פיברומיאלגיה - יש גישה טיפולית אחרת

במאמר זה אתמקד בגישה טיפולית שונה לבעית פיברומיאלגיה, וכוונתי היא להאיר צדדים בעלי פוטנציאל פרקטי בהקשר של פיברומיאלגיה.

עלי לציין שכל הנשים והגברים חולי הפיברומיאלגיה שפגשתי הגיעו אלי מאובחנים. חלק מהגברים זכה לאבחון מעט מעורפל, וחלק מכלל המופנים והמופנות זכה באבחון של CFS (תסמונת התשישות הכרונית) משולב עם פיברומיאלגיה.

לא אכנס כאן לבדיקות ולתוצאותיהן, וגם לא נקיים דיון על מה שלא נבדק. יחד עם זאת אני חושב שלמעט שלילה עניינית ובדיקות ייעודיות אינדיווידואליות, רוב הבדיקות בעיני הן מיותרות.

למידע נוסף על פיברומיאלגיה היכנסו לפורומים:
פורום ראומטולוגיה, מחלות פרקים, שיגרון, זאבת, פיברומיאלגיה
פורום כאב ורפואה סינית
פורום אורתופדיה
פורום רפואה משלימה
פורום נטורופתיה

פיברומיאלגיה לדעתי, הינה סינדרום שמתפתח לאורך שנים רבות על בסיס של תשתית פיזית-התנהגותית-מנטלית-רגשית לא מקרית. רוב הנשים (רוב החולים במחלה הן נשים) שבאו להתייעץ איתי היו בעלות מספר אלמנטים משותפים.

רובן היו בצעירותן בחורות נאות מאוד, שהיו מחוברות למראה שלהן. הן היו בעלות יכולת אתלטית ואומנותית מוכחת, היו בתחושה של פופולריות, הן היו פדנטיות לגבי אסתטיקה מכל היבט, ומרקע סוציו-אקונומי נוח.

לגבי פרמטרים מנטליים ניתן לומר שרובן היו חדות, קפדניות, מסודרות ושהן נותנות תחושה של עודף סדר, ארגון, קפדנות ונימוס.

מההיבט הרגשי הן היו מלאות תסכול שנשמר בבטן לאורך שנים, צמצום ה"אני" למען שמירת הקיים (זוגיות, עבודה, חברות), דבקות בסדר יום מסוים (שאליו הן לא שמו לב) והתנהגות כמעט היפוכונדרית שהוקצנה עקב המפגש עם הממסד הרפואי.

יחד עם התסכולים והדיכאון (שהיה מטופל תרופתית), התפתחה אצל אותן נשים הרבה מרירות, שהוסתרה תחת מעטה של חיוכים, חיוביות יתר, ולחץ מכל דבר...כאילו הקיום הרגיל הוא כמעט בלתי אפשרי.

ברמה ההתנהגותית, אנו רואים שהתזונה במשך השנים היתה תזונה יוצרת דלקת וסביבה חומצית. בנוסף, הרגלי השתייה של רובן במשך שנים לא היו קיימים למעשה (שתיים עד ארבע כוסות שתיה ליום), כך שלא היתה אפשרות לגוף ל"שטוף" את עצמו כחלק מתהליך של שימור ניקיון הסביבה הפנימית.

לכתבות נוספות על פיברומיאלגיה:
על פיברומיאלגיה ועל תשישות כרונית
10 מחלות עם שמות מוזרים
הכל על מחלת פיברומיאלגיה
ה-FDA מאשר תרופה לכאב כרוני
פיברומיאלגיה - גם זו מחלה

כשהחלו תופעות הכאב (אצל חלקן לפני 25 שנה), רובן צמצמו עד להפסקה מוחלטת את הפעילות הפיזית שלהן, מה שלמעשה החמיר והאיץ את התקדמות הסינדרום.

רוב הנשים שהגיעו להתייעצות היו מטופלות תרופתית ובנוסף השתמשו בלא מעט תרופות ללא מרשם.

איך מטפלים? ראשית העשייה היתה אישית, התאמה תזונתית מדורגת לכל אחת, המטרה היתה ב-90% ליצור סביבה פנימית בסיסית.

התאמת אופי וסוגי מזון על פי צרכים מיידיים ובעיות רפואיות, התאמת המזון לאופי של המטופלת - כלומר מזון מקרר למהות חמה ומזון מחמם למהות קרה, וכן הלאה.

טיפול בנושא השתיה והמים, כך שבהדרגה המטופלת תגיע לכמות האישית המיטבית מבלי להגיע לשתיית יתר מוגזמת.

שימוש הדרגתי בתוספי מזון, צמחי מרפא, הומיאופתיה ביולוגית.

בדרך כלל, סביר להניח שכל האלמנטים האלה יוכלו להשיג שיפור בבעיות של כאבים, הפרעות שינה, בעיות מנטליות-רגשיות, עייפות, חולשה ועוד.

בו זמנית, יש לשאוף להתחיל בפעילות גופנית-מובנית (יוגה, טאי-צי, פלדנקרייז וכדומה), אבל גם זאת בהדרגה.

הפרוגרמות שנשים אלא לקחו על עצמן מטפלות בסימפטומים היותר שטחיים בין שבועיים לארבעה שבועות (שינה, כוח, הרגשה כללית יותר טובה), ובתשתית הכללית של הסינדרום משלושה חודשים ועד חצי שנה.

החולות שדרשו את הטיפול היותר מורכב והיותר ארוך היו אלו עם בעיות בבלוטת התריס, בעיות במערכת העיכול, סיבולת לקויה להרבה מרכיבי מזון, חשד לזיהומים לטנטים, סוכרת "קלה" ובעיות נפשיות לא פשוטות בבית.

פיברומיאלגיה - מניעה. פיברומיאלגיה הינה תופעה בה הסביבה הפנימית של האדם עוברת סטרס מצטבר לאורך שנים מההיבט הפיזי והנפשי. ריפוי מושג רק כאשר החולה עצמה מבצעת שינוי והיפוך מלא של התהליך.

אתם לא חייבים ליפול לחתך הפיזי/מנטלי של חולת פיברומיאלגיה על מנת "לעשות משהו" למען בריאותכם, מספיק שתקפידו על חלק מהרשימה כדי לכוון לאורך חיים נכון ולהתנהגות מונעת.

העיקר הוא השילוב של ההתנהגות התזונתית יחד עם ההתנהגות המנטלית/רגשית. אם אתם במקום הנכון מההיבט הרגשי, פעילות פיזית, ובו זמנית אוכלות טוב ומשקיעות קצת בלהבין את נושא התזונה, הסיכוי שלכן לפתח פיברומיאלגיה(ולמעשה, כל מחלה דגרנטיבית אחרת) יורד מאוד.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר