זוגות רבים מוצאים עצמם, אחרי שנים של זוגיות, במצב בו הם אינם מדברים זה עם זו ועם דינאמיקה של חוסר אינטימיות כמעט מוחלט בין השניים. במשך שנים, ה"חוזה הזוגי" ביניהם היה כזה שלמעשה "הפריד כוחות" והתאים לשני הצדדים - כל אחד חי במקביל והתקשורת הצטמצמה לענייני ילדים, פרנסה ובית, לא יותר.
גם מבחינה מינית, בדרך כלל, זוגות אלו כמעט ואינם מקיימים יחסי מין משום שהדבר דורש אינטימיות החסרה להם. האישה אינה מעוניינת לקיים יחסי מין עם בן זוג שאינו מתעניין בצרכיה הרגשיים והגבר, שחש דחוי ומאוכזב, אינו מעלה על דעתו לברר עמה את רגשותיה ומחשבותיה. כמו בתחומים האחרים בחייהם, גם חיי המין הפכו לזירת התגוששות, מאבקי כוח וחוסר הבנה.
במרבית המקרים, השתיקות הממושכות גורמות בסופו של דבר לתחושות כעס ומתח אצל כל אחד מבני הזוג, העלולות להוביל להתפוצצות. כדי למנוע מצב זה, יש לערוך שינויים בתפישת הזוגיות של השניים, הכוללים התמודדויות עם כעסים, תזוזה מתפישות מסורתיות של תפקידי מגדר, הכל למען מטרה אחת: יצירת דיאלוג, שותפות וחברות שוויונית.
למידע נוסף בנושאים זוגיות, מין ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום מין וסקסולוגיה
פורום פסיכולוגיה, תמיכה נפשית
פורום קואצ'ינג זוגיות
פורום מיניות האישה, מין נשי
בכדי להבין את דינאמיקת השינוי של תבניות ה"חוזה הזוגי", ניתן להיעזר במושגיה של פרנצ'סקה קניציאן המתארת ארבעה ייצוגים אפשריים של יחסי זוגיות. בספרה (Love in America, 1987), מציעה קניציאן הסבר היסטורי של שינויים חברתיים וכלכלים המציג ארבעה ייצוגים של דפוסי זוגיות, וניתן להיעזר בו להבנת תהליכים של שינוי במערכות יחסים זוגיות:
1. מחויבות משפחתית. מייצג דפוס של "זוגיות שותקת", בה מוסדרים ענייני היום-יום בין בני הזוג על בסיס הדברות מינימאלית. כל אחד מבני הזוג מגויס באופן מקסימאלי לציפיות הקהילה ממנו וקיימת הבנה שהיום-יום ברור ואינו מצריך דיאלוג.
מדובר בזוגיות שהתקיימה בחברה חקלאית, לפני המהפכה התעשייתית, בה כולם עבדו יחדיו וגדלו יחדיו את הילדים. החיים החברתיים התאפיינו בקשר לדת והקהילה הגיאוגרפית הייתה גם הקהילה התרבותית. חיי הנישואין, שבבסיסם הוסדרו בדרך כלל ולא נשענו על בחירה זוגית חופשית, היו חשופים לפיקוח חברתי ולביקורת רבה.
2. חברות. זהו דפוס שצמח בעקבות השינויים שחלו אחרי המהפכה התעשייתית. לאור ההפרדה בין העבודה לבין המשפחה ולאור התמוטטותם של משקים אוטרקיים רבים, נאלצו גברים לצאת החוצה לעבוד מחוץ לשטח הקהילה. באופן כזה נחלש הפיקוח החברתי וצמח דפוס של בחירה חופשית של בני הזוג. כך גם, לטענת החוקרת, נולדה תפישת ההתאהבות והתאפשרה הכנסתם של אלמנטים של בחירה ורגש כלפי בן או בת הזוג, כמו גם הצגת ייחודם בחיי הפרט.

דפוס זה של זוגיות מכוון את עצמו ליחסי רעות, בהבנה שהבחירה הזוגית אינה סתמית, אלא בעלת אפיונים ייחודיים. מתקיימת בו ציפייה לדיאלוג זוגי ולהדברות הדדית, אך בה בעת גדלה ההנגדה של תפקידי מגדר. נשיות מתחילה לצמוח כמבנה תרבותי בעל אפיונים רומנטיים, והיא מחוברת לאהבה, לאימהות ולטווח מצומצם של רגשות - בעיקר חיוביים. הגבריות, לעומת זאת, מובנת על בסיס של עשייה פרקטית, שמבחינה רגשית פועלת על בסיס ערכים של עצמאות, דומיננטיות, ביטחון עצמי והסתרת רגשות.
לטענת קניציאן, הבינאריות המגדרית המתפתחת השפיעה על הגדרתה של האהבה והפכה את תחום האהבה בזוגיות ובמשפחה כמנדט נשי מרכזי. באופן כזה הפכה האהבה ל"נשית", כשעל האישה מוטלת האחריות לחלק הרגשי של הקשר הזוגי. הפיכתה של האהבה לנשית לא רק מזהה אותה עם נשים, אלא מבנה אותה כלגיטימית רק בצורה מסוימת.
3. הדדיות. מייצג את התעוררות תנועת הנשים בשנות ה-70 בארה"ב, כחלק מהמהפכה הפמיניסטית וכפירתה בהבניות חברתיות-תרבותיות של זוגיות ממוגדרת. דפוס זוגיות זה מבוסס על תלות הדדית ובמיוחד על דיאלוג מתמיד. פה מתקיימת התרחקות מתפקידי מין, והרחבת הרפרטואר של התנהגויות לגיטימיות לכל אחד מבני הזוג.
נראה שזהו דפוס מאתגר היות ששום דבר אינו נתפש כמובן מאליו ומתקיימת מערכת חדשה של איזונים. גברים ונשים, באותה מידה, חושבים על הבית ועל העבודה כמרכזיים לזהוּתם ולדרך בה הם תופשים את חייהם. ההידברות המתמדת נדרשת כדי לקבל את כל טווח ההחלטות היומיומיות ביחס למי יהיה איפה, מתי וכיצד.
תהליכי שינוי חברתיים שהתקיימו במהלך המאה העשרים הביאו בעקבותיהם תפיסה שונה ביחס לאהבה וליחסים, זו של ה"אהבה האנדרוגנית" - אהבה שאינה נשית עוד בלבד. מושג זה מעביר את האחריות לאהבה מהאישה לשני בני הזוג תוך כדי שהיא מטשטשת את הבסיס המגדרי. הציפייה לתמיכה רגשית, כמו גם להפגנת רגשות כחיבה, אינטימיות ודאגה, אינן עוד נחלת הנשים בלבד, אלא מופנות כלפי שני בני הזוג.
למאמרים נוספים בנושא זוגיות:
זוגיות: כיצד ניתן לערוך שינויים בקשר?
זוגיות: צריך ללמוד לבצע שינויים
זוגיות: שברו שגרה ועוררו מיניות מחדש
לספר או לא? על זוגיות וסודות מן העבר
חוסר ביטחון עצמי - מכשול זוגיות
4. עצמאות. דפוס זוגי זה ממוקד מאוד בבחירה החופשית ובמימוש עצמי. ההתמקדות בערכים אינדיבידואליים של מימוש עצמי מעבירה למעשה לשוליים את הקשר הזוגי. הזוגיות מתאפשרת היות שבני הזוג, באופן הדדי, שמים את מימושם העצמי כמרכזי ומארגנים את היחסים סביב החלטה זו. באופן כזה עומד הפרט, ולאו דווקא הזוג, במרכז מערכת היחסים.
אולם, בעקבות בנימין והעליון (2004 Benjamin & Ha'elyon ), ניתן להניח את קיומם הבו זמני של ייצוגי זוגיות אלה בתפיסות התרבותיות שלנו. נראה שיש לבדוק את התנאים בהם אנו יכולים לדבר על התחזקות של דפוס אחד על חשבון דפוס אחר, ולבדוק מהם התנאים או התהליכים שמחזקים דפוסי זוגיות כמו אלו של ההדדיות, או משמרים את אלה של החברות. לדעת החוקרות קיומם הבו-זמני של דימויים אלו מקיים מאבקי כוח של שיחים שונים ביחס למה נחשב כקשר נישואין הולם.
זוגות המרגישים שהגיעו למעין מבוי סתום בזוגיות שלהם, מוכרחים לנסות ולשנות את "החוזה הזוגי" הפרדוקסאלי שיצרו עם השנים ולנסות לטעון את הזוגיות שלהם במשמעויות אחרות וחדשות. בעקבות ניתוחה של קניציאן ניתן לומר הרי שהם התחילו לנוע לקראת זוגיות של "הדדיות", כזו המקיימת בתוכה דיאלוג מתמיד ביחס לתחומי החיים והמתרחקת מחלוקת התפקידים המגדרית המסורתית.
ה"חוזה הזוגי" אינו קבוע וניתן להסביר את הצורך בשינוי בעזרת הבנתם של תהליכים חברתיים ומגדרים. בנוסף, נראה כי "המסע" הזוגי מחייב וכולל בתוכו גם מסע אישי של כל אחד מבני הזוג. הרגלים של שנים - מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים - מכבידים ומעיקים ככל שיהיו אינם ניתנים לשינוי בקלות. יחד עם זאת, אם בני הזוג נחושים להתמודד וליצור "חוזה זוגי" שיש בו עתיד של שותפות רגשית ומשפחתית, יש סיכוי שהיחסים יחזרו לסדרם.
לחלק א' של המאמר לחצו כאן.
לחלק ב' של המאמר לחצו כאן.
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)


