אוסטאוארטריטיס: התסמינים והטיפולים

אוסטאוארטריטיס הינה מחלה ניוונית שגורמת בסופו של דבר לשחיקת סחוסים במפרקים. עד היום לא קיים טיפול יחיד שמשפיע על כל חולי אוסטאוארטריטיס, במקום זאת לכל חולה מותאם טיפול או שילוב טיפולים בהתאם למצבו.
מאת עמית אברהם
| 08/05/2010 |
צפיות: 8,092
אוסטאוארטריטיס היא אחת ממחלות המפרקים הנפוצות ביותר. שם המחלה נוצר מהמילה אוסטאו שפירושה עצם ומהמילה ארטיריטיס שמשמעותה תהליך ניווני. בשל כך, היא מכונה לעתים מחלת מפרקים ניוונית.

אוסטאוארטריטיס פוגעת בעיקר בסחוסים המפרקיים, ואופיינית בעיקר לבני גיל הזהב, כשהנשים בגיל הזה סובלות ממנה פי שניים ביחס לגברים (10% מבין הגברים בגיל הזהב, לעומת 20% מהנשים בגיל הזה). המחלה יכולה להיגרם עקב פציעה או כחלק מתהליך ניווני טבעי שמתרחש בגופנו לאורך כל החיים. אוסטאוארטריטיס גורמת לשחיקה מתגברת של הסחוס במפרקים השונים עד לשחיקתו.

למידע נוסף בנושא אוסטאוארטריטיס ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום ראומטולוגיה, מחלות פרקים, שיגרון, זאבת, לופוס, פיברומיאלגיה
פורום אורטופדיה
פורום בעיות מפרקים, החלפת מפרק, בעיות ברכיים
פורום אורטופדיה אונקולוגית, גרורות בעצמות
פורום כירופרקטיקה

כיצד ניתן לאבחן את אוסטאוארטריטיס?


אבחנה חד משמעית של אוסטאוארטריטיס יכולה להינתן אך ורק בעזרת בדיקות הדמיה מתקדמות (כדוגמת MRI – הדמיה בתהודה מגנטית) אשר באפשרותן לתת תמונה מדויקת ומהימנה על מצב הסחוסים, או לחליפין - בעזרת ביצוע פעולת פולשנית לתוך המפרק (ארטרוסקופיה) במהלכה מוחדר סיב אופטי אשר מאפשר התבוננות בזמן אמת במצב הסחוסים.

עם זאת, ברוב המקרים, אבחנה של אוסטאוארטריטיס נעשית באמצעות בדיקה גופנית ו/או שימוש בצילומי רנטגן של המטופל/ת. חשוב לציין כי מחקרים עדכניים בנושא אוסטאוארטריטיס מצאו כי מידת ההתאמה בין ממצאי בדיקות הרנטגן לבין מידת הכאב ו/או המגבלות התפקודיות של המטופל הינה נמוכה מאוד ולכן מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל בדבר נחיצותה ותרומתה של בדיקת הרנטגן ולא להתייחס לתוצאותיה כקריטריון אבחון בלעדי, אלא כפריט מידע אחד מבין שלל הנתונים הרפואיים.

התלונות השכיחות אשר עלולות להצביע על התפתחות אוסטאוארטריטיס הינן:

כאבים מפרקיים (לעיתים יתוארו ככאבים עמוקים או עמומים).

הגבלה בטווחי התנועה של המפרק.

קושי בביצוע פעילויות יומיומיות, כגון: עמידה ממושכת, ריצה, קפיצה, עליית וירידת מדרגות ועוד.

נפיחות מקומית.

רעשים שונים, כגון חריקות או קליקים מאזור המפרק.

מי עלול לסבול ממחלת אוסטאוארטריטיס?


כיוון שמדובר בהליכי שחיקה והרס המתרחשים בחלקם באופן רציף ונורמאלי במפרקי גופינו, ניתן לומר בעצם כי כל אדם מצוי במידה כזו או אחרת בסיכון ללקות באוסטאוארטריטיס. עם זאת, מחקרים שבוצעו בנושא מצאו מספר גורמי סיכון אשר מעלים את ההסתברות ללקוחת במחלת אוסטאוארטריטיס:

גיל.

עם עליית תוחלת החיים בעולם המודרני, יותר ויותר אנשים מגיעים לגילאים מופלגים. מפרקי הגוף אינם כמו מכונות אחרות אשר יכולות לעבור תיקונים והחלפת חלקים שונים ועל כן, ככל שגיל האדם עולה, כך עולה הסבירות כי סחוסי המפרקים יפסיקו לתפקד באופן כזה או אחר וסימני המחלה יופיעו. בין הגורמים לעליית השכיחות של אוסטאוארטריטיס עם הגיל ניתן למנות גם גורמים פיזיולוגיים כגון ירידה ביכולת תאי רקמת הסחוס לייצר רקמה חדשה לצד גורמים נוספים כגון: שינויים בהליכה, חולשת שרירים, ליקויים ביכולת השמירה על שיווי המשקל ועוד. עם זאת, יש לציין כי שכיחות האנשים הצעירים הסובלים ממחלת אוסטאוארטריטיס עולה בעשורים האחרונים, כאשר אחד הגורמים המשוערים לכך הוא אורח החיים ה'יושבני' (ריבוי ישיבה) המאפיין את החיים המודרניים.

מין.

שכיחות אוסטאוארטריטיס עולה משמעותית בקרב נשים מעל גיל 50 לעומת גברים באותה קבוצת גיל. הסיבות לנתון זה אינן מובנות במלואן ויש הסוברים כי שינויים הורמונאליים שונים מהווים גורם משמעותי.

גנטיקה.

בנושא זה רב הנסתר על הגלוי, אולם בפועל ניתן להבחין בהקשר גנטי המעלה את הסבירות של אדם לסבול ממחת אוסטאוארטריטיס אם ידועה היסטוריה משפחתית של המחלה.

פציעה.

קיים קשר בין פציעה במפרק (כגון חבלה, נפילה או שבר) לבין התפתחות שחיקת סחוסים במפרק (קרי, אוסטאוארטריטיס). אחד ההסברים לקשר זה טמון בעובדה כי לעיתים החבלה או הפציעה גורמים לשינויים מכאניים במפרק עצמו (כגון שטחי המגע בין העצמות) ואלו תורמים להתפתחות אוסטאוארטריטיס.

השמנת יתר.

מחקרים רבים הראו כי השמנת יתר ועודף משקל מעלים את הסבירות לסבול משחיקת סחוסים. ההסברים לקשר זה רבים וכוללים בעיקר העמסת יתר על הסחוסים עקב משקל הגוף הרב וכן מיעוט בפעילות גופנית (המאפיין בדרך כלל אנשים הסובלים מעודף משקל) אשר תורם אף הוא להיווצרות אוסטאוארטריטיס.

ליקויים גופניים.

אנשים הסובלים מליקויים גופניים בדרגות חומרה שונות, כגון: הבדלים באורך רגליים, מבנה מפרקי שאינו תקין, הגבלות משמעותיות בטווחי התנועה מסיבות מגוונות, ליקויים יציבתיים שונים וכו', עלולים לסבול ממחלת אוסטאוארטריטיס על רקע פיזור לחצים לקוי בין שתי הגפיים וכן שינויים במשטר הלחצים בגוף אשר גורם להעמסת יתר על מפרקים מסוימים.

הטיפול במחלת אוסטאוארטריטיס


היות ושכיחות הלוקים במחלת אוסטאוארטריטיס באוכלוסייה עולה, כל הזמן נעשים מאמצים למצוא תרופה או טיפול שיצליחו לפתור אותה. ואולם, המדע טרם הצליח למצוא פתרון שיעזור לכל חולי אוסטאוארטריטיס.

למאמרים נוספים בנושא אוסטאוארטריטיס ועוד:
מהפך: פעילות גופנית מונעת אוסטאוארטריטיס
מחלות מפרקים - מושגים בסיסיים
בדיקות דם: זיהוי מוקדם של דלקת מפרקים
אוסטאוארתריטיס: כל הטיפולים הקיימים
שמונה שאלות על דלקת מפרקים שגרונית

כיום, הרפואה מציעה לחולי אוסטאוארטריטיס מגוון טיפולים, לעתים משולבים אלה באלה, הם כוללים בין השאר: טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים מתחום רפואה משלימה (כגון: דיקור, שיאצו, טווינה ועוד), תרופות שונות (כדוגמת תרופות נוגדות דלקת) ולעתים אף טיפולים כירורגיים.

הטיפול הטוב ביותר נגד אוסטאוארטריטיס הוא כזה שלוקח בחשבון את מצבו הנוכחי ושם לו למטרה להפחית את התדרדרות המחלה ואת הכאבים והסבל שהיא מסבה למטופל.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר