.jpg)
.jpg)
.jpg)
למידע נוסף בנושא מפרק הירך, ניתוחים ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום בעיות מפרקים, החלפת מפרק, בעיות ברכיים
פורום אוסטאופורוזיס
פורום אורטופדיה
פורום השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
פורום שיקום פציעות ספורט, שיקום אורטופדי
השפעת שבר מפרק הירך על בריאותו של המטופל
בטיפול שמרני, שברי מפרק הירך כרוכים בשכיבה ממושכת במיטה ומלווים בסיבוכים רבים כתוצאה מכך, ביניהם נמנים פצעי לחץ, דלקת ריאה משאיפה, תסחיף ריאתי ופקקת ורידים עמוקה. מטרת הטיפול הניתוחי היא החזרת החולה במהירות לפעילות מלאה ככל שניתן, במטרה למזער את שיעור הסיבוכים הללו. נמצא כי התמותה בשנה הראשונה לאחר שבר מפרק הירך, נעה במחקרים שונים בין 14% ל-36% אחוזים. ארגון הבריאות העולמי מצטט סטטיסטיקה עדכנית יותר, בה אחוז התמותה הממוצע בחצי השנה הראשונה לאחר השבר הינו 20%.
רוב החוקרים מסכימים כי הסיכון הגבוה ביותר לתמותה קיים בארבעת עד ששת החודשים הראשונים לאחר שבר. לאחר השנה הראשונה, אחוזי התמותה דומים לאחוזי התמותה בקרב האוכלוסייה הכללית באותו הגיל. ברוב המחקרים נמצא כי בקרב גברים אחוזי התמותה גבוהים יותר בהשוואה לנשים לאחר שבר בירך. מבין גורמי הסיכון לתמותה, נמצא כי מחלות הרקע של החולה וחומרתן, מהוות מנבא מהימן לסיכויי התמותה לאחר שבר בירך. בחולים בעלי מחלות רקע רבות ומשמעותיות, נמצא כי אחוזי התמותה מרקיעים לכדי 49%. נמצא כי רמת תפקוד קוגנטיבית נמוכה מהווה גורם סיכון לעלייה בשיעור התמותה בשנה הבתר ניתוחית (דהינו, טרום ניתוחית) הראשונה ולסיכוי שיקומי מופחת (עד כדי תלות תפקודית מוחלטת בכ-40% מהחולים).
מפרק הירך: גורמי הסיכון
דלדול צפיפות העצם (אוסטאופורוזיס): זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. לפי ארגון הבריאות העולמי, אוסטאופורוזיס מוגדרת כירידה של למעלה מ-2.5 סטיות תקן מהערך התקין עבור מבוגרים צעירים. ירידה בצפיפות העצם (אוסטאופניה), מוגדרת בטווח שבין 1 ל-2.5 סטיות תקן מתחת לערך זה. לפי הגדרה זו, למעלה מ-30 מליון אזרחים אמריקאיים, 80% מהם נשים, סובלים מירידה בצפיפות העצם ואי לכך נמצאים בסיכון להתפתחות אוסטאופורוזיס ושברים נלווים, בדיוק כשם שחולים בעלי טרום לחץ דם ורמת שומנים גבולית בדם נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות יתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה, בהתאמה. יתרה מזאת, מכיוון ואוסטאופניה הרבה יותר שכיחה מאוסטאופורוזיס, רוב שברי מפרק הירך מתרחשים בקרב חולים בעלי אוסטאופניה. אולם, בדיקת צפיפות העצם לבדה, איננה יכולה להבחין מי מהחולים האוסטאופניים יחוו שבר מפרק הירך ומי לא.
גורמי סיכון משמעותיים אחרים לשבר מפרק הירך
עישון, שימוש בסטרואידים, שברים כלשהם בעבר כאדם בוגר, היסטוריה של שבר אוסטאופורוטי בקרוב משפחה מדרגה ראשונה, משקל גוף נמוך. גורמים נוספים הם: ראייה לקוייה, חסר באסטרוגן לפני גיל 45, שטיון (דמנציה), נפילות חוזרות, פעילות גופנית מועטה, צריכת של למעלה משני משקאות אלכוהוליים ביום.
אנטומיה
מפרק הירך הנו המפגש שבין ראש עצם הירך, לחלקו של האגן, הנקרא אצטבולום. צורתו של המשטח המפרקי של האצטבולום היא פרסה. משטח זה מועמק על ידי שפה המורכבת מרקמה פיברוטית סחוסית, הנקראת לברום. המשטחים המפרקיים, כמו כל מפרק אחר בגוף, מכוסים סחוס היאליני. המפרק עצמו בנוי כעלי ומכתש והוא עטוף בקופסית פנימית. עצם הירך, בחלקה הקרוב לאצטבולום, מורכבת מראש עצם הירך, צוואר עצם הירך, גבשושית גדולה וגבשושית קטנה.
איך נזהה את שבר מפרק הירך
בד"כ מדובר בחולים קשישים או מבוגרים, המתארים לרוב נפילה בעלת אנרגיה נמוכה, כגון מעידה בבית, לעיתים קרובות בשעות הערב או הלילה, בדרך למקלחת או לשירותים. לאחר הנפילה בדרך כלל החולים אינם מסוגלים להתהלך בכוחות עצמם. לעיתים קרובות בבדיקת החולה קל להבחין, כי הגפה הפגועה נמצאת בקיצור ובסיבוב חיצוני בהשוואה לגפה הבריאה. זאת משום פעולת שרירי הכסל והמתנים הנאחזים בגבשושית הקטנה ופעולתם במשיכה וסיבוב חיצוני של עצם מפרק הירך. במקרים בהם מדובר בשבר ללא תזוזה או ריסוק, לעיתים לא ייראה כל עיוות קליני. בדרך כלל לא ייראו סימני חבלה או דימום תת עורי באזור הירך, למעט מקרים בהם החולים נוטלים תרופות לדילול הדם. החולה יתלונן על רמת כאב גבוהה, שמחמירה עם הנעת הגפה. יש לציין כי לעיתים במנוחה הכאב מזערי ורק בנסיון הנעת הגפה הפגועה תתברר רמת הכאב. במקרים אלה, קיים חשד גבוה לשבר גם במידה והגפה איננה מקוצרת או בסיבוב חיצוני.
בדיקת החולה במיון ואבחון שבר מפרק הירך
במיון, לאחר בדיקת החולה, מתבצעת סדרת צילומים הכוללת צילום אגן וצילום של מפרק הירך החשוד לשבר. במידה והשבר ברור, יש לאפיינו ולהחליט על דרך הטיפול המיטבית. במקרים בהם בצילום לא ניתן להבחין בבירור בקווי שבר, אולם קיים חשד רנטגני כלשהו ובמקרים בהם לא ניתן להבחין כלל בשבר בצילום ראשוני, אולם קיים חשד קליני גבוה, יש לבצע צילומים אלכסוניים של מפרק הירך. לאחר ביצוע צילומים אלה, רוב שברי מפרק הירך יאובחנו. במיעוט המקרים, לא ייראה שבר בצילומי רנטגן, אולם רמת הכאב וחוסר היכולת לדרוך על הגפה הפגועה יעלו חשד גבוה לשבר תת ראשי ללא תזוזה. במקרים אלה, תתבצע בדיקת C.T או MRI, שיכולות לזהות גם שברים ללא תזוזה.
לעיתים, חולים המתגוררים בגפם יגיעו למיון שעות עד ימים לאחר הנפילה ויסבלו מהתייבשות ומבלבול. במעבדה ניתן להבחין לעיתים באנמיה חריפה, לרוב בשברים המתמשכים לתוך גוף עצם הירך. בקבלתם יש לברר את תפקודי הכליה והמינרלים ולטפל בהתאם. כמו כן, במקרים של אנמיה יש לתת עירוי דם, שכן במהלך הניתוח צפוי דימום נוסף.
שברים המתמשכים מתחת לגבשושיות הירך, נחשבים לשברים בלתי יציבים, עם פוטנציאל דימום פנימי רב יותר לירך. בשברים אלה יש צורך בהשמת הגפה הפגועה במתיחה עורית טרום ניתוחית, לשם הפחתת כמות הדימום הפנימי והפחתת רמת הכאב.
בכל המקרים בהם מוצגת בעיה רפואית דחופה כלשהי טרום ניתוחית, יש לטפל בהתאם. על החולה להגיע לחדר הניתוח כשהוא יציב והבעיות הרפואיות קיבלו את ההתייחסות המתאימה. במידת האפשר, רצוי כי תתבצע הערכת מרדים מסודרת טרום ניתוחית. מכל מקום, העבר הרפואי צריך להרשם באופן קפדני, תוך שימת דגש על אבחנות עבר כגון גידולים ממאירים, שכן שבר על רקע פתולוגי במפרק הירך מצריך התייחסות נפרדת.
<@ --- IMG_2 --- @>
תזמון מועד הניתוח
במחקרים נמצא כי דחיית הניתוח מעבר ל-48 שעות, למעשה מכפילה את התמותה בשנה הבתר ניתוחית הראשונה. בנוסף, נמצא כי המתנה של פחות מיממה לניתוח, כרוכה בהפחתת מספר הסיבוכים בניתוח ובמשכי אשפוז קצרים יותר. בנוסף, נמצא הבדל משמעותי מבחינה סטטיסטית בין דחיית הניתוח מעבר ל-24 שעות מתחילת האשפוז לבין עלייה בשכיחות הזיהומים הניתוחיים.
במחקר פרוספקטיבי שנערך על מעלה מ-2500 חולים, נמצא שיעור תמותה של 30% בשנה הראשונה לאחר הניתוח. דחיית הניתוח בקרב חולים שסבלו ממצב רפואי חריף שהצריך טיפול מקדים לפני הניתוח, הביאה לשיעור תמותה גבוה פי 2.5, לעומת חולים שלא הציגו בעיה רפואית חריפה בקבלתם וניתוחם נדחה גם כן. בקרב כלל החולים, נמצא כי דחיית הניתוח מעבר לארבעה ימים מעלה את הסיכון לתמותה באופן משמעותי. אי לכך, קיימת המלצה חד משמעית לנתח את שברי מפרק הירך מוקדם ככל שניתן, לאחר ייצוב החולה וטיפול במצבים רפואיים חריפים אותם הוא מציג.
מניעה
כאמור, ירידה בצפיפות העצם מהווה מצב שכיח מאוד באוכלוסייה המבוגרת. כיום, שירותי הרפואה הציבוריים מציעים אבחון מוקדם לכלל האוכלוסייה, באמצעות בדיקת צפיפות עצם, כגון בדיקת סקר, לפי פילוח של גיל. לאחר האבחון, יש לטפל בתכשירי סידן או תרופות מקבצות הביספוספונאטים, בהתאם להמלצת רופא המשפחה או אנדוקרינולוג. כמו כן, לפעילות גופנית סדירה הינה בעלת חשיבות גבוהה במניעת הירידה בצפיפות העצם.
למאמרים נוספים בנושא מפרק הירך, אורטופדיה ועוד:
האם פעילות גופנית גורמת אוסטאוארתריטיס?
הצילו: כאבי ברכיים בעת רכיבת אופניים
אוסטאוארתריטיס: כל הטיפולים הקיימים
כך מטפלים בנקיעה מלידה של מפרק הירך
מדרסים בהתאמה אישית: כל מה שצריך לדעת
מעניין למדי לגלות כי לפי ארגון הבריאות העולמי, במדינות מתפתחות צריכת הסידן גבוהה יותר מאשר במדינות מפותחות ועדיין שיעורי שברי מפרק הירך במדינות המתפתחות גבוה יותר. מספר מחקרים בעבר הדגימו את היעילות של שימוש בכריות ריפוד בצידי הגוף, בהפחתת הסיכוי להתפתחות שברים במפרק הירך בקרב האוכלוסייה המבוגרת. אולם, יש לציין כי מחקר גדול שנערך לאחרונה לא מצא כל קשר בין אמצעי זה לבין הפחתה כלשהיא בשיעור השברים ואי לכך אמצעי זה עדיין שנוי במחלוקת.
סיכום
לשברי מפרק הירך השלכות נרחבות לגבי הפרט והכלל. עבור החולה המבוגר, השפעתם יכולה להיות בעלת אופי הרסני, עם שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים במיוחד. מבחינת הכלל ההשלכות הינן עלותם של חולים אלה למערכת הרפואית שהינה עצומה. השפעתם ניכרת מעבר לבעיה האורטופדית הדחופה, עם השלכות בעלות היבטים פסיכולוגיים, שיקומיים וכלכליים. כיום, קיימת התוויה לטיפול ניתוחי ברוב שברי מפרק הירך, לאחר ייצוב ראשוני של החולה וטיפול בבעיות חריפות לפני הניתוח. כאמור, מטרת הטיפול הניתוחי להפחית את שיעורי הסיבוכים הכרוכים בשכיבה ממושכת במיטה והחזרת החולה ככל הניתן למצבו התפקודי הקודם.
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
