הכללים שיצילו לכם את הנישואים

גירושין זה חתיכת שוק באמצע החיים, אבל הם לא חייבים להתרחש ולא תמיד מוכרחים היות דבר מכוער. הפסיכולוג יעקב ברמץ עם הכללים הכי חשובים שאתם צריכים לזכור לפני אתם מחליטים על פרידה
מאת יעקב ברמץ
| 22/03/2008 |
צפיות: 4,196
כשהייתי חייל בקורס מכי"ם, עברנו בדרכנו לבסיס ברחוב הראשי של הכפר מרר, כפר דרוזי בגליל.

לפתע שמעתי צעקות רמות מהבניין מולי, הבטתי וראיתי מחזה מעניין, בחלון בקומה השלישית עומדת אישה ומשליכה דברים מהדירה, למטה עומדת משאית של מובילי דירות וקהל אנשים מתגודד מסביב.

שאלתי מה קרה שם ומישהו אמר לי שהזוג הזה מתגרש. אמרתי לעצמי ברוב צעירותי, שכך צריכים להראות גירושין. כי אם הם לא נעשים בצעקות וכעס גדול, אז למה מתגרשים בכלל? אם נפרדים בחיוך, למה להיפרד?

מאז אני רואה את הדברים קצת אחרת: יש שני כוחות מנוגדים באדם, כוח המשיכה וכוח הבריחה. מאחורי כוח המשיכה וההתחברות עומדת האהבה, הליבידו (יצר החיים), מאחורי הכוח השני, נמצא את התוקפנות, התנטוס (יצר המוות).

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום קואצ'ינג זוגיות

לא סתם נאמר בשיר: "עם כל פרידה, למות מעט", כי כדי להתחבר צריך שתהיה אהבה, וכדי להתנתק צריך שתהיה תוקפנות. כך יוצא שלעתים כשאנו חושבים שזוג נפרד בגלל שהם רבו או כעסו, למעשה זה היה הפוך.

הם רצו להיפרד, וכדי לאפשר זאת היה עליהם להתחבר לכוח של הפירוד, כלומר לשאוב כוח מהכעס ומהאגרסיה. רואים את המנגנון הזה באופן בולט בקרב מתבגרים, שרבים עם הוריהם כדי לבנות את עצמאותם ועצמיותם.

לרוב הזוגות שאני מכיר יש לפחות שתי סיבות בשבוע לגירושין, ולשמחתי, הם לא מממשים זאת. יהיו שיגידו: "עדיף גירושין על חיים אומללים", וזה אכן נשמע הגיוני. אך לדעתי, הטיעון הזה גורף מדי ומרחיק לכת.

היום בישראל, שעור הנישואין בשנה כמוהו כשעור הגירושין. מה עוד שאחת הסיבות הנפוצות לגירושין היא חוסר התאמה בין בני הזוג וכידוע, התאמה אינה צו הגורל, התאמה יוצרים ובונים בין השניים.

אז ככה, אתם לא מדברים זה עם זה כבר חודש? אתם צועקים זה על זה כבר שנה? אתם מתווכחים על כל דבר שרק אפשר והכל נראה לכם חסר תקווה? אתם מרגישים כי "האהבה מתה"? נסו לפנות לייעוץ מקצועי.

לכתבות נוספות בנושא גירושין:
גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?
כך תשתחררי ממערכת יחסים לא בריאה
תעבדו רק על עצמכם, למען הזוגיות
משמורת משותפת - כל המיתוסים
מתגרשים? האמת המרה מאחורי "חזקת הגיל הרך"

"כאב הראש" שיהיה לכם ממעשה הגירושין, הכסף על עורכי הדין, התחושות הקשות, יהיו רבים אף יותר מ"כאב הראש" והעלות של הליכה לייעוץ פסיכולוגי.

ועוד לא הזכרנו מצב של גירושין עם ילדים, שבמקרה כזה הקשיים מרובים מאד לכל אחד מבני הזוג ולילדים. שלא לדבר על זה שבמקרה כזה נגמרת אולי שותפות הנישואין עם הגירושין, אך לא מסתיימת שותפות ההורות והאחריות על הילדים, כך שאין כאן פרידה מוחלטת.

נקודה נוספת שחשוב לזכור בטרם תפנו לרבנות, כל מה שמכעיס ומעצבן בבן הזוג או בבת הזוג, יכעיס ויעצבן, ככל הנראה, בבן או בת הזוג העתידיים. אז, אפילו אם מתגרשים, בכל מקרה כדאי לעבור תהליך טיפולי, שאם לא יועיל לקשר הנוכחי אולי יועיל לקשר הבא.

לא פעם שאלו אותי בקליניקה איך להתגרש תוך הפחתת הנזק לילדים? אני רוצה להתגרש, תעזור לי לעשות זאת? אחרי שהתגרשנו מה לעשות? אלו שאלות מאד אישיות ואין מתכונת נכונה לכולם.

כקווים כלליים אומר, שמדובר בהסכם פרדוקסלי. הסכם פירושו הסכמה, והסכמה בין שניים היא מעין שותפות. ההסכמה כאן היא על פירוק השותפות, תמיד אחד מהצדדים ירצה יותר מהשני להיפרד (ולא תמיד זה אותו צד שיוזם את הפרידה או צועק יותר חזק שהוא רוצה להיפרד).

בכל מקרה, מדובר על פרידה ולמעט מקרים חריגים, פרידה זה דבר קשה ועצוב. כי מלבד הפרידה מבן הזוג ישנה פרידה מהחלום של הזוגיות הזו, מהתקוות שנבנו בעת מיסוד הקשר, כשפרחה האהבה. ישנה גם פגיעה רגשית, לעיתים יותר קשה, לעיתים פחות, תחושת נטישה, תחושת כישלון, תחושה של ניצול.

לכן, גם ההסכם טעון מאד ברגשות אלו, צריך לחשוב על המשמעויות של אמירות שבאות כאילו מההיבט הטכני, מעשי, ועלולות להתפרש כביקורתיות אצל השני. כמו דיבור על רכוש משותף, בית, מכונית וכודומה, שזה לא רק רכוש אלא גם משהו שנקשרים אליו.

כדאי מאד לעשות את ההסכם על ידי עורך דין משותף ולא שכל אחד יפנה לעורך דינו, וגם אז לא ממש להקשיב לכל אזהרותיו. כבר היו אצלי זוגות נשואים שפנו לעורך דין על מנת להסדיר ביניהם עניין של רכוש משותף וזה הובילם לגירושין.

עורכי הדין אינם מומחים לענייני זוגיות, ואינם מתיימרים להיות כאלה, הם מומחים לענייני חוק. הם מסתכלים מההיבט הנכלולי של האדם. מבחינתם הם צודקים, מוטלת עליהם החובה להזהיר.

אך כמו שאם הייתי חולה, לא הייתי הולך לאיש מקצוע המזהיר מפני עשרות אלפי מחלות אפשריות והולך לרופא שרואה אותי כאדם בריא בדרך כלל, כך גם עם עורכי דין.

יש כיום התמחות חדשה: "מגשרים", חלקם עורכי דין וחלקם פסיכולוגים או אנשי מקצוע אחרים. זו נראית בעיני הבחירה הנכונה. המגשרים למדו במיוחד את הגישור והפישור בין שני צדדים שאינם מסכימים זה עם זה.

כשיש ילדים משותפים ולא חשוב באיזה גיל הם, כדאי להראות להם שהאבא או האמא אינם נזרקים לרחוב, שיש להם בית משלהם, שהם בסדר. כי ילדים מתחילים לפתח רגשי אשמה: אולי זה בגללי? הפרידה קרתה אחרי שהרגזתי את אבא (דבר שסביר שיקרה, כי לפני הגירושין יש מתח רב בבית).

זיכרו, אתם יכולים להתגרש זה מזה, אך מהילדים לא מתגרשים. הם אוהבים את אבא ואמא, ובשום אופן הם לא צריכים להיות השופטים בעניין. את הריבים ביניכם תסיימו ביניכם, אל תערבו את הילדים, גם כך קשה להם. אפילו אם אתם חושבים שהצד השני משתמש בילדים, אל תענו לו באותה מטבע, התעלמו.

למרות כל האמור לעיל, מדובר בעניין רגיש מאד, וכדי להימנע מ"בכיה לדורות". מן הראוי להפנות שאלות אלה לאיש מקצוע במפגש פנים אל פנים.

לאתר של יעקב ברמץ

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר