חרדת נטישה: אמא, אבא, לאן אתם יוצאים?

אתם עומדים בפתח הדלת מוכנים ליציאה לסרט, לעבודה או סתם לשעה לסופרמרקט. הבייביסיטר כבר התאקלם, וכך נראה שגם ילדכם החייכן.

לפתע מבחין העולל כי עוד דקה והדלת תיסגר מאחוריכם ותלכו בלעדיו ומתחילה מיד "מהומת עולם", שמצורפים אליה בכי קורע לב ודחייה מוחלטת של הבייביסיטר", שעד לפני רגע התקבל בשמחה.

אם הסיפור הזה מוכר לכם אז כנראה שהילד שלכם נמצא במה שנהוג לקרוא "גיל הדבק", או במילים מקצועיות יותר חרדת נטישה.

למה זה קורה? חרדת נטישה הינה שלב התפתחותי תקין בהתפתחות הקוגניטיבית של התינוק המופיע בסביבות גיל שבעה-שמונה חודשים.

זהו פחד ראשוני ובסיסי שהתינוק חווה בשלב שרמת ההבנה שלו עדיין נמוכה לגבי הסביבה, הוא רק מתחיל להבין מיהן הדמויות הקבועות והמשמעותיות בחייו.

לחרדת הנטישה מספר שלבי התפתחות, ביניהם שלב המתחיל אחרי גיל שנה, ונמשך עד גיל שנתיים בערך, וניתן לקרוא לו בשפה לא מקצועית, כאמור, "גיל הדבק".

למידע נוסף על הורים, ילדים ומה שביניהם, היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגית ילדים, יעוץ להורים
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פסיכולוגיה - הגיל הרך

ההתמודדות עם שלב זה, כמו גם עם שלבים אחרים של "חרדת הנטישה" דורשת היערכות הדרגתית של ההורים שתיצור תחושת ביטחון ויציבות אצל הילד.

בהגיעו לגיל שנה עסוק התינוק בלגלות ולחקור את העולם. הוא פעיל, סקרן ונוטה לנגוע בכל דבר, למשש, להסתכל, להריח ולטעום.

קצת לפני כן, בגיל תשעה חודשים לערך, מתפתח הרעיון של "קביעות אובייקט", כלומר ההבנה לנוכחות מתמדת של אדם או גורם כלשהו בחיי הפעוט.

סביב גיל שנה הדבר הופך למשמעותי עוד יותר, כאשר הילד מבין שאמא יש רק אחת (וגם אבא) וכששניהם לא נמצאים לצידו, היעדרם יוצר חסר שהילד חש בו באופן משמעותי.

בגיל זה ההורים מסמלים לילד את כל מה שאהוב ומוכר - ההורה מהווה "בסיס בטוח", שנוכחותו מאפשרת לילד את החופשיות לחקור את העולם סביבו. ברגע שההורה נעלם, ה"בסיס הבטוח" נעלם יחד איתו.

הבעיה היא שבגיל זה מושג הזמן אצל הפעוט עדיין לא מגובש ולכן זמן של חמש דקות או זמן של שעה הם היינו הך. מכאן גם מתחיל החיפוש שלו אחר ההורים - במילים או בתנועות (כי בגיל הזה זה כבר אפשרי), ואם הוא לא מצליח למצוא את הבסיס הבטוח שלו, נוצרת החרדה, הדמעות והלחץ של הילד.

הדבר החשוב לזכור הוא שבסך הכול מדובר בתחילתה של הדרך לנפרדות ולעצמאות של הילד מההורים ושמדובר בשלב התפתחותי תקין לחלוטין, שאף מצביע על קשר בטוח עם ההורים, התפתחות קוגניטיבית ורגשית תקינה, והתחלתה של הבנה חברתית.

עוד בפסיכולוגיה והתמכרויות:
טיפול באמצעות משחק - זה משחק ילדים
גמילה מחיתולים - השפעות בגיל בוגר
גמילה מחיתולים - עצירות ושליטה בסוגרים

אז כיצד מתמודדים עם חרדת נטישה?

1. הכנה מראש. מכינים את הילד לאפשרות שאבא/אמא עומדים ללכת. משפטים כגון: "עכשיו אבא הולך, אבל הנה, אמא נשארת איתך", או "אבא ואמא הולכים עוד מעט, אבל תראה איזה כיף, סבתא באה לשחק איתך".

חשוב מאוד שלא "לברוח" ברגע שהבייביסיטר התורן מגיע, אלא לתת לילד זמן להתארגנות ולהבנה שיש איתו מישהו ושהכול בסדר. בכל מקרה, מומלץ לבצע פרידות ענייניות וקצרות, ולא לוותר על היציאה כי הילד בוכה.

2. הסתגלות לאדם החדש. לא משאירים את הילד לבד עם אנשים שאיננו מכיר. חשוב לאפשר לילד התאקלמות והסתגלות לאדם חדש בסביבתו.

לפעמים, גם כשמדובר באדם מוכר יחסית, עדיין כדאי לתת לכך גושפנקא מילולית מרגיעה. הימנעו לנסות ולהכריח את הילד לתקשר או להיות עם אדם מסוים, לפני שיהיה מוכן לכך.

3. שיתוף הילד ביציאה מהבית. לנסות ולתת לילד שליטה מסוימת בסיטואציה. משפטים כגון: "אתה רוצה לבוא ולסגור את הדלת אחרינו?", או "אולי תבוא לנופף לאמא שלום מהחלון?" יכולים לתת לילד תחושה שהוא חלק ממצב שנבנה יחד איתו ולחזק את בטחונו.

4. אפשרו לילד להביע רגשותיו. תנו לגיטימציה לרגשות של הילד, גם אם מדובר בבכי מתמשך. לא פשוט לשמוע ילד בוכה כשעוזבים את הבית, אבל חשוב להבין שזו הדרך שלו להביע את רגשותיו. אל תתעלמו, אבל גם אל תשנו תוכניות. נסו להסביר לילד לאן אתם הולכים, מתי תחזרו וכו'.

5. השתמשו בחיזוקים חיוביים. תנו לילד מחמאות קלות אם הוא נשאר לבד, אפילו אם בסך הכול הלכתם לשירותים לחמש דקות. חיזוק חיובי יכול להיות מילולי ("כל הכבוד") או תשורה קטנה ומשמעותית לילד כמו עוגייה, מדבקה וכו'.

6. תרשו לילד להיות "דבק". באופן די פרדוקסלי הדרך הטובה ביותר לעזור לילד ב"תקופת הדבק" היא פשוט לאפשר לו להיות צמוד אלינו.

הדבר היעיל ביותר הוא ליזום מצבים בהם ההורים מרימים את הילד "על הידיים" עוד לפני שביקש, מזמינים אותו לפעילויות שונות ביוזמתם וכיוצא בזה. פעולות אלו יבהירו לו באופן חד משמעי - "אנחנו כאן, איתך" ויצרו את הביטחון לו הוא זקוק.

לאתר של המרכז הרפואי הלל יפה



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר