופה זו:

1. המשיכו להשקיע זמן בילדכם המתבגר. מצאו פעילויות שגורמות הנאה לשניכם והקפידו למצוא זמן מדי שבוע בכדי להימצא איתו לבד.

2. כבדו את רצונו בפרטיות במקביל להתעניינות אמיתית בחייו.

3. הקשיבו לילדכם כאשר הוא משתף אתכם בקשייו או חרדותיו. אל תזלזלו בקשיים שלו.

4. הציעו עזרה או עצה, אך גם כבדו את רצונו להתמודד לבד ושדרו לו שאתם סומכים עליו שעם הזמן יתגבר.

5. עודדו אותו לעסוק בספורט - פעילות גופנית משחררת מתחים, מרגיעה, משפרת את מצב הרוח ובדרך כלל מגבירה בטחון והערכה עצמית.

6. עקבו אחרי תפקודו הלימודי והחברתי תוך שמירת האיזון בין כיבוד פרטיותו ובין מעורבותכם כהורים.

לאתר של ארגון ת.ל.מ



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר