לא פעם הורים לילדים ולפעוטות משבחים את החשיפה לטלוויזיה ומציינים כמה חשוב הגירוי להתפתחות הילד.
מיתוס זה אינו נכון מיסודו, הטלוויזיה גורמת נזק. רובינו צופים בטלוויזיה מדי יום, אולם אין אנו מודעים למשמעות הכמותית של הצפייה.
על פי סטטיסטיקה עדכנית ילדים עד גיל שש, צופים בממוצע כ-60 שעות מדי שבוע, עם המעבר לבית הספר מספר שעות הצפייה יורד במעט לרמה של שש וחצי שעות ליום בממוצע.
כלומר, מספר השעות המצטבר בהן הילדים שלנו יושבים מול מכשיר הטלוויזיה, גדול יותר ממספר השעות אותן הם מבלים בבית הספר.
אם נמשיך לספור את השעות, נגיע למסקנה המדהימה, כי מלידה ועד גיל 70 אנו צוברים כ-10 שנות צפייה בטלוויזיה (87,000 שעות).
נתון נוסף המעלה באופן משמעותי את שעות הצפייה, הוא מכשיר טלוויזיה בחדר, הנמצא היום אצל 65% מהילדים.
למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום התפתחות הילד
פורום התפתחות תינוקות
פורום הפרעות קשב וריכוז
פורום תזונה ודיאטה לילדים
פורום רפואת עיניים ילדים
אחד הדברים הזועקים מהנתונים הסטטיסטיים הוא החשיפה לאלימות שהילדים חווים מדי יום: בהנחה שילד צופה ארבע שעות ביום, הוא ייחשף עד גיל 13 ל-100,000 (מאה אלף) מעשי אלימות ו-8,000 מעשי רצח, זוהי חשיפה מסיבית של ילדים לאלימות.
לאחר שהתבשמנו מניחוחות הסטטיסטיקה, הבה ננסה להבין מה גורמת הצפייה בטלוויזיה למוח. אנחנו יכולים לזהות את הפעילות המוחית על פי הגלים שהמוח מייצר.
כשאנחנו נמצאים בשיא העירות, חושבים או מבצעים פעילות רציונלית, המוח מייצר גלי בטא המגיעים מקליפת המוח, לעומת זאת, במצב של עיניים עצומות במנוחה המוח מייצר גלי אלפא שמקורם מעומק המוח.
כאשר אנחנו צופים בטלוויזיה, תוך כ-30 שניות, המוח עובר ממצב של גלי בטא למצב של גלי אלפא כלומר למצב של ערנות למחצה.
בנוסף לכך, המוח השמאלי הנחשב כעוסק בפעילות הרציונלית והלוגית, נכנס למצב של המתנה ואילו המוח הימני העוסק יותר בתחושות, אסוציאציות, ופעילות הקשורה פחות לתודעה, הופך להיות המוח הדומיננטי.
מכאן ניתן להבין את כוחן הרב של הפרסומות החודרות אלינו בקלות, ללא החסם של המוח השמאלי ולא פעם קשה לנו לקבל את העובדה שאנחנו מזמזמים פרסומת ממנה אנו סולדים, או קונים מוצר שאנחנו לא מעונינים בו.
לכתבות נוספות בנושא צפייה בטלוויזיה:
דיאטה לפרסומות? זה לא מספיק
אלימות על המסך - מה זה עושה להם?
הפרסומות שהורסות להם את הדיאטה
מחקר: טלנובלות מצילות חיים?
וידאו: מה אתם יודעים על התמכרויות?
פגיעה בילדים ופעוטות. הבעיה הופכת להיות חריפה יותר בילדים ובפעוטות וכאן ניתן להבחין במספר השפעות שליליות בתהליך ההתפתחות של הילד:
1. פגיעה בחוש המציאות. מי מאתנו לא נוכח במחזה בו הפעוט הולך לחפש את האנשים ששרים ומדברים בתוך הקופסא, לא מוצא אותם ולא מצליח להבין מה קורה.
הפעוט, בזמנים הקריטיים להתפתחותו, מתקשה להבדיל בין מציאות לבין מה שקורה על המסך, דבר שעלול לגרום לו קשיים בהבנת המציאות גם כילד וגם כבוגר, המצב הזה מחריף במיוחד לאחר חשיפה ממושכת למשחקי מחשב אלימים.
התוצאה לעיתים, היא חוסר יכולת לקלוט שאלימות גורמת לנזק למי שסופג אותה. כשהכל נראה כמו משחק מחשב או סרט בטלוויזיה, בו הגיבור קם אחרי כל סצנה. או שהמשחק מתחיל מחדש ואין כל התעכבות על הסבל של מי שנפגע, זוהי אלימות סטרילית, המתבטאת לא פעם בתיאורי הילדים של מה הם יעשו למי שאינו מוצא חן בעיניהם.
2. האטה של ההתפתחות המוטורית. ילד הוא יצור תנועתי הבונה את מערכת העצבים שלו בשנותיו הראשונות ובמיוחד בשנה הראשונה, וזקוק לתנועה ולמגע על מנת לפתח כישורים אלו.
הישיבה מול הטלוויזיה, מקטינה משמעותית את הזמן המוקדש לתנועה הן בילדות המוקדמת והן בהמשך.
3. קצב האירועים והתחלפות התמונות מהיר מדי וגורם לעומס יתר של חוויות אצל הילד.
מצד שני, כשהילד מגיע לבית הספר או לגן, הוא מתחיל להשתעמם כי הוא רגיל לעוצמות גירוי וקצב אירועים הרבה יותר מהיר והחיים פתאום נראים מאוד משעממים ואפורים מול הברק, הקצב והצבעים על המרקע, המורה לא יכולה לבדר אותו, היא אף מעיזה להטיל עליו מטלות.
4. פגיעה או האטה ביכולת הדיבור. ילדים בגיל הרך, הבונים את כושר הדיבור הן ברמת המוטוריקה והן ברמת ההיגוי, אינם משתמשים בשפה באופן פעיל.
זה קורה בשל הישיבה הפסיבית מול המכשיר, וחוסר היכולת לאינטראקטיביות כפי שקורה כשהם נמצאים עם מבוגר המנהל איתם שיחה, מתקן טעויות ויוצר דיאלוג חי.
5. פגיעה בראייה. המבט הנדרש כדי לצפות בטלוויזיה הינו מבט לא ממוקד וישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחוש הראייה.
6. חיקוי. הסרטים ורוב התכנים המשודרים, הנם תכנים מסחריים בעיקר ומהווים מודל לחיקוי הן אצל ילדים והן אצל מתבגרים.
כתוצאה מכך התנהגות אלימה או התנהגות מינית, הופכים להיות נורמות מקובלות מאחר וגיבורי הסרטים משתמשים במוטיבים האלו לעיתים תכופות.
7. הן הטלוויזיה והן המחשב מרגילים את הילדים לסיפוק מיידי ומקטינים מאוד את הסבילות, הסבלנות וההתמדה לקראת מטרה רחוקה.
8. פגיעה בקשרים חברתיים. אחד החוקרים בתחום, מדמה את הטלוויזיה לחלילן מהמלין אשר בקסם חלילו מצליח לקחת את כל ילדי הישוב למקום לא נודע.
אנלוגיה זו מפתיעה בחריפותה כשאנחנו משווים את מספר הילדים המשחקים מחוץ לכותלי הבית ביומיום, מול מספר הילדים ששיחקו יחד לפני 30 או 40 שנה, הרחובות ומגרשי המשחקים של היום כמעט ריקים, וטענות ההורים כי הילד יושב כל היום מול המסך ונמנע מלפגוש חברים נשמעות שוב ושוב.
9. הגברת האלימות והנטייה לפתח תסמינים של הפרעות קשב וריכוז. ישנן הוכחות חד משמעיות לאחר מעקב אחרי עשרות אלפי ילדים כי, הן אלימות והן בעיות קשב וריכוז קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה, ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר, כך הסיכויים להתנהגות אלימה או להפרעות בריכוז גדלים.
10. השמנה עקב אכילה לא מבוקרת מול המסך וחוסר תנועה. הטלוויזיה מהווה את אחד הגורמים להשמנה בעולם המערבי, בשל אכילה לא מבוקרת כשכל העניין ממוקד במסך ולא בטעם של המזון ובהנאה ממנו, הרגשת השובע לא מגיעה, הגוף נמצא ללא תנועה שעות ארוכות ומכאן הדרך לעודף משקל קצרה מאוד.
11. עלייה בצריכת סיגריות ואלכוהול כחיקוי להתנהגות השחקנים על המרקע. נתונים אלו הוכחו במחקרים שונים ומהווים מבחינת ההורים מקור לדאגה עקב ההשלכות השונות כמו תאונות דרכים, התנהגות אלימה ופגיעה בבריאות.
כיצד אם כן ניתן להתמודד עם הבעיות הללו? התשובה אינה פשוטה, אולם כהורים ניתן לנקוט במספר צעדים כדי להגן על ילדנו ובכל זאת לאפשר להם לצפות בטלוויזיה.
על פי המלצת האירגון האמריקאי לרפואת ילדים, אין לאפשר לילדים מתחת לגיל שלוש לצפות בטלוויזיה וכאן כדאי וחשוב לנו לקבל המלצה זו מאחר ובשנים אלו נקבעות התנהגויות והרגלים שילוו את הילד בהמשך חייו.
אחד המחקרים בנושא, מראה כי התנהגות חריגה שאומצה עד גיל 5-6 עקב צפייה רבה בטלוויזיה, יהיה קשה מאוד לשינוי בהמשך בגילאי בית ספר.
לכן גם אחרי גיל שלוש יש להגביל מאוד את זמן הצפייה ולשים דגש גדול יותר על פעילות משותפת הן בחיק המשפחה והן עם חברים ולהימנע ככל האפשר מבילוי פסיבי מול המסך.
חשוב לשבת עם הילד הצעיר ולצפות איתו בתוכנית ואף לדבר על התכנים הנצפים, הן במהלך התוכנית והן בסיומה, כדי למנוע מצב של חוסר מודעות ונטרול חוש השיפוט של הילד.
חשוב מאוד להימנע מהכנסת מכשיר לחדרו של הילד ולאבד בכך את הבקרה על החומר הנצפה, והן על כמות השעות שהוא מבלה מול המסך.
מחקרים הראו באופן חד משמעי כי הכנסת המכשיר לחדרו של הילד מעלה באופן משמעותי את משך הזמן בו הוא מבלה בצפייה או מול המחשב.
הסטת מרכז העניינים בבית מהמסך לפעילויות משותפות או משחקים משותפים. תופעה מעניינת היא כי ככל שהילד פחות חשוף למסך כך הוא פחות מבקש אותו.
לסיכום, צפייה בלתי מבוקרת ובגיל צעיר מדי גורמת נזקים שהוכחו בבדיקת עשרות אלפי ילדים ויש להתייחס למדיום הזה בכובד ראש ולנסות לבצע את השינוי בממלכה הקטנה של כל אחד מאתנו.
לאתר של בית דרך חיים
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)


(1).jpg)
