דמנציה ושכחת הקרובים

מחלת הדמנציה פוגעת, בעיקר, בזיכרון לטווח הקצר. אחד הקשיים הכואבים ביותר איתם יש להתמודד במחלה הוא הרגע בו מתחיל החולה לא לזהות את קרוביו. רגע זה מרגיש כמו אגרוף שורף בבטן חשופה. ד"ר דנה פאר מסבירה מה מומלץ לעשות ברגעים אלו וכיצד מתמודדים עם השלב הכואב
ד``ר דנה פאר
| 04/06/2019 |
צפיות: 1,050
דירוג: 5.0 מתוך 1 הצבעות
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע 5.0 מתוך 5
" "מי את? אנחנו מכירות?", אמי מסתכלת עליי במבט סוקר ואז יורה את צמד השאלות הזה לאוויר ללא התראה. הבטן שלי מתכווצת, כמו לאחר אגרוף שמותיר אותי ללא נשימה. היא לא מזהה אותי. עבורה, אני זרה לחלוטין. אני מרימה את המבט לעברה. רוצה לצעוק לעברה במלוא גרוני: "אמא, זו אני! אני הבת שלך! איך זה הגיוני שאת לא יודעת מי אני? את לא מזהה אותי?!", אך קולי נדם, ולא הצלחתי להוציא ולו צליל מפי. "

זו השיחה שאותה קיימתי לא מזמן עם לקוחה. בת לאמא שלוקה בדמנציה.

ובאמת, בסיטואציה זו, קשה למצוא שביב של תקווה להתנחם או להיאחז בה.

יש לכם שאלות נוספות? היכנסו עכשיו לפורומים:
פורום הפרעות זיכרון, אלצהיימר ודמנציה
פורום גריאטריה

בנקודה זו, חשוב לדעת, כי האנשים שסובלים מדמנציה לא באמת שוכחים. במחלה זו, הזיכרון לטווח הארוך נשמר לאורך זמן, בעוד שהראשון להיפגע הוא הזיכרון לטווח הקצר. ניתן להשוות זאת לתהליך הנעשה בסידור סחורות בחנויות שונות. תהליך הנקרא: FILO או בשמו המלא: First In, Last Out – מה שנכנס ראשון, ייצא אחרון. וזה מה שמתרחש בזיכרון החולים במחלה.

החולים בדמנציה יכולים לזהות את עצמם ואת הקרובים אליהם בתמונות ישנות מהעבר הרחוק, אך הם עשויים להיכשל בזיהוי בזמן הנוכחי.

במקרים מסוימים, יקפצו החולים בין תקופות זמן שונות, ובתחושה יהיו שוב בני 23. ובפעם אחרת- בני 39, וכך זה נמשך. כשתופעה זו מתרחשת, מצפים החולים שהקרובים אליהם יתאימו לגילם הכרונולוגי באותה שנה בה הם מרגישים שהם נמצאים. כשזה לא מתרחש, מתגלה קושי להתגבר על השינויים במראה של הקרובים להם.

במרבית הפעמים, הקושי בזיהוי מתרחש בשלבים מתקדמים של המחלה, בהם הפגיעה במוח נעשית קשה יותר.

כיצד ניתן לסייע לחולים בתהליך הזיהוי?

ההתמודדות עם הסיטואציות השונות שמביאה איתה המחלה אינה קלה ולעיתים אף מורכבת, אך קיימים מספר דברים שניתן לבצע כדי לסייע לחולים בתהליך הזיהוי:

זכרו שזה לא אישי- כשאחד מבני הזוג לא מזהה את האחר, או כשאבא ואמא לא מזהים
את הילדים שלהם, זו חוויה כואבת ביותר. יש לזכור שזה חלק בלתי נפרד מהמחלה. הדמנציה
גורמת למוח שלהם לגסוס בהדרגתיות, ואין דרך לשלוט בכך.

קבלת המצב- כל מה שמתחשק במצב זה הוא לנער את החולה ולנסות להזכיר לו מי
האדם שעומד מולו כרגע. אל תעשו זאת. אל תנסו להתווכח או להוכיח אותו על טעותו. זה
לא יצליח, וזה רק יגרום לחולה לחוש במבוכה.

זיהוי עקבי כאדם ספציפי אחר- במצב בו החולה בדמנציה מזהה אתכם כאדם ספציפי אחר
באופן עקבי, נסו לפתח עמם שיחה בנושא, ולהבין אילו מאפיינים קיימים בדמות אותה הם
רואים דרככם בטעות.

אחת מלקוחותיי חוותה תסכול רב כאשר אמה זיהתה אותה בטעות כאחות הביולוגית שלה
(כלומר: כדודה של הלקוחה). הפצרתי בה לברר עם האם ולשכנע אותה לספר לה על הדודה
שלה. היא אכן עשתה זאת, וגילתה עד כמה אחותה של האם היוותה דמות חשובה בחייה: היא
תמיד עזרה לה, הייתה נדיבה כלפיה ומלאת טוב לב.

לאחר השיחה, הבינה הלקוחה שאמה אומנם לא מצליחה לזהות אותה, אך היא מעריכה את
כמות העזרה שהיא מקבלת מבתה, ורואה בה דמות נפלאה בעלת תכונות מדהימות.

הקפידו להציג את עצמכם מחדש בכל מפגש- עבור אדם שסובל מדמנציה, כל אדם באשר
הוא עלול להיחשב לזר, גם אלו הקרובים אליו ביותר. כאשר נכנסים לטריטוריה הביתית שלו
ומתנהגים בתוכה כבן בית זה גורם להם לחשוד ולחוש שלא בנוח. לכן, חשוב שלא תבחנו את
זיכרונם, ושבכל פעם מחדש תמסרו בנחמדות את המידע הרלוונטי עליכם. מנהגים שנראים לכם
טריוויאליים, לא מרגישים כך עבור החולים בדמנציה. לכן, אם אתם רגילים לסיים מפגשים עם
חיבוק ונשיקה באופן טבעי, במפגש עם חולה דמנציה תעצרו שנייה לפני ותבקשו רשות לעשות
זאת. זכרו שלכם זה מרגיש מיותר ואולי אף מגוחך, אך עבור אדם שמתמודד עם דמנציה זה
חשוב ביותר, משדר להם כבוד למרחבם האישי ומעניק להם את אפשרות הבחירה הנוחה להם.

שימוש וחידוד חושים אחרים- אומנם הזיכרון במחלת הדמנציה הולך ומצטמצם, אך החושים
האחרים אינם אובדים באותו האופן. השתמשו בחושים אחרים כדי ליצור אסוציאציות לחולים
שיסייעו לזיכרון שלהם:

1) חוש הריח: אם אתם משתמשים באופן קבוע ולאורך שנים באותו הבושם, הקפידו
להתבשם בו לפני המפגש עם החולה. פעולה זו יכולה להעניק לחולה רמז נוסף לדמותכם.
אמא שלי, לדוגמא, השתמשה במשך שנים בבושם מבית נינה ריצ'י. ולמרות שהיא עברה
להשתמש בבשמים אחרים, ריח הבושם הספציפי הזה מזכיר לי אותה באופן אוטומטי.
2) חוש השמיעה- לחולים במחלת הדמנציה קיים קושי בזיהוי חזותי. לכן, חשוב ביותר
להשמיע את קולכם- לפעמים הם יצליחו לזהות אותו.

תמונות בסדר כרונולוגי- יצירת סדרה של תמונות, המסודרות בסדר כרונולוגי, שמציגה
אתכם מתקופת הילדות ועד היום יסייעו לחולה לעקוב אחר אותם שינויים חזותיים שאירעו לכם
בחלוף השנים.

לילדים בוגרים מומלץ להתחיל את הרצף מגיל ינקות. לבני זוג מומלץ להתחיל את הרצף
מתחילתו של הקשר.

שיטה זו לא תמיד עובדת, ולפעמים יש צורך לחזור על פעולה זו מספר פעמים רב, אך קיימים
חולים שעבורם אותו רצף תמונתי היווה פתרון יעיל, לפחות לתקופה מסוימת.

מחקר שנעשה בשנת 2004 מצא כי קיימת השפעה חיובית להשארת פתקים או בהצבת שלטים
במרחב המוכר של החולה. מכאן יוצא, כי הצבת תמונות, עם כיתוב ובו שמות המצולמים,
עשויה לסייע רבות בשמירה על יכולת זיהוי הקרובים בטווח הארוך.

אולי יעניין אתכם גם:
מתי צריך לעבור לבית אבות?
עושים סדר: מדוע אנשים עם דמנציה נוברים בחפצים?
כיצד לסייע לאדם עם דמנציה?

חשוב לדעת שהחולים בדמנציה אומנם חווים לעיתים קצר מוחי אשר לא מאפשר להם לזהות את הקרובים להם, אך העובדה שנשכחנו מזיכרונם לא אומרת שנשכחנו מלבם.

המסע עם מחלת הדמנציה הוא ארוך ומפותל. ואומנם מדובר במחלה שהיא חשוכת מרפא, אך קיימים דברים רבים שיכולים לסייע לשיפור איכות החיים של האדם החולה ושל קרוביו.

ד"ר דנה פאר – גרונטולוגית ומומחית לדמנציה


דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

יועצים בתחום

  • ד"ר דורון תודר
    ד"ר דורון תודר
    פסיכיאטר קליני מומחה נוירופידבק-טיפול לא תרופתי, פסיכיאטר מומחה. מנהל את המרכז הרפואי נוירוקליניק לטיפולי נוירופידבק. מנהל את המרפאה הציבורית היחידה בישראל לטיפול בנוירופידבק, במרכז לבריאות הנפש בב... קרא עוד