צנתור או ניתוח מעקפים? רופאים וחולים מתחבטים מדי יום בשאלה זו, העומדת במרכז הדיון המדעי יותר מ-25 שנה.
שתי הגישות יעילות בהתמודדות עם הבעיה, אולם הן שונות בצורה מהותית זו מזו ולכל אחת יתרונות וחסרונות שצריכים להילקח בחשבון.
לאחרונה הועלה יתרונה ארוך הטווח של הגישה הכירורגית לא רק בהטבת איכות החיים, אלא גם בהארכת חיים.
מאז אמצע שנות ה-50 הוחל שימוש במכונת לב ריאה, שאפשר ביצוע ניתוחי לב מורכבים תוך דימום הלב - בשעה שבה נוטלת המכונה את תפקיד הלב והריאות.
למידע בריאותי נוסף היכנסו לפורומים:
פורום ניתוחי לב
פורום כירורגית חזה
פורום קרדיולוגיה - רפואת לב
פורום שיקום לב
פורום שומנים בדם, מחלות לב
כ-20 שנה מאוחר, מכונת לב ריאה היא האמצעי העיקרי המאפשר ביצוע ניתוח מעקפים כליליים. המכונה מורכבת ממשאבה המזרימה דם בהתאם לתפוקת הלב הנדרשת (דומה לתפוקת לב אדם בריא, וניתנת לויסות) וכן מחמצן המבצע שיחלוף גזים במקום פעולת הריאות.
הזרמת דם וחמצון חוץ גופי מאפשרים את שיתוק הלב ותפירת מעקפים כליליים בתנאים בהם שדה הניתוח יציב ונקי מדם.
למרות השיפורים הטכנולוגים הניכרים שבוצעו בתכונות הצנרת והמחמצן, במהלך 50 השנים האחרונות מאז המצאת המכונה הראשונה, חיבור החולה למכונת לב ריאה עדיין טומן בחובו שורה של סיבוכים אפשריים משנית לזרימת הדם החוץ גופית:
אירועים מוחיים (שמקורם בעיקר תסחיפי), הפרעות בקרישת הדם, אי ספיקת כליות בדרגות חומרה שונות ותגובה דלקתית רב-מערכתית, וכן נטייה לפגיעה ביכולת הקוגניטיבית האינדיבידואלית לאחר הניתוח באופן יחסי למצב שלפניו.
עקב כך ולאור הסכנות שתוארו, בוצעו ניסיונות למעקפים ללא שימוש במכונת לב ריאה, על לב פועם כבר לפני כ-15 שנה.
ניסיונות אלה נשמרו אנקדוטלים, בעיקר לחולים בעלי סיכון ניתוחי מוגבר, אך לא אומצו בצורה נרחבת בעיקר בשל מגבלות טכניות שגרמו לאיכות השקה תת אופטימלית ומנעו יכולת ביצוע מעקפים לאזורים אחוריים בלב.
לאור תנופת התפתחות במכשור מתאים, בעשור האחרון ושיפור המיומנויות הכירורגיות, הפכה שיטה זו למקובלת ואף למובילה במרכזים רבים בעולם.
לכתבות נוספות הנוגעות ללב:
בריאות הלב - 10 מחקרים מובילים
תעוקת לב: פריצת דרך בטיפול
מחלות לב ודלקת תת קלינית
פעילות גופנית למניעת מחלות לב
מחלות לב - עובדות חשובות
ניתוח מעקפים בלב פועם. בעת ביצוע ניתוח מעקפים בלב פועם (OPCAB), ממשיך הלב לפעום במהלך הניתוח ואינו מחובר כלל למכונת לב ריאה.
טכניקה זו, דורשת שימוש במייצבים שונים המקבעים את שדה העבודה ומבוססים על שיטת לחץ מקומי והן על וואקום המקבע את שריר הלב רק באזור הסמוך לעורק הכלילי המנותח, ובכך מאפשר ביצוע השקה באזור "המבודד" כמעט לחלוטין מתנועת הלב.
מכשיר אחיזה ותפרים הממוקמים במקומות קריטיים, מאפשרים את הסטת הלב הפועם כלפי מעלה ובכך חושפים אזורים הנמצאים בחלקו האחורי והתחתון של הלב, לביצוע השקות במקומות אליהם לא היה ניתן להגיע, בטכניקות הישנות.
על מנת להתגבר על הדימום מכלי הדם הכליליים בזמן ביצוע ההשקות, מותקן תפר אלסטי לפני ואחרי נקודת ההשקה. תפר זה "חוסם" באופן זמני את כלי הדם, ומייצר שדה נקי מדם באזור ההשקה.
בכך נוצרים התנאים הנדרשים לדיוק מרבי בתפירה. שריר הלב מסוגל לעמוד בפגיעה קצרה באספקת הדם המקומית עד לסיום התפירה.
בעשור האחרון נצבר ניסיון מקצועי וספרותי עשיר בנושא זה. מאות מרכזים ברחבי העולם מנתחים מעקפים בשיטה זו. תוצאות השיטה נבחנות במספר מדדים: איכות ההשקה, כמות המעקפים המושגת, האם הכירורג ביצע את מירב המעקפים הדרושים או שהתפשר עקב קשיים טכניים? וכן תוצאות התמותה והתחלואה.
מאז החלה השיטה לצבור תאוצה, פורסמו עבודות השוואתיות שאישרו באמצאות צנתור כלילי שבוצע לאחר הניתוח, כי איכות ההשקות של שתלים המבוצעים ללא מכונה, דומה לאלו המבוצעות עם מכונת לב ריאה.
הערכה מיידית לאחר הניתוח הראתה שיעור פתיחות (patency rate) של 98.8%. גם שיעור הפתיחות שנמדד כשנה לאחר הניתוח הראה תוצאה דומה בניתוחים אלה, לעומת ניתוחים הנערכים עם מכונת לב ריאה.
יתרונות בתוצאות הניתוח. במספר עבודות השוואתיות נמצאה ירידה בתמותה לאחר OPCAB בחולים עם סיכון ניתוחי מוגבר. מסתמנת מגמה ברורה לירידה בשיעור האירועים הנוירולוגיים לאחר ניתוחי OPCAB ביחס לניתוחים בעזרת מכונת לב ריאה.
יתרון עקבי הודגם גם בפגיעה קלה יותר בתפקוד הקוגניטיבי לאחר ניתוחי לב פתוח. שיפור זה מוסבר בהפחתת אירועים תסחיפיים למוח. יתרונות נוספים כוללים הפחתת הצורך בהחזר דם ומוצריו, קיצור זמן ההנשמה, קיצור משך השהות בטיפול נמרץ ובמהלך האשפוז בכלל.
דיווחים סובייקטיבים מציינים משך החלמה קצר יותר וחזרה מהירה יותר לתפקוד מלא לאחר ניתוחים אלו. יש לציין, כי עבודות הבוחנות מדדים תת קליניים, הדגימו שחרור מופחת של אנזימי לב לאחר הניתוח בלב פועם בהשוואה לזה המבוצע עם מכונת לב ריאה, עובדה המעידה על שימור טוב יותר של שריר לב ופגיעה קטנה יותר בו במהלך הניתוח.
לניתוחי לב פועם יתרונות חשובים בקבוצות סיכון שונות באוכלוסיית המנותחים. בגילאים מתקדמים יותר ותחלואה נלווית בשיעור גבוה.
קיימת הסכמה לכך שהשיטה הכירורגית ללא מכונת לב ריאה מומלצת בעיקר בחולים עם אבי עורקים מסוייד (טרשתי), אוכלוסיות מבוגרות (75 ומעלה), למנותחים זמן קצר לאחר אוטם שריר לב טרי וחולים להם תפקוד לב כושל והפרעה בתפקודי כליות. לאחרונה צורפה אוכלוסיות הסוכרתיים בהם הודגם כי שיטה זו מורידה את התחלואה הסב-ניתוחית.
חסרונות לשיטה. כמעט אין. מיומנות כירורגית ועקומת למידה ארוכה מהווים חסם (פסיכולוגי בעיקר) בפני כירורגים רבים.
קיימות מספר התוויות נגד (יחסיות) לביצוע ניתוחים על לב פועם: ככל שכלי הדם הכליליים בעלי קוטר קטן מהרגיל, גדל הקושי הטכני בביצוע ההשקות וכן דרושה מיומנות גבוהה יותר. גם מיקום עורקים כליליים בתוך שריר הלב מקשה על ביצוע הניתוח אף בידיים מיומנות.
לעיתים אין אפשרות לייצב את לחץ הדם של החולה במהלך ביצוע ההשקות (בעיקר בצידו האחורי של הלב) ויש לשקול מעבר לטכניקה פתוחה, תוך שימוש במכונת לב ריאה. כאשר שיקול הדעת נכון, קיים אך סיכון מזערי במעבר מטכניקה סגורה לפתוחה במהלך הניתוח.
ניתוחי מסתם, מעקפים ושתלים. ביצוע פרוצדורה ניתוחית נוספת כגון החלפת או תיקון מסתם, מהווה התווית נגד לביצוע ניתוח OPCAB.
כמו כן קיימת העדפה לשימוש בשתלים עורקיים לצורך ביצוע מעקפים גם בניתוחים על לב פועם, מתוך אמונה המבוססת בספרות כי איכותם טובה יותר משל שתלים ורידיים, לאורך זמן.
מגוון המעקפים העורקיים האפשריים לשימוש כולל את עורק בית החזה השמאלי ה-LITA את העורק המקביל מימין ה-RITA, העורק הרדיאלי, הנקצר מהאמה וה-Gastroepiploic artery, הנלקח מדופן הקיבה.
לאור היתרונות המוכחים של שימוש בשני עורקי בית החזה, מהווה שיטת שימוש זו כבחירה המועדפת. בתקופה הנדונה, 85% מכלל ההשקות בוצעו על ידי שתלים עורקיים.
השימוש במעקפים עורקיים, ובעיקר ב-bilateral ITA, הינו גורם חשוב בשיפור ההישרדות ובמניעת אירועים קרדיאליים חוזרים. יתרון זה אף גובר על יתרונו הבסיסי של ניתוח המעקפים, על פני פרוצדורות אנגיוגרפיות.
שימוש בשתלים עורקיים בלבד, מאפשר יצירת הרכבי שתלים היוצרים קונפיגורציות המונעות את הצורך ביצירת השקה אל אבי העורקים כפי שצוין קודם כיתרון, בעיקר במקרים של הסתידות קשה.
יישומן של קונפיגורציות אלו בזמן ניתוחי לב פועם מאפשר רה-וסקולריזציה תוך הימנעות מוחלטת ממגע עם האאורטה (untouched aorta). לטכניקה זו יתרון בהפחתת התחלואה המיידית לאחר הניתוח, ובעיקר התחלואה הנוירולוגית.
ניתוח מזערי. היתרון הכירורגי לניתוחי המעקפים בא לידי ביטויו דווקא בניתוח מזערי מטיפוס MIDCAB. ניתוח זה מיועד לחולים נבחרים המיועדים לעיקוף של מערכת העורק הקדמי היורד, LAD.
במקום פתיחת עצם הבריח (הסטרנום) לאורכו, ניתן להגביל את החתך הניתוחי לחדירה מזערית בין הצלעות המבוצעת תחת הפטמה הימנית באורך המוגבל לשישה ס"מ.
יתרונותיו של ניתוח זה, בנוסף להיעדר חיבור למכונת לב ריאה, הם הקטנת הטראומה הניתוחית ומניעת התחלואה הקשורה בחיתוך עצם הבריח.
ישום נוסף אפשרי לטכניקה זו כרוך בעובדת היותו של העורק המדובר, LAD, החשוב ביותר מבחינת הקניית אריכות חיים. לפיכך קיימים מקומות בהם מבוצע מעקף זה, ומושלם לאחר מכן בפרוצדורות צנתור ותומכנים לעורקים אחרים, פחות חשובים.
במהלך השנים האחרונות, בוצעו במרכז הרפואי ת"א למעלה מ-1,000 ניתוחי לב פועם, המהווים כ-52% מכלל ניתוחי המעקפים, מתוכם בוצעו כ-900 ניתוחי OPCAB ו-100 ניתוחי MIDCAB.
הביצוע השגרתי והניסיון המצטבר של ניתוחי OPCAB בהיקף זה, הינם ייחודיים בארץ למחלקת ניתוחי לב וחזה במרכז הרפואי ת"א.
לאתר המרכז הרפואי תל אביב
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
![]() עזר מאד |
![]() עזר |
![]() טוב |
![]() עזר קצת |
![]() לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר