מאפיין מובהק של דמנציה
למראית עין נראה הדבר מיותר ולא מובן, אך למעשה דפוס התנהגות זה, של נבירה בארגזים והעברת חפצים ממקום למקום, הוא מאפיין מובהק של השלב האמצעי של מחלת הדמנציה. יש כמה גורמים שמובילים להתנהגות כזו –
תקשורת עם הסביבה – בשביל חולי דמנציה המילים אינן יעילות עוד לתקשורת ולהעברת מסרים, כך שהידיים מהוות תחליף לפה. כך למשל, אם האדם הדמנטי רעב, אין לו את המילים הדרושות להביע זאת ולכן הוא יחפש את האוכל באופן ידני.
קבלת מידע דרך החושים – לעומת חוש השמיעה וחוש הראייה, חוש המישוש אינו נפגם עם הגיל. על כן, המגע בחפצים השונים ומישושם מסייע לחולה הדמנטי לקבל מידע טקטילי – נעים למגע או לא נעים למגע.
רוצים לדעת עוד? היכנסו עכשיו לפורומים:
פורום הפרעות זיכרון, אלצהיימר ודמנציה
פורום גריאטריה
הרגעה עצמית – הנבירה בחפצים, הזזה שלהם, המגע בהם ואפילו רק ההסתכלות בהם יכולה להשפיע על נפש האדם ולגרום לרגיעה, במיוחד אם אלו חפצים אהובים במיוחד או בעלי ערך סנטימנטלי. כמו כן, פעולה זו תורמת לתחושת הביטחון והשייכות של האדם לסביבתו.
עשייה ותחושת משמעות – חיפוש אחר חפץ מסוים או נבירה בחפצים שונים מקנה הרגשה של עשייה מכוונות ובעלת משמעות, גם אם אלה תחושות שווא.
מנגנון התמודדות – הנבירה היא מעין מנגנון התמודדות הנובע מתוך הצורך של האדם הדמנטי ליצור סדר ולקבל שליטה על החיים שלו.
שמירה על ביטחון החולה הדמנטי
המניעים של דפוס התנהגות זה אולי מניחים את הדעת, אבל הם לא מסייעים בהתמודדות עם האדם הדמנטי בזמן שהוא נובר בחפצים ומזיז אותם ברחבי הבית. על כן, על המטפלים ובני המשפחה לפעול לפי כמה כללים מנחים. הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הבטיחות, על כן יש לוודא שהחפצים הזמינים לאדם הדמנטי אינם חדים או דוקרים ושאינם קטנים מדי, כך שאם שמים אותם בפה הם אינם מהווים סכנת חנק.
כמו בהתנהגויות אחרות שמאפיינות את מחלת הדמנציה, אין טעם לשכנע את האדם הדמנטי שפעולותיו אינן רצויות או להעיר לו על הבלגן שהוא עושה. על כן, אין למנוע בכוח את פעולת הנבירה או לעזור בה, אלא יש לבחון את מצב הרוח של האדם הדמנטי ולפי זה להחליט. לדוגמה, אם נראה כי הוא לא מחפש משהו מיוחד וכי פעולה זו מעסיקה אותו ועושה לו טוב, יש לאפשר לו להמשיך כאוות נפשו. עם זאת, כדי למנוע בלגן מצד אחד ומורת רוח מצד שני, יש להתאים את הסביבה בצורה הטובה ביותר ולאחסן חפצים חשובים או כאלה שיכולים להוות סכנה כמו סכינים, תרופות וחומרי ניקוי. כדאי לנעול במפתח חדרים, מגירות וארונות שלא מעוניינים שתהיה גישה אליהם, ובאופן כללי לצמצם ככל הניתן את כמות החפצים הגלויים ברחבי בבית, אך לא להעלים אותם לגמרי, הרי חפצים מוכרים מסייעים בתחושת הביטחון של האדם הדמנטי ומסייעים לו להתמצא בסביבה.
נבירה כפעילות מרגיעה
מומלץ לתחום את פעולת הנבירה לאזור אחד, אפשר למשל לארגן מקום ייעודי שבו מצויים כל החפצים הקשורים לתחביב או לעיסוק מסוים, כמו קופסה עם כלי תפירה, סלסלה עם כלי כתיבה וכדומה. פעמים רבות, נשים עם דמנציה נהנות לחטט בתיקים, במקרים אלה כדאי להכין תיק גדול מלא בחפצים שיכולים להימצא בתיקי נשים, כמו אודם, מסרק, מראה קטנה, קרם ידיים, פיסות נייר וכדומה. גברים יכולים ליהנות גם כן מנבירה בתיק שיש בו חפצים שהיו יכולים להיות בתיק שלו עצמו לפני שנים, כמו פנקס, כלי כתיבה וכדומה. אפשרות נוספת היא מציאת פעולות חלופיות, כמו ניקוי אבק, קיפול מפיות, קיפול כביסה או התאמת גרביים.
אם בזמן הנבירה והחיפוש נראה שהאדם לחוץ או מוטרד, על הסובבים אותו להפוך לבלשים לרגע ולנסות להבין מה גורם לו להתנהג כך, אם הוא באמת מחפש משהו מסוים או שמא הוא משועמם ומחפש משהו לעשות, ואולי ההתנהגות נובעת מבדידות או מתחושת כאב גופני.
אם כן, כל עוד פעולת הנבירה אינה פוגעת באדם הדמנטי או באנשים בסביבתו, אין סיבה למנוע אותה. גם אם נראה כי התנהגות זו חסרת תכלית ורק גורמת לבלגן מסביב, יש לזכור שיש לה דווקא היבטים חיוביים – היא מרגיעה, מהווה תעסוקה ומשמרת את מיומנויות המוטוריקה העדינה ואת גמישות האצבעות.
ד"ר דנה פאר – גרונטולוגית ומומחית לדמנציה
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר