הפרעות קשב וריכוז בגיל ההתבגרות

הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים נחקרות מזה עשרות שנים ופורסמו עשרות מחקרים בנושא.

אך יחד עם זאת, ההתייחסות להפרעה ולהשלכותיה בקרב בני נוער קיבלה לאורך השנים תשומת לב פחותה באופן משמעותי.

Attention Deficit Hyperactivity Disorder - ADHD, אינה כפי שנהוג היה לחשוב, תופעה פיזיולוגית הנעלמת עם תחילת גיל ההתבגרות. היא רק משנה צורה.

מספר הבנים הסובלים מ-ADHD הוא פי ארבע, ואף חמש ממספר הבנות. אם בילדות ניתן היה לזהות את אותם ילדים בשל פעילותם הרבה והבולטת, הרי שבגיל ההתבגרות כלל אוכלוסיית הבנים נעשית פעילה יותר.

ההתרחשויות והרעש המלווה את הילדים, עולים גם הם וכתוצאה מכך, הבולטות של הילדים הסובלים נראית חמורה פחות.

רוצים לדעת עוד על הפרעות קשב? הכנסו לפורומים:
פורום הפרעות קשב וריכוז
פורום הפרעות קשב וריכוז, רפואה משלימה
פורום הריון בסיכון גבוה
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער
פורום פסיכולוגיית ילדים

כיום, ידוע הן לגורמים ממסדיים, הן לצוותי ההוראה והן לגורמים רפואיים מקצועיים, כי ילדים אלו ממשיכים לסבול מקשיי קשב וריכוז בלימודים וכי יש לתמוך ולהקל עליהם באמצעות יעוץ והפנייה לטיפול מתאים.

לא רק בלימודים. הדחייה החברתית היא אחד האלמנטים המשמעותיים העשויים לחרוץ את גורלו של ילד ADHD, מקובל או לא, "מופרע" או לא, "רגיל" או שונה.

כשהחיכוכים הפיזיים מתגברים והשובבות, שהייתה נסלחת בכיתות הנמוכות, שוב לא מתקבלת בהבנה, עלולים אותם ילדים למצוא עצמם דחויים על ידי החברים לכיתה ומתקשים מול המורים והמערכת.

גם חברויות, שהיו "נזילות" בביה"ס היסודי הופכות מוגדרות ונוקשות יותר. התנהגות "לא מקובלת", העלבה, צחוק שאינו במקום, גוררים תוצאות מיידיות והנער עלול לחוות שוב ושוב דחייה ותסכול.

ילדים דחויים מתחברים פעמים רבות עם ילדים נוספים שנדחו על ידי קבוצות מוגדרות ומקובלות, וכך מוצא עצמו ילד ה-ADHD בקבוצה של ילדים דחויים, שיכולים אף להיגרר לחיכוכים פיזיים קשים, גניבות ופריצות.

במקביל, מתחדדים הקשיים של ילדי ADHD גם בבית. כשהילד מעמיד במרכז עולמו את הנושא החברתי, מחפש יותר עצמאות, מנסה לגבש אישיות והרבה פעמים מתלבש ומדבר באופן שונה מהוריו, הם חשים פחות סמכותיים.

כתוצאה מכך נלחצים ההורים מהתנהגות המתבגר, מגבירים את התערבותם והחיכוכים סביב נושא הלבוש, ביטויים מילוליים, שיעורי בית, שעות הגעה הביתה וענייני כספים, לא מאחרים לבוא.

לסיכום, נראה כי כאשר ההפרעה בולטת פחות, יכולים בני הנוער הסובלים מ-ADHD להשתלב בחברת בני גילם. אולם, ככל שמחריפה ההפרעה ותסמיניה בולטים יותר, הם חשים יותר דחויים ופחות חלק מהמערכת.

תגובת המערכת החינוכית, כמו גם תגובת ההורים, היא בעלת השפעה רבה על התנהגות הילד בטווח הקצר וגם בהמשך הדרך.

לכתבות נוספות בנושא הפרעות קשב וריכוז:
הפרעות קשב וריכוז? עשו אימון למוח
דיון בכנסת: "ריטלין, סם מסוכן"
דוחים הכל למחר? אולי זו הפרעת קשב
על הפרעת קשב, ריכוז וליקויי למידה
איך מאבחנים ADHD?

התאמה ספציפית של תרופות. ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מגיעים לגיל חטיבת הביניים כשהם צורכים תרופות שהותאמו להם בתקופת ביה"ס היסודי, אולם המשך השימוש בהן, אינו מובן מאליו, וודאי לא להוריהם.

רבים מההורים בוחנים מחדש את הטיפול התרופתי הניתן לילד, הן מבחינת סוג התרופה והן במינון. האם להמשיך בתרופות שקיבל הילד בכיתות היסודיות? האם להתחיל במתן תרופות לילד שלא נטל תרופות עד התבגרותו?

שאלות אלו חשובות ולגיטימיות וראוי שיעלו על ידי כל הורה לילד הסובל מהתופעה. התרופה העיקרית אשר משתמשים בה לטיפול ב-ADHD היא ריטלין, הפועלת על אזורי המוח שמאפשרים ריכוז והתארגנות.

יתרונותיה הבולטים של התרופה מתמקדים בהשפעתה המהירה, יעילותה במשך מספר שעות והיעלמותה מהגוף. קיימים כיום בשוק כדורים שטווח פעילותם נע בין ארבע ל-12 שעות.

אולם הסוד של כל טיפול רפואי תקין, הוא התאמה לצורכי הפרט בכפוף לאורך יום הלימודים ולהישנותן של התופעות לאורך היום. הורים רבים לסובלים מ-ADHD וכן המתבגרים עצמם גורסים, כי תרופה הפועלת בשעות הלימודים בלבד אינה מספיקה.

בגילאים אלו, כששעות הלימודים מתארכות וכשהפעילויות החברתיות שאינן קשורות ללימודים, רבות ומגוונות, הילד זקוק לתרופה ארוכת טווח היעילה ל-12 שעות.

בזכות התרופה מכירה הסביבה ילד שהתנהגותו זהה לאורך כל היום (תופעה בולטת היא ריבוי התפרצויות כשהשפעת התרופה פגה). יש לציין כי מעקב קבוע אצל רופא מומחה בתחום הוא אלמנט הכרחי לטיפול בילדים אלו.

המלצות להורים:

1. הכרת הסביבה החברתית: הכרת הסביבה, הפעילות והחברים של הילד תוך ניסיון לעמוד על מאפייניהם. עידוד קשרים חיוביים באמצעות מפגשים וחוגים מעבר לשעות בית הספר.

2. פעילות ספורטיבית: מתן דגש לפעילות ספורטיבית בעלת ערך מוסף גבוה. רצוי לבחור בפעילות המסייעת למתבגר להירגע ולהפחית לחצים.

במקביל מומלץ לאמץ שגרת אימונים קבועה המחייבת עמידה במסגרת דרישות וחוקים שיחזקו את המעמד החברתי ויעודדו מאפיינים של חוזק, גבריות ועוצמה הנתפסים כחיוביים על ידי הנוער.

3. מעורבות הורית: יצירת קשר עם המחנכת והמורים המקצועיים, על מנת שיכירו את הצדדים החיוביים של הילד. העלאת הצעות ורעיונות העשויים להקל על הילד כמו גם בחינה ומעקב אחר תכניות הפעולה המוצעות.

4. שיתוף אנשי מקצוע: קשר קבוע עם יועץ בבית ספר, או פסיכולוג בנוגע לסוגיות שעולות או שינוי לרעה במצבו החברתי, נפשי, התנהגותי של הילד.

5. העלאת מינון הקשר אב-בן: יוזמה של פעילות משותפת שמתאימה לבנים, טיולים, ספורט משותף, ים, בריכה, ריצה, אופניים, ניווט משותף.

לאתר של ארגון ת.ל.מ



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר