גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?

כאשר ההורים נפרדים, הילדים באופן טיפוסי נכנסים להסדרי מחייה חדשים עם כל הורה.

הסדרים אלו נקבעים על ידי אחד ההורים או שניהם, או בהתאם להסכם שנובע מההמלצות וההחלטות של עורכי דין, מטפלים, מעריכי מסוגלות הורית או בתי המשפט.

בהתבסס על התרבויות המסורתיות, שלפיהן האמהות נשארו בבית לטפל בילדים, בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, הונח באופן כללי שהאמהות הן המטפלות העיקריות לאחר הפרידה, ואילו תפקיד האבות הוא ביקור הילדים בצורה שמשקפת לכאורה את תפקידם המינורי בגידול הילדים.

ההעדפה הזו של האמהות חוזקה על ידי תיאוריה פסיכואנליטית לא מבוססת, שהתמקדה בחשיבות הבלעדית של האם עבור הילדים.

חיזוק נוסף נעשה על ידי מחקר בנושא היפרדות מוקדמת בתקופת המלחמה בבריטניה, שנעשה על ילדים מאושפזים, ודיווח על הסכנות מהיפרדות ממושכת של הילדים מאימותיהם.

למידע נוסף בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פסיכולוגיית ילדים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום הורים ומתבגרים
פורום זוגיות ונישואים

למרות שמצבי ההעדפה האימהית הוחלפו בשנות ה-70 במצבים יותר נייטרליים מבחינת המין, עדיין נותרו הנחיות הביקור המסורתיות כמשפיעות העיקריות על הליך קבלת ההחלטות, גם בבתי המשפט וגם על ידי הגורמים המקצועיים הפועלים תחת צלו של החוק.

רוב ההנחיות עוצבו כמרשם אחיד המתאים לכולם, שלפיו הילדים גרים רוב הזמן עם ההורה המשמורן וזוכים למספר ימי ביקור בודדים אצל ההורה הלא-משמורן, שהוא בדרך כלל האב.

תכנית הורות זו הייתה פשוטה ליישום, לא דרשה אנליזה משפטית או פסיכולוגית, ושיקפה את האמונה הלא מבוססת שהילדים ייפגעו לכאורה, אם יהיה להם יותר מבית אחד.

למרות המספרים הגדולים והמשמעותיים של נשים שעובדות מחוץ לבית, למרות העובדה שגברים מבקשים לקחת אחריות רבה על הטיפול בילדיהם בחיי הנישואין, ולמרות המחקרים החדשים המראים את חשיבות התרומה של האב וגם של האם להסתגלות הילדים, המנהגים שהוטמעו בחוק היו קשים לשינוי.

משמורת משותפת. בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה במדינות הנאורות, צורה של הסדרי מחייה הקרויה משמורת משותפת.

משמורת משותפת חוקתית מאפשרת לשני ההורים לקחת חלק בהחלטות חשובות הנוגעות לילדיהם (למשל החלטות הקשורות לבריאות, חינוך, מעונות יום וכדומה), בעוד שבמשמורת יחידנית, הורה אחד עושה את כל ההחלטות ואינו צריך להתייעץ או לדווח להורה השני.

"המינוח" משמורת משותפת, התכוון להמחיש כי הילדים שוהים פרקי זמן לא מבוטלים עם שני ההורים, למרות שלא בהכרח מדובר בחלוקה שווה.

למרות השיפור היחסי בהסדרי הביקור עם האבות, עדיין קיימת התנגדות למגעים ממושכים כאלה בקרב אמהות ואנשי מקצוע מסוימים המאמינים, בהיעדר כל מידע מבוסס, שילדים לא יכולים ללכת לבית הספר ביותר ממקום מגורים אחד.

לכתבות נוספות בנושא:
גיל ההתבגרות: להתמודד עם חרדות
מצוקה נפשית: נערות סובלות יותר מנערים
כיצד להתגבר על משבר?
קרובים להורים? תהנו מעצמאות רגשית
בעיות פסיכולוגיות בילדים - מדריך

למרות ששיעור המשמורת המשותפת נותר עדיין נמוך, ל-35% עד-60% מהילדים יש כיום לכל הפחות ביקור עם אביהם מדי שבוע, ובדרך כלל ביקור או לינה נוספת באמצע השבוע.

השינוי הדרמטי הזה הוא ככל הנראה, תוצאה של מחקר הגירושין המדגיש את החשיבות של מגע מתמשך עם האב ל-well-being של הילד.

השקפת הילדים לגבי הסדרי המחייה. מחקרים מוקדמים מצאו כי רוב הילדים דיווחו על אובדן ההורה הלא-משמורן כאספקט הכי שלילי של הגירושין, והיו במצוקה ובאכזבה קשה מהסדר הביקור של סוף שבוע לסירוגין.

מחקרים יותר חדשים, דיווחו כי מחצית מהילדים והמתבגרים הצהירו כי רצונם בקשר הדוק יותר עם אבותיהם, ושליש מהם רצו שהקשר יהיה ממושך יותר.

בקרב סטודנטים בקולג' שחוו את גירושי הוריהם 11 שנים קודם לכן, יותר ממחציתם אמרו שרצו יותר זמן עם אבותיהם. 70% מהם דיווחו כי הסדרים של חלוקת זמן שווה הייתה הפתרון האפשרי הטוב ביותר.

בקרב אלה שחיו במשמורת משותפת, 93% ביטאו שביעות רצון והאמינו שהסידור היה הטוב ביותר עבורם.

מחקר נוסף בקרב סטודנטים בקולג' שחיו במשמורת פיסית משותפת, דיווח על פחות תחושות של אובדן בקרב הסטודנטים הללו. הם פחות ראו את חייהם דרך העדשה של הגירושין, בהשוואה לילדים שחיו בהסדרי משמורת יחידה.

עבור רוב הילדים למשפחות שעברו פרידה או גירושין, חשוב שרצונם בנוגע להסדרי המחייה וגמישותם, ילקח בחשבון על ידי ההורים.

הסדרי מחייה והסתגלות של הילדים. הסיכון לבעיות הסתגלות, בעיות חברתיות ובעיות אקדמיות, גבוה פי שניים יותר אצל ילדים להורים גרושים, בהשוואה למשפחות שבהם ההורים נשואים.

ישנה ספרות ענפה שבדקה את היחס שבין תדירות המגע עם האבות לבין ההסתגלות של הילדים. במצבים של קונפליקט נמוך ובמקרים של בנים וילדים צעירים יותר, מגע תכוף וסדיר עם האבות, היה קשור להסתגלות טובה יותר של הילדים.

לא רק תדירות הביקורים חשובה, אלא גם איכות היחסים בין ההורה והילד, סוג ההורות המסופק על ידי האבות, ומשך המגע, כל אלה קשורים להסתגלות הילדים.

כאשר לילדים יש יחסים קרובים עם אביהם, והאבות מעורבים באופן פעיל בחייהם, מגע תכוף קשור באופן מובהק להסתגלות טובה יותר והישגים אקדמיים משופרים בילדים בגיל בית הספר, בהשוואה לילדים עם אבות פחות מעורבים.

מעורבות פעילה במקרים אלה כוללת עזרה בהכנת שיעורי הבית, תמיכה רגשית, ציפיות המותאמות לגיל הילדים, והורות סמכותית (הצבת גבולות כראוי, משמעת לא כפייתית, וקביעת כללים וחוקי התנהגות).

מעורבות אבהית מופחתת לאחר הגירושין, קשורה ליותר בעיות התנהגות, בעיקר בקרב בנים. אך כשגם האמהות וגם האבות מעורבים באופן פעיל ומספקים הורות סמכותית, כולל בקרה על התנהגות הילדים, בנים בגיל ההתבגרות הראו פחות התנהגויות עברייניות, לעומת ילדים במשפחות עם הורים נשואים.

שיעורים גבוהים יותר של מעורבות אבהית. קשורים עם מיומנויות התנהגות אדפטיביות טובות יותר, מיומנויות תקשורת והתחברות (סוציאליזציה) טובות יותר בילדים בגיל צעיר מאד, בהשוואה למקרים בהם יש פחות מעורבות אבהית.

מעורבות אבהית גבוהה יותר בבית הספר, קשורה עם תפקוד אקדמי טוב יותר והתנהגות טובה יותר, כולל ציונים גבוהים יותר, פחות היעדרויות וגישה חיובית יותר לבית הספר, בהשוואה לילדים הצעירים שאבותיהם היו פחות מעורבים.

מתבגרים שאבותיהם היו מעורבים באופן פעיל ותמכו בילדים באופן סדיר, באופן מובהק נטו יותר לסיים את התיכון ולהיכנס לקולג', בהשוואה לאלה שאבותיהם לא התנהגו כך.

בקרב משפחות שחוו פרידה וגירושין ללא היסטוריה של אלימות, לילדים בגילאי ארבע עד שש שנים, שלנו לילה אחד או יותר אצל אביהם, הייתה הסתגלות פסיכולוגית וחברתית טובה יותר בהשוואה לילדים שלא זכו ללינות אצל האב.

למרות שלא היה קשר בין לינות בבית האב, לבין ההסתגלות הפסיכולוגית בקרב הקבוצה של גילאי עד שלוש שנים, ההורים דיווחו על פחות בעיות חברתיות ובעיות קשב בקרב ילדים למשפחות בהן היו לינות לילה, בהשוואה למשפחות שבהן לא היו לינות לילה.

בקרב הילדים הצעירים הללו, לוח זמין עקבי היה פרדיקטור חשוב בהסתגלות טובה של הילדים.

משמורת פיסית יחידנית מול משמורת פיסית משותפת. מחקרים מוקדמים של משמורת פיסית משותפת דיווחו על הסתגלות טובה יותר של הילדים, בהשוואה לילדים שהיו במשמורת יחידנית. ושביעות רצון טובה יותר כפי שבוטאה על ידי ילדים למשמורת משותפת. יחד עם זאת המדגמים היו יחסית קטנים ולא מייצגים.

מטה-אנליזה של 33 מחקרים שהשוו משמורת משותפת למשמורת אימהית יחידנית ממדגמים שנלקחו מבתי ספר, בתי משפט וכדומה, הראו כי ילדים הנמצאים בהסדרים של משמורת משותפת הסתגלו טוב יותר.

ההערכה נעשתה תוך בחינת מדדים רבים של הסתגלות: הסתגלות כללית, התנהגותית ורגשית, הערכה עצמית, היחסים המשפחתיים והסתגלות לחיי הגירושין.

ללא קשר אם הציונים נקבעו על ידי האמהות, האבות, המורים, הקלינאים או הילדים עצמם, ילדים למשמורת משותפת הסתגלו טוב יותר בהשוואה לילדים עם משמורת אם יחידנית.

באופן כללי, הספרות האמפירית מדגימה יתרונות רבים לילדים, כולל הסתגלות פסיכולוגית והתנהגותית טובה יותר והישגים לימודיים ואקדמיים טובים יותר, כאשר הסדרי המחייה של הילדים מאפשרים לאבות התומכים והאוהבים של הילדים להיות מעורבים באופן אקטיבי בחיי הילדים על בסיס שבועי וסדיר, כולל קומבינציה של לינות ובילוי זמן פנאי, כולל זמן הקשור למתרחש בבית הספר.

יתר על כן, הילדים עצמם רוצים יותר קשר עם ההורה הלא-משמורן שלהם, לעומת מה שבאופן טיפוסי מוסכם בין ההורים או על ידי בתי המשפט, ורבים מהם מעדיפים את התפיסה של משמורת פיסית משותפת.

אותם ילדים ומתבגרים שחיו בהסדר של משמורת משותפת, מסופקים באופן כללי, חשים אהובים, מדווחים על פחות תחושה של אובדן ולא מתבוננים בחייהם דרך העדשה של גירושי ההורים שלהם, בהשוואה לילדים שחיו במשמורת יחידנית עם אימם.

ילדים צעירים הקשורים לשני הוריהם זקוקים למגע מספק עם ההורה הלא משמורן שלהם, ללא פרידות ממושכות לימים רבים בכדי לשמר על יחסים קרובים ובעלי משמעות.

בהתבסס על המחקרים הרבים שנאספו בשנים האחרונות המתבססים על ממצאים מהשטח, ברור כי עבור רוב הילדים הסדרי הראיה ה"מסורתיים" אינם מעודכנים, קשיחים שלא לצורך, מגבילים, ואינם עונים על האינטרס של הילדים עצמם לטווח קצר או ארוך.

פיתרון של משמורת משותפת, עונה לעקרון של טובת הילד שהוא עקרון העל הראוי להנחות את מקבלי ההחלטות בנוגע להסדרי המחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושין.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר