הפרשות נרתיק – גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

עם זאת הפרשה מהנרתיק אינה מבטאת בהכרח דלקת בנרתיק. כפי שנראה בהמשך סיבה מאד שכיחה להפרשה מהנרתיק היא דלקת צוואר.

הפרשה מהנרתיק לרוב אינה נגרמת מפטרייה. הפטרייה על חמשת סוגיה מהווה כחמישית מהסיבות להפרשה מהנרתיק ועם זאת רוב הנשים הסובלות מהפרשה נרתיקית לוקחות לרוב טיפול מקומי נגד פטריה ולרוב כמובן שאינו מועיל.

הפרשה מהנרתיק עלולה לגרום להפרעה קלה עד משמעותית בחיי הנשים: החל מאי נוחות דרך גרד קל ועקצוצים וגמור בסדקים עמוקים ומדממים באזור אברי המין.

הפרשה מהנרתיק היא הסיבה השכיחה ביותר לביקורי נשים אצל הגניקולוג.

אבחון נכון ומדויק של הגורם להפרשה וטיפול בהתאם מסייעים לפתור את הבעיה.

חמישה מקורות וגורמים מהווים את רוב הסיבות להפרשה נרתיקית:
1. חיידק הגרדנרלה וגינליס (המופילוס וגינליס) שייך לקבוצת החיידקים הגורמת לבקטריאל
וגינוזיס מהווים כשליש מהסיבות להפרשה מהנרתיק
2. פטרת על חמשת הסוגים שלה מהווים כחמישית מהסיבות להפרשה מהנרתיק
3. טפיל הטריכומונס וגינליס מהווה כעשירית מהסיבות להפרשה מהנרתיק
4. דלקת צוואר הרחם על שלל החיידקים הגורמים לה מהווים כחמישית ועד רבע מהסיבות
להפרשה מהנרתיק
5. הפרשה מרובה נורמלית ללא חיידק או גורם זיהומי אחר מהווה כעשירית מהסיבות להפרשה מהנרתיק

דלקת נרתיק – Vaginitis

דלקת נרתיק עשויה להיגרם כתוצאה מהמחוללים הבאים:
1. טפיל הטריכומונס וגינליס שעלול גם לגרום לדלקת אברי מין נוספים שבסביבה כמו צוואר
רחם וערמונית
2. חיידק הגרדנרלה וגינליס שבעבר כונה המופילוס וגינליס והוא חלק מקבוצת חיידקים אנארובים
וחיידקים לקטובצילים, הגורמים לבקטריאל וגינוזיס
3. פטרת
4. שילוב של חלק או כל הגורמים הרשומים לעיל
5. חסר אסטרוגן האופייני לנשים בגילאי 40–80 עלול לגרום גם הוא להפרשה מהנרתיק

דלקות בנרתיק, גם אם נגרמו בשל גורמים שונים, יכולות להיות דומות אחת לשנייה.
לפיכך הרופא המיומן בבואו לברר ולטפל נכונה בהפרשה, מחויב להקשיב היטב לאישה הסובלת, לבדוק את כל אברי המין כולל בקולפוסקופ, לקחת דגימה לבחינה במיקרוסקופ בחדרו ולשלוח דגימת הפרשה הן לתרבית והן לבדיקתPCR.

יש לכן שאלות? היכנסו לפורומים:
פורום מחלות מין וקונדילומה
פורום דלקות והפרשות באברי המין- גברים ונשים

טריכומונס וגינליס – Trichomonas Vaginalis

טפילי הטריכומונס וגינליס גורמים לדלקת דרכי המין בגברים ובנשים ומועברים בעיקר דרך יחסי מין. ההערכה היא שכעשירית מכלל הגברים בעולם וכחמישית מכלל הנשים נדבקים בטפילים אלו.
אצל הנשים – הטפילים נוטים להימצא בנרתיק ובבלוטות שסביב הנרתיק, בצינור השתן, בצוואר הרחם ובשלפוחית השתן. אצל הגברים, הטפילים נוטים להימצא בצינור השתן <בשופכה> ולעיתים גם בערמונית ובבלוטות המין הנוספות.
המאגר היחידי בטבע לטפילים אלו הינם הנשים, כאשר הגברים נושאים אותם ומעבירים אותם, אלא במקרים שבהם הגברים נדבקים באופן כרוני, ואזי גם הם משמשים כמאגר.

מספר מחקרים מראים שניתן לעיתים להידבק בטפילי הטריכומונס וגינליס בשירותים ציבוריים, בבריכות שחיה, בסאונה, וכן באמצעות שימוש משותף בבגדי ים ובמגבות.

הביטוי הקליני של דלקת הנגרמת על ידי הטריכומונס

מפתיע, אך רוב הגברים והנשים הנושאים את הטפילים אינם מרגישים בכך.
מעט הגברים שחשים בטפיל מדווחים על צריבה קלה במתן שתן, אצל הנשים שחשות בטפיל – לחלקן יש דלקת חריפה ולחלקן דלקת כרונית .
אצל הנשים עם הדלקת החריפה מוצאים הפרשה קצפית אפרפרה ורבה, בעלת ריח דוחה, המזכיר ריח של דגים.

הנשים מתלוננות על גירוי וגרד חזקים, אודם בנרתיק ובסביבתו, בצקת ונפיחות בפות, רגישות מקומית, כאבים עזים בעת קיום יחסי מין וצריבה במתן שתן. לעיתים מדווחות על כתמי דם לאחר קיום יחסי מין ולעיתים – כאבים חזקים ודימום רב בזמן הווסת. כל הממצאים והתלונות יכולים להחמיר בזמן הריון. אצל הנשים עם הדלקת הכרונית התלונות והממצאים דומים לתיאור זה אך הינם פחות חמורים.

במקרים רבים ניתן למצוא במקביל לזיהום בטריכומונס גם זיהום בפטריית השמרים, בחיידקי הבקטריאל וגינוזיס בחיידקי הזיבה ובעוד חיידקים ולכן לא תמיד הסימנים של דלקת הטריכומונס הם קלאסיים וייחודיים.

לאור זאת במקרי הפרשה אלה על הרופא להקשיב היטב לתלונות האישה, לבדוק אותה בתשומת לב רבה לבדוק במיקרוסקופ במרפאתו את ההפרשה ולוודא את נוכחותו של הטפיל בבדיקה מיקרוסקופית ולשלוח דגימה מההפרשה לבדיקת תרבית ולבדיקתPCR במעבדה.
בבדיקה המיקרוסקופית במרפאתו של הרופא ניתן להבחין במבנה אליפטי, בגודל של כדורית דם לבנה וממנו בולטים ארבעה שוטונים הנמצאים בתנועה מתמדת והגורמים לטפיל להיות בתנועת תזזיתית כל הזמן.

הדלקת שכיחה בנשים בטווח הגילאים 20–40 ונדירה בשנים שלפני גילאים אלו ולאחריהם.
היות שהטפילים מעדיפים סביבה חומצית ולחה ורקמות פגועות מובן מדוע זיהום בטפילי הטריכומונס שכיח במצבי דלקת נרתיק, דלקת צוואר, דלקת הנגרמת על ידי נגיפי ההרפס והפפילומה האנושי ודלקת של פטרת או חיידקי מעי.

דלקת הטריכומונס שכיחה יותר בהריון ובמצבי לחץ נפשי, דכאון וחרדה.
מספר מחקרים הדגימו קשר מסוים בין דלקת הטריכומונס לבין סרטן צוואר הרחם ומצבים טרום סרטניים במקום.

מערכת החיסון האנושית אינה מצליחה להתגבר לבדה על דלקת הטריכומונס ויש לכן צורך בלקיחת טיפול רפואי, לרוב חד פעמי – הן לאישה והן לבן זוגה המיני בחודש האחרון.

הטיפול היעיל הוא בטבליות הנלקחות דרך הפה שכן הטיפול חשוב שיגיע גם אל דרכי השתן ששם גם נמצאים הטפילים.

דלקת הנגרמת על ידי טפילי הטריכומנס אינה מסוכנת לעובר ואינה פוגעת בהריון, אך בהיותה מוחמרת בהריון מותר לקחת את הטיפול גם בזמן ההריון.


חיידקי הגרנרלה הוגינליס

חיידק הגרדנרלה וגינליס שבעבר כונה המופילוס וגינליס, ביחד עם חיידקים אנארובים וחיידקים לקטובצילים גורמים למצב הקרוי בקטריאל וגינוזיס.

ההפרשה האופיינית לדלקת בחיידקים אלו היא מרובה, בצבע אפרפר בהיר ובעלת ריח דוחה, המזכיר ריח דגים באושים.

ברוב המקרים ההפרשה הזאת אינה מלווה בגירוי מקומי, בגרד ובצריבה.
אצל נשים רבות ניתן למצוא חיידקים אלו גם שלא במצבי דלקת ולכן הטיפול כנגדם ניתן רק אחרי שהאישה מתלוננת.

חיידקים אלו ושאר האנארוביים נמצאים באופן נורמלי בנרתיק אצל נשים ומסיבה כל שהיא הם מתרבים ועלולים לגרום לתופעות האופייניות.

ניתן להגיע לאבחנה הנכונה לאחר שיחה ובדיקה של האישה ולאחר בדיקת ההפרשה במיקרוסקופ, בחדרו של הרופא. האבחנה במעבדה נעשית בתרבית או ב- PCR
הטיפול הינו אנטיביוטי וניתן בכדורים, דרך הפה. ניתן לטפל הן במינון חד פעמי והן בטיפול של חמישה עד שבעה ימים. אחד התכשירים המוצלחים ביותר הוא הפלגיל (מטרונידזול).

פטרת CANDIDIASIS

בנשים פטריית השמרים עלולה לגרום לדלקת בנרתיק, בפות ובפי הטבעת.
בגברים – דלקת על הפין, במפשעות ובפי הטבעת.

מוכרים כעשרה מיני פטריות העלולים לפגוע באברי המין והשכיחים ביותר הן קנדידה אלביקנס , קנדידה גלברטה , קנדידה פרהפסילוזיס , קנדידה טרופיקליס וקנדידה קרוזי .

יש חשיבות לזהות את סוג הפטרייה <בתרבית> וכך להתאים את הטיפול הנאות.
לרוב הנשים יש כמות קטנה של פטריה בנרתיק אך מסיבות שונות הכמות שלה עולה ואז היא עלולה לגרום לצריבה מקומית, לגרד, להפרשה נטולת ריח ועד נפיחות וכאב מקומי. לעתים ההפרשה היא חלבית ומועטה ולעתים סמיכה עם כעין חוטים ולעתים בצורת גבינת קוטג'.

הסיבות הקשורות לעליה בכמות הפטרייה בנרתיק הן: נטילת אנטיביוטיקה מסוימת, טיפול בסטרואידים, הריון, ירידה בתנגודת החיסונית של הגוף, דלקת בנגיף הפפילומה האנושי ומתח נפשי.

לעתים דלקת הפטרת היא כה עזה ונרחבת עד כי היא גורמת לצריבה במתן שתן, ולדלקת של הירכיים הפנימיות, הישבנים ואזור עצמות החיק. חשיבות רבה יש לאבחון מדויק של הפטרייה שכן לרוב ניתן טיפול נגד דלקת הפטרייה כאשר אין מדובר כלל בדלקת זאת אלא בהפרשה מסיבות אחרות.

מחקרים מראים שהגם ששכיחות הפטרייה כגורם להפרשה נרתיקית היא כ-15%–20% הרי שטיפול כנגד פטרייה, במקרי הפרשה נרתיקית ניתן בכ-90% מהמקרים.
אבחון דלקת הפטרייה ראוי שיעשה לאחר שיחה מעמיקה עם האישה, בדיקתה ובחינת ההפרשה במיקרוסקופ בחדרו של הרופא. לעתים יש להיעזר גם בתרבית, במיוחד בדלקת פטרייתית חוזרת.

הטיפול עשוי להיות מקומי לנרתיק או בכדורים דרך הפה. הטיפול המקומי לנרתיק כולל קרם ופתילות לנרתיק.

למאמרים נוספים של ד''ר וקסלר
למה אסור לך אלכוהול בהריון?
הכל על מחלת האיידס
גרד בפות: וזה כל כך מגרד
כאב בחדירה? אולי זה וסטיבוליטיס
דלקת אגנית - תוצאה של סקס לא מוגן

הפרשה נרתיקית מוגברת ללא דלקת

חמש עד עשר נשים מכל מאה נשים אשר סובלות מהפרשה נרתיקית, כלל אינן סובלות מדלקת, ומקורה של ההפרשה המוגברת הוא בצוואר הרחם או בנרתיק עצמו. אצל נשים אלה ההפרשה צלולה ואינה מלווה בתסמינים כמו גרד, גירוי, צריבה או ריח חריג.

במקרים מסוימים, כאשר צבע ההפרשה הוא אפור בהיר, האישה מתקשה להאמין כי הסיבה לכך אינה נובעת מדלקת אלא מבעיה אחרת, כמו פעילות מוגברת של בלוטות הרירית המצויות בצוואר הרחם. גם כאשר התרבית תקינה והבדיקה המיקרוסקופית אינה מאתרת גורם חולני. נוסף להסבר הרפואי, הפתרון המומלץ הוא רחצה בתדירות גבוהה יותר. עם זאת, במקרים נדירים יש צורך בטיפול בבלוטות צוואר הרחם. טיפול כזה כרוך בהקפאה של הבלוטות או בצריבתן.

ד"ר שרגא וקסלר – רופא נשים ומיילד. מתמחה במחלות מין וניתוחים פלסטיים באיבר המין

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר