שעור ההשרדות מהתקפי לב בעליה

הטיפול בחולי הלב בארץ השתנה דרמטית, בישראל מוענק לחולי הלב הטיפול הטוב ביותר שניתן.

המגמה היא להחזיר את החולים מהר ככל האפשר לסביבתם הטבעית ולכמעט תפקוד מלא, כמו כן, חשיבות רבה נודעת לטפל לא רק במחלה אלא גם בחולה עצמו.

על שולחנו של רופא בריטי ידוע, המכהן כמנהל מחלקה בבית חולים אוניברסיטאי בלונדון, ניצב שלט שבו מובאה מנאום שנשא וינסטון צ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה:

"אי אפשר להבטיח ניצחון ודאי במלחמה. אפשר רק לדאוג שתהיה ראוי לו". זו אמירה מעניינת, ואף יש לה קשר לרפואה במובן הקלאסי של המושג, רפואה שבה הכלי החשוב ביותר הוא השכל הישר והמצפון של הרופא.

הקשר שבין האמירה לבין רפואה יכול לבוא לידי ביטוי במספר כיוונים - מכיוון הניצחון, מכיוון המחיר של השגתו, מכיוון הרופא ואולי גם מכיוונו של המנוצח.

כדי להיות ראוי לניצחון ולרפא את החולה, על הרופא לעשות ככל יכולתו ולא לחסוך כל מאמץ. הוא חייב לשנן לעצמו שהניצחון הוא של החולה ולא של הרופא.

למידע בריאותי נוסף היכנסו לפורומים:
פורום ניתוחי לב
פורום שיקום לב
פורום קרדיולוגיה - רפואת לב
פורום שומנים בדם, מחלות לב
פורום יתר לחץ דם

כלומר, במהלך הטיפול על כל שלביו, אין להמר ולסכן את החולה ולו הסיכון הקל ביותר. הכלי החשוב ביותר, לבד מידע ומקצוענות, הוא שכל ישר והמצפון של הרופא. אם כך ינהג הרופא, או אז הוא בהחלט ראוי לניצחון.

אם יורשה לי להידרש לשני משפטים אותם השמיע בשעתו פרופ' אלכסנדר גפל שלימד אותי רפואה פנימית. הוא הרבה להשתמש במשפט שאנחנו מצויים בתקופה הירואית, אך החולה הוא ההירואי.

הוא הטמיע בנו, תלמידיו, שעל הרופא לראות את המכלול ולא רק את המחלה, או במילים פשוטות - לטפל באדם ולא רק במחלתו הספציפית. זו למעשה הרפואה במיטבה.

טיפול בהתקפי לב: מה הוא כולל ומהו אחוז השורדים מהתקפי לב בארץ, בהשוואה למדינות מפותחות במערב? ישראל מעניקה לחולי הלב את הטיפול הטוב ביותר האפשרי, ואחוז השורדים אצלנו הוא מהגבוהים בעולם.

לא אגזים ואומר שישראל נמנית עם המדינות המובילות בעולם ברפואת הלב. זו גם הדעה הרווחת במרכזים הרפואיים הטובים בארה"ב, בריטניה, גרמניה, ויפן, אם נזכיר חלק מהמדינות המפותחות שבהן רפואת הלב זוכה להישגים גבוהים.

הטיפול בהתקפי לב עבר מטמורפוזה. לא עוד המתנה ובחינה, אלא התערבות פעילה במהלך ההתקף. בזמנו טיפלו בסיבוכים בלבד. היום מטפלים בהתקף, בגורמים לאירוע, בסיבוכים של הטיפול ופחות בסיבוכים של ההתקף.

באשר להישרדות, אין ספק שההישרדות של החולים השתפרה לאין שיעור. כך, למשל, מ-25% תמותה במהלך האשפוז לפני שלושה עשורים ירדנו לשבעה אחוזי תמותה בבית החולים.

לכתבות נוספות בנושא רפואת לב:
צינתור לב וירטואלי - זה אמיתי?
קוצב לב: משפר חיים, ממשיך להשתפר
צנתור או ניתוח מעקפים? זאת השאלה
בריאות הלב - 10 מחקרים מובילים
שיקום ייחודי לחולי אי ספיקת לב

חשוב להדגיש כי מדובר בתמותה בבית החולים, דהיינו אותם חולים שהוחשו לטיפול מייד עם קבלת ההתקף. לעומת זאת, דבר לא השתנה בתמותה לפני בית החולים ולאחר בית החולים.

מתוך 100 בני אדם שמקבלים התקף לב, 30 מתים במקום וכלל לא מגיעים לבית החולים לקבלת טיפול. מתוך 70 חולים שכן מגיעים לבית החולים שבעה אחוזים מתים. כ-65 חולים חוזרים הביתה, ומתוכם כ-10% מתים בשנה הראשונה.

למרות ההתקדמות הגדולה בטיפול במי שלקו בהתקף לב, עדיין מתוך 100 אנשים שקיבלו התקף לב, בתום שנה, נותרים בחיים 57 בני אדם. אף כי המצב טוב מבעבר, אז נותרו בחיים רק כ-40 בני אדם, עדיין יש עוד הרבה לעשות כדי להגדיל את מספר השורדים.

אף שההתקדמות איננה מהירה כפי שאנו רוצים, אני בטוח שמספר השורדים יגדל, אך ספק אם נגיע למאה אחוז שורדים. בעוד שנעשה הרבה מאוד עבור חולי הלב מרגע שהעזרה הגיעה אליהם, מעט מדי קורה לפני קבלת העזרה.

האם אפשר בכלל למנוע התקפי לב ואם כן באיזו דרך ומי נכללים בקבוצת הסיכון? למודעות נודעת חשיבות מכרעת, שכן מרגע שמתחולל ההתקף, החולה נתון בסכנת מוות, וככל שהעזרה תגיע יותר מהר, גובר הסיכוי להינצל.

אם כן, עולה השאלה מה צריך לעשות כדי שהעזרה תגיע מהר ככל האפשר. מה שקובע כאן הוא זמן ההחלטה.

מה זה זמן ההחלטה? זמן ההחלטה הוא הזמן שחולף מהרגע שמופיעים הסימפטומים ועד לרגע שהוחלט לקרוא לעזרה.

כלומר, להזמין עזרה גם אם עשוי להתברר שזו אזעקת שווא? בהחלט, הואיל והזמן הוא קריטי. הזמן שלוקח לחולה מהרגע שמופיעים הסימפטומים ועד שהוא פונה לקבל עזרה הוא שלוש שעות! המסקנה היא חד משמעית: נושא ההסברה הוא לא טוב.

באיזו דרך יש לנקוט ולמי אפשר לפנות כדי להגיע למקום שבו אפשר לקבל עזרה מהר ככל האפשר? חייבים לפנות לאותם גורמים שביכולתם להביא את החולה במהירות רבה לבית החולים: למד"א, לשח"ל. אלה גורמים שיש להם ניידות לטיפול נמרץ.

גם לשח"ל יש ניידות לטיפול נמרץ? חד משמעית כן, בדיוק כמו שיש למד"א. כלומר, מן הרגע שהניידת לטיפול נמרץ מגיעה לביתו של החולה, הוא מתחיל לקבל את הטיפול הנחוץ, וסיכוייו לשרוד עולים בהתאם.

מדוע אנשים אינם פועלים כראוי כאשר מדובר בסכנת חיים? משום שאין להם מודעות, הבנה, כי מה שמתרחש אצלם זה התקף לב. הם לא מכירים את הסימפטומים, ולכן גם אינם עושים את מה שהכרחי לעשות - להזעיק עזרה.

ובאשר לטיפול הרפואי? הרפואה המודרנית של היום מטפלת בהתקף לב עצמו וכתוצאה מכך היא מקטינה את התמותה, מקטינה את הסיבוכים, ומשפרת את איכות החיים של החולה בהמשך חייו.

כיום יש הרבה אמצעים ופיתרונות לחולים שבזמנו היו נשארים נכים מבחינת הלב. היום אנו מסוגלים להחזיר את החולים למסגרת חיים קרובה ביותר לרמה נורמלית.

מי נכללים בקבוצת הסיכון לקבל התקפי לב? נתחיל מהגנטיקה. אפשר לומר שהגנטיקה קובעת אם אדם כלשהו יקבל התקף לב, ובידיו לקבוע את העיתוי.

למה הכוונה? אם, למשל, הגנטיקה קבעה שיש לך לחץ דם גבוה, הרי שאם תאבחן את זה במועד ותעשה את כל מה שצריך כדי להנמיך את לחץ הדם, או אז אפשר לנטרל את ה"מתנה" הגנטית.

לעומת זאת, אם למישהו יש סוכרת הוא יכול רק למזער את הסכנה לקבל התקף לב. במקרה כזה אי אפשר לבטל את הסכנה, כמו שאפשר במקרה של לחץ דם גבוה. סוכרת, כידוע, היא מחלה תאית.

אפשר לאזן את הסוכרת, וככל שמביאים אותה לערכים טובים יותר, הנזקים, שעומדים ביחס ישר למידת האיזון של הסוכרת, יקטנו. אך, למרבה הצער, גם אם הסוכרת תאוזן במאה אחוז, עדיין ברמה התאית מתקיימים תהליכים.

יש גם סוגיית השומנים הגבוהים בדם. לכ-50% מהחולים עם התקפי הלב, השומנים בדם אצלם תקינים. ישנם עוד גורמי סיכון. אפשר לסכם ולומר שיש גורמי סיכון מולדים ויש גורמי סיכון נרכשים.

בעוד שבמולדים אין מה לעשות, אפשר גם אפשר לעשות והרבה בגורמי הסיכון הנרכשים, ובאופן זה להרחיק את הסכנה לקבל התקף לב. חשוב להזכיר ולהדגיש כי יש אי אלו הרגלים שתורמים משמעותית להחשת התקפי לב.

כך, למשל, עישון שהוא גורם סיכון ראשון במעלה. אין כמעט אדם צעיר, שהובא לכאן עם התקף לב, שלא עישן, אדם צעיר מתחת לגיל 40.

ואלכוהול? בכמויות קטנות האלכוהול מיטיב עם הלב. מאידך, אלכוהול בכמות גדולה מזיק ללב. כנ"ל בשימוש בסמים, הגורמים להתכווצויות של כלי דם והתקפי לב.

חשוב להסביר ולהתריע נגד השימוש בסמים, ואין בסוגיה זו כל מקום למה שנוהגים לכנות "גישה ליברלית". יש כמובן עוד גורמי סיכון, בחלקם עדיין לא ידועים, ובעניין זה נערכים מחקרים ענפים.

האם אתם שומרים על קשר עם השורדים ועם בני משפחותיהם? כאן בטיפול נמרץ רואים את האדם בשעתו הקשה ביותר, שלו ושל בני משפחתו. לאחר מכן החולים עוברים למחלקות והטיפול האמבולטורי הוא פועל יוצא מהמשך הטיפול במחלקות.

אין אפוא היגיון "לשמור על קשר" עם הטיפול הנמרץ, מה גם שנטייתם הטבעית של החולים היא לשכוח שבכלל היו בטיפול נמרץ, וטוב שכך. הטיפול בהתקף לב וגם משך הזמן שהחולה מאושפז השתנה ללא הכר.

בזמנו, כאשר למדתי רפואה, שהו חולים שקיבלו התקף לב, שלושה שבועות ואפילו חודש בבית חולים. היום מספר ימים בלבד, וביום החמישי לבואו הוא כבר משוחרר לביתו. המטרה היא להחזירו מהר ככל האפשר לתפקוד מלא.

לרבות הרגליו המיניים בטרם שקיבל התקף לב? אין כל בעיה ספציפית הנובעת מהאוטם (שגרם להתקף הלב) שתשפיע על התפקוד המיני, שכן החולה יוכל לחדש את פעילותו המינית לאחר ששב לביתו.

עם זאת, הייתי מציע למחלים להסתפק בחודשים הראשונים שלאחר האוטם בלא יותר מפעם אחת ביום... מכל מקום, בתום חודשיים, המחלים יכול לחזור לתדירות הפעילות המינית שאליה היה רגיל לפני האוטם.

מה המבשר לנו העתיד? אקדים ואומר כי כמות התקפי הלב איננה יורדת. גם אם לכאורה יש פחות התקפי לב, הרי שהאוכלוסייה גדלה כל הזמן, כך שאבסולוטית, כמות התקפי הלב הינה בעקומת עלייה.

אשר לעתיד, אני מעריך שהוא מבשר אבחון בשלבים מוקדמים יותר, וזו תהיה ממש ברכה, שכן ככל שמאבחנים את התקף הלב בשלב מוקדם ככל האפשר, התמותה ממנו תרד בצורה דרמטית.

כלומר, אם נוכל לטפל באותם 30% ואחר כך בעוד 10% שהולכים הביתה אחרי התקף הלב, וגם מהם יש מי שמתים, או אז נוכל להגיע לתוצאות מאוד מרשימות מבחינת אחוז השורדים לאחר שקיבלו התקף לב.


ראיין: שמוליק לביא, עורך החוברת "בריאות על בוריה"
לאתר של המרכז הרפואי תל אביב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר