פציעות ספורט בקרב רוכבי אופניים: שברים

רוכבי אופניים חשופים כידוע לפציעות ספורט ולפציעות בכלל. רוכבי הכביש מסתכנים במפגשים עם נהגים לא זהירים, בנסיעה בכבישים משובשים ובתאונות הנובעות מרכיבה בדבוקה. רוכבי השטח, בעיקר רוכבי הדאונהיל, מעדיפים דווקא את טעם האדמה על פני ניחוח האספלט והיתקלות באלמנטים כמו סלעים ועצים מגדילה את הסיכוי ללקות בחבלות חמורות יותר. מרכיב המהירות מגדיל את הסיכון, על אף שיש גם רוכבים "מוכשרים" במיוחד אשר נפצעים מנפילות במהירות אפס. לשמחת הרופאים ובני המשפחה, מרבית הנפילות מסתיימות בחבלות יבשות, בזעזועים קלים ובשפשופים, אך רוכבים הסובלים מפציעות קשות יותר, כמו שברים קשים וזעזועי מוח, אינם חזון נפרץ. הפציעות הרווחות מתאפיינות בשברים בשורש כף היד, עצם הבריח, עצם הפיקה וחוליות הצוואר, אך גם בעצמות הגפיים והקרסול, כמובן שאזורים אחרים אינם חסינים.

למידע נוסף בנושא פציעות ספורט, שברים ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום רפואת ספורט
פורום שיקום פציעות ספורט, שיקום אורטופדי
פורום תזונת ספורט
פורום ניתוחי גב, כאבי גב, עמוד שדרה
פורום תאונת עבודה, רפואה תעסוקתית

מה הוא שבר?
שברים נגרמים עקב חבלות טראומתיות לעצמות השלד. שבר מוגדר כנזק בשלמות האנטומית של העצם ויכול להיות חלקי, כשרק חלק מהעצם נשבר, כמו במקרה של סדקים, או שבר שלם כשהנזק הוא לכל רוחב העצם. שבר שלם יכול להתרחש ללא תזוזה, דהיינו, מצב שבו שני חלקי העצם השבורה עדיין במקומם האנטומי. לעומתו, שבר שלם עם תזוזה הינו מורכב יותר ולעתים עלול להיות מסובך יותר לטיפול. במקרה זה, חלק מהעצם או לפעמים שני חלקי העצם, זזים ממקומם האנטומי. שברים מסוג אחר, המכונים AVULSION, יכולים להתרחש בזמן נפילה ובניסיון לבלום אותה. במקרה כזה מופעל השריר במלא עוצמתו עד כי הוא מסוגל למשוך את העצם שאליה הוא מתחבר וממש לתלוש חלק ממנה. שברים מסוג זה לרוב מתרחשים באזור האגן. סוג נוסף של שברים - שברי דחיסה - פוגעים בעיקר בעצמות חוליות עמוד השדרה. שברים אלה לרוב נגרמים מנפילות על הישבן ומעוצמת הנחיתה מופעלים כוחות לאורך עמוד השדרה העלולים לגרום לדחיסת וקריסת החוליות.

האבחון
כשיש חשש לנזק חבלתי לעצמות השלד, יש להגיע מיד לחדר מיון לצורך צילום. הצילום אינו נועד אך ורק כדי לקבוע אם אכן קיים שבר, אלא גם כדי לקבוע את סוג השבר והאם קיימת תזוזה הדורשת התערבות כירורגית בדמות ניתוח לקיבוע העצמות. סוג השבר יקבע גם את סוג הטיפול ומשך זמן ההחלמה הנדרש. קיימים מקרים שבהם צילום רנטגן מתקשה לאבחן שברים וסדקים סמויים, כמו במקרה של שברים בעצמות שורש כף היד, במקרים כאלה יש לבצע מיפוי עצם.

שבר עצם הבריח
שבר זה הינו שכיח ביותר בקרב רוכבי האופניים. אם קיים חשש לשבר בעצם הבריח, יש להגיע מיד לחדר מיון. לרוב שברים אלה, מלבד הכאב, אינם מקור לחשש, אך לפעמים עלולים להתרחש סיבוכים כתוצאה מפגיעה בעצבים וכלי דם באזור השבר. שבר זה מתרחש לרוב כתוצאה מנפילה ומהניסיון לבלום אותה בעזרת היד המושטת לפנים. השבר מלווה בכאב ובנפיחות באזור עצם הבריח ולפעמים גם נצפית בליטה, מעין מדרגה, המעידה על השבר ותזוזת העצמות. שבר זה לא ניתן לגבס ולכן הטיפול בפציעה זו לרוב די פשוט וכולל רצועה החובקת את הכתף והמרפק. שבר זה דורש בין ארבעה לשישה שבועות של החלמה ובזמן זה יש להימנע ככל האפשר מתזוזת הכתף. על מנת לשלול מצב של נפילה נוספת והחמרת המצב, אסור לצאת לרכיבות מחוץ לבית, אך ניתן בהחלט לרכב על טריינר. לפעמים, במהלך ניסיון הבלימה, ניזוק גם מפרק עצם הבריח והשכמה, Acromioclavicular joint. חבלה כזו יכולה לגרום לפריקת המפרק זה שנראה לרוב כבליטה מעל מפרק הכתף. מצב זה מאופיין במוגבלות וחולשת תנועת הכתף. קיימים מצבים, בעיקר במקרים שבהם הרוכב מגיע מהר לטיפול, שבהם ניתן להחזיר את המפרק למקום.

שבר בעצמות שורש כף היד
שברים בעצמות שורש כף היד די שכיחים. שברים אלו מתרחשים כתוצאה מנפילה וניסיון בלימה בעזרת היד. השברים בעצמות שורש כף היד הם לרוב שברים חלקיים ולכן גם קשה לאבחן אותם רק בעזרת צילום רנטגן. אם חוויתם נפילה מאופניים וצילום הרנטגן היה שלילי אך אתם עדיין חווים כאבים ומוגבלות, אולי יש צורך במיפוי עצם על מנת לקבוע באופן ודאי האם קיים שבר. פציעה זו דורשת גבס למשך שלושה עד חמישה שבועות ולפעמים אף יותר. בזמן זה ניתן לרכוב על טריינר ואף בשטח, זאת בתנאי שהיד מגובסת ויש יכולת שליטה מלאה על הבלמים. מומלץ כמובן לרכב בשטח קל על מנת להקטין את הסיכוי לנפילה חוזרת.

שבר בעצם הפיקה
שבר בעצם הפיקה מתרחש עקב חבטה ישירה בברך, פגיעה ישירה של הברך כנגד סלע או עץ או כתוצאה מנפילה על הברך. במקרים כאלה עצם הפיקה יכולה להישבר לשניים או אף ליותר חלקים. לרוב, שבר זה מתרחש ללא תזוזה של חלקי עצם הפיקה, אך קיימים מצבים שבהם שריר הארבע ראשי (השריר המתחבר לעצם הפיקה) עלול ליצור כיווץ המסוגל ליצור הפרדה בין החלקים. במקרה של תזוזה קיים צורך בקיבוע כירורגי של חלקי עצם הפיקה. נחוץ גיבוס הברך למשך ארבעה עד שישה שבועות לצורך החלמת הברך. בזמן ההחלמה ניתן להתאמן על טריינר, אך רק על הברך הבריאה. מחקרים מראים שאימון הברך הבריאה ממריץ את הדם ועוזר בהאצת תהליך ההחלמה של הברך הפגועה.
<@ --- IMG_2 --- @>
שברים בחוליות הצוואר וזעזועי מוח
כמעט בכל חבלה ונפילה מאופניים מתרחשת פגיעה בחוליות הצוואר. אף על פי כן, בצילומי הרנטגן לרוב אין ממצאים וגם האבחון הקליני לא מגלה סימפטומים המעידים על נזק. אך שבועות וחודשים מאוחר יותר עלול הרוכב לחוש כאבי ראש, סחרחורות, אובדן זיכרון ואי יכולת ריכוז, כאבי צוואר המלווים בהקרנות ליד ועוד מיחושים אחרים. טיפול ראשוני ופינוי של נפגע חבלות ראש וצוואר דורש משנה זהירות. אין לעודד את הנפגע להתרומם מהר מדי לאחר הנפילה. יש לוודא שהרוכב בהכרה מלאה, ער ומסוגל לזהות את עצמו ואת הסביבה. אם קיים חשש לזעזוע מוח ונזק לחוליות הצוואר, אין לנסות לרכב חזרה אלא לדאוג לפינוי (לכן תמיד יש לרכוב בשטח עם חבר וטלפון). במקרה שבו קיים אבחון ודאי של שבר בחוליות הצוואר יש לקבע את הצוואר. אם אין שבר, יש להימנע מקיבוע הצוואר וזאת משום שמחקרים מראים שבמצבים שבהם קובע צווארם של נפגעי תאונות דרכים (לרוב כדי להרשים את חברות הביטוח) נוצרו נזקים אשר הותירו מוגבלויות קשות. חוליות הצוואר עמוסות בעצבים השולטים על היציבה ואיזון השלד וכשעצבים אלה מתנוונים כתוצאה מאי-שימוש נוצרים נזקים למערכת המוטורית–שרירית.

שיקום משברים וחבלות
כפי שצוין ניתן ורצוי להתאמן תוך כדי ההחלמה משברים, אבל אין לאמן את החלק השבור בזמן תהליך האיחוי! ניתן לרכוב על טריינר אם הפציעה בפלג גוף העליון, או לאמן את הרגל הבריאה. תהליך השיקום לאחר הסרת הגבס צריך לכלול:

1. החזרת טווח תנועה מלא של הפרק. יש צורך במוביליזציה של הפרק (בטיפול כירופרקטי או פיזיוטרפי). בהתחלה התנועות פסיביות (כשהמטפל מניע את הפרק) ולאחר מכן תנועות אקטיביות (כשהמטופל מניע).

2. חיזוק הטונוס השרירי. לאחר שטווח התנועה השתקם יש צורך בחיזוק השרירים שנחלשו באופן משמעותי. בהתחלה יש לבצע חיזוקים סטטיים (התנגדות ללא תנועת הפרק) ולאחר מכן תרגילים אקטיביים עם התנגדות. התרגילים הרצויים הם תרגילים אקסצנטריים, כלומר התנגדות תוך כדי הארכת השריר.

למאמרים נוספים בנושא פציעות ספורט, שברים ועוד:
פציעות ספורט: הבעיה טמונה בעומס המערכתי
פציעות ספורט: הכול על פגיעה בכתף
כאבי ברכיים בקרב רצים. ככה תמנעו אותם
ריפוי פציעות ספורט בעזרת חום וקור
הצילו: כאבי ברכיים בעת רכיבת אופניים

3. חיזוקים דינמיים–תפקודיים. תרגילים יותר מורכבים שנועדו לשקם את תפקוד מערכת העצבים. תרגילים אלה הם קריטיים לשיקום מלא ולחזרה בטוחה לפעילות, מדובר בתרגילים כמו עמידה על פטרייה או תרגילים על כדור (GYM BALL) שהם מצוינים למטרה זו.

שברים וחבלות אינם פוגעים רק בשלמות האנטומית והתפקודית של גופנו, אלא גם בביטחון העצמי שלנו. העובדה כי לחוסן המנטלי יש חשיבות מכרעת בתהליך הריפוי ידועה זה מכבר ולכן חשוב לזכור כי תהליך השיקום מתחיל מיידית. ככל שתניעו את חלקי הגוף שלא נפגעו מוקדם יותר, כך תאיצו את תהליכי הריפוי ותמנעו את התנוונות הגוף והנפש. זיכרו כי לכל פציעה יש "חלון" החלמה, לכן יש להגיע כמה שיותר מהר לטיפול. פציעה שלא מטופלת בזמן עלולה להשאיר צלקות בלתי ניתנות לריפוי בשלבים מאוחרים יותר.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר