הכל על מחלת האיידס

מחלת האיידס, "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", (AIDS), תוארה לראשונה ב-1981, ומאז הפכה למגיפה עולמית. ב-1984 זוהה הנגיף הגורם למחלה, וכן דרכי ההידבקות בה.

מרגע שחדר לגוף, נגיף האיידס מתרבה במהירות רבה בתוך תאי מערכת החיסון שלו, המכילים קולטן לנגיף, הנקרא CD4. הנגיף הורס את תאי מערכת החיסון לתוכם פלש, ומוציא אותם מכלל תפקוד.

התרבות הנגיף מביאה להרס מאגרי התאים החיסוניים בדם. כאשר ההרס מגיע לרמה בה נותרו רק כ- 20% מהתאים, מתפרצת המחלה, הכוללת, למעשה, מספר רב של מחלות שונות הנגרמות בעקבות הפסקת תפקודה של המערכת החיסונית של נשא האיידס.

רוצים לדעת עוד? היכנסו לפורומים:
פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
פורום מחלות מין
פורום מחלות זיהומיות רפואת מטיילים
פורום תמיכה נפשית
פורום רפואת משפחה

כיצד נדבקים במחלה?
נדבקים באיידס על ידי העברת נוזלי ותוצרי דם (לא רוק) הנושאים את הנגיף. ההעברה מתבצעת בעיקר באמצעות יחסי מין, עירויי דם או שימוש במחטי הזרקה שהשתמש בהן קודם נשא של הנגיף.

האם במקרים כאלה נדבקים בוודאות?
גם אז ההדבקות היא נדירה. כדאי לדעת שחשיפה לנגיף אין בה די כדי להידבק במחלה. על מנת שהנגיף יחדור לתאי הגוף יש צורך בחסר של קולטן נוסף (מלבד ה-CD4), ששמו CKR5.

ידוע על אנשים שנחשפו בוודאות לנגיף, אולם לא נדבקו משום שהקולטן הנוסף לא היה חסר להם. במחקר שנערך בישראל התברר כי ל-1.4% מהאוכלוסייה הבריאה בישראל אין את הקולטן הזה.

כיצד מטפלים באיידס?
כיום אין עדיין מרפא לאיידס, אלא רק תרופות המטפלות בחולה ומעכבות את התפתחות המחלה. התרופה המתקדמת ביותר כיום היא "קוקטייל התרופות", המכיל שלושה סוגים של תרופות: AZT, המעכבת את פעולתו של אנזים ייחודי לנגיף (רוורס טרנסקריפטז); TC הפועלת גם כן לעיכוב פעולת אותו אנזים; וכן תרופה מעכבת פרוטאז - אנזים נוסף הדרוש להתפתחות הנגיף.

כשהתרופות ניתנות יחד, יש להן השפעה ניכרת על דיכוי הנגיף. לעתים קרובות, לאחר נטילת התרופה צונח ריכוז הנגיף בדם לרמות נמוכות כל כך, עד שלא ניתן למדוד אותן. עם זאת מדובר בתרופה המצריכה נטילת כמות רבה של כדורים מדי יום, ובמקרים רבים היא מעוררת תופעות לוואי קשות.

ההיסטוריה של האיידס
קשה למצוא הסכמה כלשהי בקרב חוקרי האיידס, ויש כמה תיאוריות לגבי האופן בו החלו בני אדם להידבק ע"י נגיף האיידס. ככל הנראה עבר הנגיף משימפנזים לבני אדם בסביבות שנות ה-30.

חוקרים ממכון לוס-אלאמוס לחקר האיידס בארה"ב טוענים שהאיידס התפתח ממוטציה של נגיף אחר, קטלני פחות, שגם הוא הועבר לבני אדם משימפנזים אך כמה שנים קודם לכן. עם זאת, עברו יותר מ-50 שנה עד לגילוי מיקרי האיידס הראשונים במערב.

דליפת הנגיף ממעבדות מחקר
בשנת 1981 נרשמו במכון המעקב המרכזי אחר מחלות בארה"ב, ה-CDC, מקרים רבים של שתי מחלות, שעד אז היו נדירות יחסית - דלקת ריאות טפילית וסרטן עור מסוג KS (סרטן קפושי) המופיע בצורת כתמים כהים על העור.

שתי המחלות מאפיינות בדרך כלל בעלי מערכת חיסונית חלשה. אנשי המרכז הבחינו בהתפרצות המחלות בקרב צעירים הומוסקסואלים בניו יורק, לוס אנג'לס וסן-פרנסיסקו.

שכיחות המחלות בקרב הומוסקסואלים והקשר האפשרי לחולשת המערכת החיסונית עוררו את חשד אנשי המרכז כי מדובר במגפה חדשה.

בעקבות מחקר נוסף של אנשי CDC, התברר כי מחלות נוספות הקשורות בכשל המערכת החיסונית הופיעו בקרב הומוסקסואלים, אבל גם אצל קבוצות נוספות: חולי המופיליה (שמקבלים תרופות מתוצרי דם), אנשים שקיבלו עירויי דם וכן מזריקי סמים.

מעקב אחר דפוס המחלה הוביל למסקנה שהתופעה מאפיינת אוכלוסיות שהיו במגע עם הפרשות גופניות - דם ונוזלי מין. כיוון שאחת מדרכי ההידבקות במחלה היא באמצעות יחסי מין, החלו בארה"ב בקמפיינים לעידוד השימוש בקונדומים כאמצעי מניעה.

עד 1984, השנה בה פותחה ערכת בדיקת האיידס הראשונה, איש לא ידע מה מקורה של המחלה, כיצד למנוע אותה, האם מדובר בנגיף, חיידק או פטרייה, וכיצד המחלה מועברת.

פריצת הדרך הראשונה בחקר המחלה היתה באביב 1983, כאשר החוקר הצרפתי לוק מונטנייה ממכון פסטר, הודיע שהצליח לבודד נגיף שקשור במחלת האיידס. מונטנייה כינה את הנגיף בשם LAV (נגיף שקשור בתפיחת בלוטות הלימפה), אבל הוא עדיין לא ידע בוודאות כי זהו אכן הגורם למחלה.

במקביל נמשך מחקר המחלה בארה"ב וב-1984 נרשמה פריצת דרך נוספת, הפעם במעבדתו של החוקר רוברט גאלו ממכון הבריאות האמריקאי. גם גאלו הצליח לבודד נגיף, שלפי השערתו היה הגורם למחלה, אך עשה זאת בשיטה שונה.

הוא נתן לנגיף את השם HTLV3, וניגש לניסוי המכריע, שבעקבותיו פותחה הערכה לבדיקת איידס - בדיקת נוכחות נוגדנים בדם לוירוס HTLV3 בדגימות דם שנלקחו מחולי איידס ומאנשים בריאים.

גאלו הצליח להוכיח בפעם הראשונה שנוכחות נוגדנים לנגיף שבודד הם אינדיקציה דיאגנוסטית לגילוי איידס.

בעקבות כך החלו בנקים לדם בעולם המערבי לבדוק את כל מנות הדם שברשותם ולפסול לשימוש דם שנמצא בו הנגיף.
<@ --- IMG_2 --- @>
בעקבות סדרת גילויים אלה, הוכר נגיף האיידס כגורם המחלה, ותופעת כשל המערכת החיסונית שאובחנה אצל חולי המחלות הנדירות קיבלה סוף סוף הכרה כמחלת האיידס.

עם זאת, שמו המקובל של נגיף האיידס, HIV, ניתן רק בשנת 1987, לאחר חתימת הסכם בין ארה"ב וצרפת על השותפות בתגלית המהפכנית, וחלוקה שווה של הזכויות עליה בין שתי המדינות.

במהלך שנות ה- 80 נרשמו עוד כמה פריצות דרך מדעיות בחקר האיידס, בזכותן פותחו תרופות לטיפול חלקי במחלה ונלמדו כיוונים לפיתוח ריפוי מלא וחיסון. בין השאר התגלה ב-1985 חלבון ה-CD4, שמשמש כקולטן על מעטפת הוירוס, ומאפשר לו להיצמד לתאים ולחדור אליהם.

אחד מכיווני המחקר הופנה לפיתוח תרופה שתחבל ביצירת החלבון בווירוס ובכך תשבש את התרבותו בגוף. טיפול אחר באיידס היה באמצעות התרופה AZT, שהיתה כבר קודם לכן בשימוש בטיפולים כימותראפיים.

התרופה נועדה לשבש את שיכפול הווירוס לאחר חדירתו לתא בריא. על בסיס ה- AZT ותרופות דומות, המעכבות את יצירת חלבוני מעטפת הווירוס, פיתח ב-1994 ד"ר דיויד הו ממרכז ארון דיימונד לחקר האיידס בארה"ב, קוקטייל תרופות נגד איידס שהוכח כיעיל במידה מסוימת.

עוד כתבות מאת שרגא וקסלר:
למה אסור לך אלכוהול בהריון?
הכל על סכנת ה-HPV
לראות אותו מחייך, עוד כשהוא ברחם
כיצד אתה מתפקד במיטה?
יחסי מין בתקופת ההריון

קצב הגילויים המדעיים לא פחת בשנים האחרונות, אולם החוקרים מקפידים לומר שהדרך להשגת תרופה לריפוי מלא מאיידס עדיין ארוכה. דו"ח של האו"ם שפורסם ביולי 2000 קובע כי עד אז מתו בעולם 19 מיליון בני אדם ממחלת האיידס וקרוב ל-34 מיליון איש נושאים את הנגיף.

אם שעורי ההידבקות בנגיף יישארו גבוהים, יותר משני שלישים מבני ה- 15 במדינות כמו דרום אפריקה, צפויים למות מהמחלה. בעולם יש כיום 16 מדינות, כולן באפריקה שמדרום לסהרה, ש- 10% מאוכלוסייתן בגיל 15-49 כבר נושאים את הנגיף.

ובארץ? רק לאחרונה התבשרנו שכ-880 איש החיים בארץ, הינם נשאים של הנגיף אך אינם יודעים זאת. הקוקטייל מורכב בדרך כלל משלוש תרופות. הוא מעכב את התרבות הנגיפים בגוף ודוחה בכמה שנים את הופעת המחלה אצל הנשאים.

הקוקטייל נכנס לשימוש רחב רק באמצע שנות ה-90, והביא לשיפור ניכר באיכות חייהם של אלפי חולים ונשאים, שיכלו להרשות לעצמם לקנות את התרופה היקרה. הקוקטייל הפך את האיידס למחלה שבעיקרה ניתנת לטיפול.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר