מעי רגיז, קרוהן, קוליטיס ומה שבניהם

רבים וטובים מאיתנו סובלים מבעיות במערכת העיכול, בין אם זה מעי רגיז, קרוהן או קוליטיס, ולא תמיד מודעים לכל האופציות הקיימות. לפניכם גישת טיפול במחלת מעי רגיז, קרוהן וקוליטיס ע"י תזונה. חלק א'.
איה הוד
מאת איה הוד
| 12/01/2010 |
צפיות: 23,793
מחלות מעי דלקתיות IBD) Inflammatory Bowel Disease) הינו מושג כללי לקבוצה של מחלות כרוניות המתבטאות בדלקת באזורים שונים של המעי. מחלות אלו מתאפיינות בתקופות התלקחות ורגיעה והן אינן מדבקות. תדירות ההתפרצויות משתנה בין חולה לחולה. הן מוגדרות כמחלות אוטואימוניות ועדיין נחשבות לחסרות מרפא. תחת מושג ה-IBD נמנות שתי מחלות עיקריות:

מחלת קרוהן Crohn's Disease
מחלת קוליטיס כיבית Ulcerative colitis

למידע נוסף בנושא מעי רגיז, קרוהן, קוליטיס ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום מחלות המעי הגס
פורום נכויות, מחלות כרוניות
פורום גסטרואנטרולוגיה, מחלות דרכי העיכול
פורום רפואה משלימה, רפואה אלטרנטיבית
פורום רפואה סינית

קרוהן: הגדרה


מחלה כרונית דלקתית לא ספציפית שחודרת את דופן המעי. האזור הנפוץ ביותר בו מתיישבת הדלקת במחלת קרוהן הוא האיליום הטרמינלי, כלומר, אזור הבטן הימנית התחתונה, אבל היא יכולה להופיע בכל מקום במערכת העיכול. הצורה האקוטית של קרוהן דומה לדלקת התוספתן.

קרוהן: סימפטומים

(כולם או חלקם)
מספר יציאות רב ביום, שלשול מתמשך שברוב המקרים מלווה בכאבי בטן, אי נוחות בבטן, רגישות באזור המעי הדק, הגס, הקיבה ובעיקר באיליום הטרמינלי. לעיתים ניתן לראות מזון לא מעוכל בצואה. גזים, נפיחות ותחושת מלאות וכבדות לא נעימה הגורמים לסבל רב. ירידה במשקל, חום וחוסר תיאבון, עייפות ותחושה כללית של חולי, כאבי שרירים ותשישות, תחושת חוסר עניין ודיכאון.

אצל כל חולה התסמינים שונים ויכולים להתבטא באופנים רבים. אצל שליש מהחולים התלונה הראשונית עלולה להיות פיסורות ומצבורי מוגלה מתחת לעור מסביב לפי הטבעת ואפטות בתוך הפה. בקרב ילדים הסממנים הקשורים במערכת העיכול, כגון שלשול וכאבי בטן, יכולים שלא להופיע ובמקומם יופיעו סימפטומים שלא קשורים למערכת העיכול, כגון חום גבוה ולא מוסבר, ארטריטיס, אנמיה, פיגור בגדילה ועוד.

קוליטיס: הגדרה


מחלה כרונית דלקתית וכיבית במעי הגס. הסימפטום השכיח ביותר של מחלה זו הוא שלשול דמי. אופי המחלה סוער מאוד.

קוליטיס: סימפטומים


שלשול דמי, תחושת מלאות באזור המעי הגס שהוא החלק הסופי של צינור העיכול ותפקידו העיקרי לספוג מים ומלחים וליצור את הצואה. זוהי מחלה קשה בה מעורב המעי הגס כולו על כל חלקיו כולל אזור הרקטום (חלחולת) ופי הטבעת (האנוס).

המשותף למחלת קרוהן ולמחלת קוליטיס


במחלת קרוהן לעיתים מעורב גם המעי הגס (קולון) ובמחלת קוליטיס כיבית הוא תמיד יהיה מעורב. במקרים נדירים יכול להיווצר מצב שבמחלת קוליטיס כיבית יהיה מעורב המעי הדק כתוצאה מרפלוקס של הדלקת מהמעי הגס העולה כלפי מעלה לעבר המעי הדק (backwash ileitis). ב-20% מקרב מהקרים של מחלת קרוהן תהיה פגיעה גם במעי הגס (בקולון), אך ללא הופעת גרנולומות. במקרים אלה שתי המחלות מאוד דומות מבחינה קלינית וגם פתולוגית.

בשתי המחלות ישנם סימפטומים דומים מחוץ למערכת העיכול: דלקת של אחד או יותר מחלקי הענביה בעין - הקשתית, הגוף הריסי או הדמית, ארטריטיס, תופעות עוריות, Ankylosing spondylitis - מחלת פרקים הפוגעת בעיקר בעמוד השדרה התחתון וגורמת לכאבי גב ולנוקשות. היא יכולה להופיע גם באזורים גבוהים יותר של עמוד השדרה, בפרקי הרגליים ועוד.

בשתי המחלות יש הצרויות של המעי.

בשתיהן קיים אובדן משקל ועלול להתפתח גם חוסר תזונתי.

פעמים רבות קשה לעשות אבחנה ולהבדיל בין מחלת קרוהן למחלת קוליטיס כיבית מאחר ואפידמיולוגית יש דמיון רב ביחס לגיל, גזע, מין ואזורים גיאוגרפיים. מחלות מעי דלקתיות שכיחות במידה שווה בקרב נשים וגברים, אך יש סברה הגורסת שהן בכל זאת שכיחות מעט יותר בקרב נשים. הן יכולות להופיע בכל גיל אך השכיחות הגבוהה ביותר היא בקרב גילאי ההתבגרות ועד גיל 35 לערך. המחלות שכיחות פי שתיים עד חמש בקרב לבנים מאשר בקרב שחורים ואוריינטלים ופי שלוש עד שש בקרב יהודים מאשר בקרב הלא יהודים.

מאוד שכיח שחולי קרוהן וחולי קוליטיס כיבית ידווחו על קרובי משפחה שגם חולים במחלה.

הסיבה הבסיסית הגורמת למחלת קרוהן ולמחלת קוליטיס כיבית אינה ידועה. כנראה שמעורבות גנטית מקדימה מובילה לתגובה של חיסונית לגורם תזונתי או זיהומי כלשהו.

שתי המחלות מעלות את הסיכון לקרצינומה (גידול ממאיר) במעי הגס, אך במחלת קוליטיס כיבית זה יותר שכיח ולכן הפרוגנוזה של קוליטיס היא קשה יותר.

ההבדלים העיקריים בין מחלת קרוהן לבין מחלת קוליטיס


(הבדלים אלה הינה מאוד כלליים)

המקום הנפגע במחלת קרוהן יכול להיות כל מקום במערכת העיכול, לעומת קוליטיס שבאופן כללי הנטייה היא יותר ספציפית למעי הגס.

ב-20% בהם מעורב המעי הגס במחלת קרוהן, הדלקת פוגעת במעי הגס הימני, לעומת קוליטיס, בה הדלקת נוטה יותר לפגוע במעי הגס השמאלי.

לגבי מעורבות של הרקטום (חלחולת), במחלת קרוהן מעורבות כזו היא נדירה, לעומת קוליטיס, שבה הוא לרוב יהיה מעורב.

מעורבות של המעי הדק נדירה במחלת קוליטיס, פרט למצב של רפלוקס. לעומת זאת, אצל חולי קרוהן המעי הדק מעורב ב- 80% מהמקרים, בעיקר באזור הטרמינל איליאום.

גרנולומות הן ציסטות, כיבים באפיתל של המעי, תהליכי דלקת והן מפותחות בקרב 25%-50% מהמקרים של קרוהן. במחלת קוליטיס לעומת זאת, הן לא נוכחות בדרך כלל.

במחלת קרוהן קיימים Skip lesions, אותם ניתן לראות בבדיקות. מדובר באזורים עם דלקת אשר ביניהם חוצצים אזורים נורמלים ובריאים. במחלת קוליטיס המחלה רציפה לאורך כל האזור ואין חלקים בריאים בין האזורים המודלקים.

קיים מצב מסכן חיים הנקרא Toxic megacolon - זהו מצב קליני אקוטי שבו ישנה התרחבות של המעי הגס. המעי מאבד את הטונוס שלו ומתחיל להתנפח. ההתרחבות יכולה להיות מקטעית או טוטאלית, קוטר המעי מגיע למעל שישה סנטימטרים והטיפול הוא כריתת המעי. מצב זה עלול לקרות במחלת קוליטיס אך אינו מופיע במחלת קרוהן.

מצב של פיסטולות בפי הטבעת (אנוס) ואבצסים שכיח במחלת קרוהן וכמעט ולא מופיע במחלת קוליטיס.

ארטריטיס נדירה במחלת קוליטיס ושכיחה במחלת קרוהן.

אצל חולי קרוהן בדיקת חלחולת תראה בריאה וחלקה, במחלת קוליטיס יתקבל מראה מודלק, דיפוזי
וגרנולרי.

השלשולים במחלת קרוהן הם בינוניים, למרות שקיימים מקרים של דימומים קשים אך הם נדירים יותר. ואילו במחלת קוליטיס השלשולים הם קשים מאוד, ריריים ודמיים.

במחלת קוליטיס תמיד מופיע דימום רקטלי חזק, במחלת קרוהן הדימום מופיע לסירוגין, כאשר בקרב 15%-25% מהמקרים הוא אינו מופיע כלל.

דופן המעי בנויה משלוש שכבות עיקריות, כאשר השכבה הפנימית נקראת רירית מוקוזה. במחלת קוליטיס הדלקת בדרך כלל לא מסננת את כל דופן המעי, היא פוגעת רק בשתי השכבות הפנימיות: במוקוזה ובסב-מוקוזה. רק במקרים קשים מאוד תיגרם פרפורציה (חירור המעי). לעומת זאת, במחלת קרוהן, הדלקת מסננת את כל רוחב דופן המעי וגורמת לחירור.

יש סברה הטוענת שבמחלת קוליטיס קיימות פחות ראיות לכך שיש מעורבות של גורמים נפשיים למחלה ושבמחלת קרוהן המעורבות של גורמים נפשיים היא משמעותית ביותר. נוכחתי שאין הדבר נכון בהכרח ובשתי המחלות קיימת השפעה מגורמים נפשיים ורגשיים.

אבחון המחלה

1. את המחלה מאבחנים על פי שאלות מנחות, כגון האם היתה ירידה במשקל, האם יש כאבי בטן, בחילות, האם היתה ירידה בתיאבון, האם יש פצעים בפה, האם קיימים בני משפחה החולים במחלה ועוד.

2. עורכים בדיקות דם ומחפשים האם קיימת שקיעת דם מוחשת המצביעה על מצב דלקתי בגוף ובודקים האם יש אנמיה. אנמיה קיימת בעיקר בחולי קרוהן, משום שבדרך כלל האזור שנפגע במעי הוא אזור המעי הדק הסופי - הטרמינל איליאום שבו נספג הברזל מהמזון. אך גם במחלת קוליטיס יכולים להופיע אנמיה וחסרים תזונתיים.

3. עורכים בדיקת קולונוסקופיה לבדקית קיום דלקת ומיקומה, נוכחות של גרנולומות ועוד. צילום מעי דק (רנטגן) להערכת היקף המחלה. צילום לאחר בליעת בריום מאפשר לראות האם קיימות התרחבויות והיצרויות במעי ו- Skip lesion. אם לא בטוחים באבחנה, מוציאים ביופסיה.
<@ --- IMG_2 --- @>
אטיולוגיה (הסיבות, הגורמים והמקורות למחלה)
האטיולוגיה ל- IBD (מחלות מעי דלקתיות) אינה ידועה אך קיימת סברה שהמחלה היא מולטי-פקטוריאלית, כלומר שגורמים רבים תורמים לפריצתה. התיאוריות קשורות לגורמים גנטיים, מזהמים, אימונולוגיים, תזונתיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.

גורמים גנטיים. חוקרים גילו שבלמעלה מ- 40% חולי קרוהן קיימת מוטציה בגן NOD2/CARD15, אך מידע זה אינו עוזר לגלות את האטיולוגיה הגנטית מאחר ובחולי IBD אחרים, שמאובחנים עם קוליטיס כיבית, נמצאה מוטציה בגן זה רק בקרב 15% מבין המקרים ואחוז דומה נצפה בקבוצת הביקורת. למרות התקדמות המחקר, עדיין לא בודד גן האחראי לסיכון מוגבר לחלות במחלה, אך בהחלט נצפתה שכיחות שונה בגזעים שונים.

גורמים מזהמים ואימונולוגיים. החל משנות ה-50, ככל שהשימוש באנטיביוטיקה הפך נרחב, נצפתה עלייה משמעותית בשכיחות המחלה אשר הופיעה בארצות מפותחות, בעיקר בארצות הברית. תיאוריית האנטיביוטיקה גורסת שמתרחש שינוי בפלורת החיידקים הטבעית של המעיים בזמן נטילת האנטיביוטיקה. הגוף הופך פחות עמיד ולעומתו זני חיידקים הופכים עמידים יותר ויותר. לאחר נטילת אנטיביוטיקה, המעי אינו מוגן על ידי פלורת חיידקים מאוזנת והוא הופך לפגיע. התיאוריה השכיחה ביותר לגבי הגורמים למחלה טוענת שמדובר בנגיף או בחיידק המשפיע על מערכת החיסון וגורם לתגובה דלקתית בדופן המעי. אומנם רבים מהסובלים ממחלה זו סובלים גם מהפרעות שונות של מערכת החיסון, אך עדיין לא ברור אם הבעיות במערכת החיסון הן הגורם למחלה או שהן נגרמות על-ידה. קיים חשד בנוגע למעורבותם במחלה של כמה בקטריות, פטריות, שמרים ווירוסים, אך דבר אינו חד משמעי או מוכח.

גורמים תזונתיים. האדם נחשף במהלך חייו להרבה גורמים סביבתיים שעלולים לעורר נטייה גנטית.ללא כל ספק, תזונה וסביבה משפיעים על חיינו, אך יש לזכור שהנטיה משתנה מאדם לאדם. למזון יש חשיבות גדולה מאחר והוא קובע את הרכב ומצב פלורת המעי. רבים מחולי קרוהן שתושאלו, מספרים שקודם להתפרצות המחלה הם צרכו סוכרים מזוקקים רבים ופחות סיבים, ירקות ופירות, אך קשר דומה לא נראה בחולי קוליטיס. שכיחות המחלה בארצות בעלות תזונה מערבית מודרנית נמצאת בעלייה, בעוד שבתרבויות הצורכות תזונה פרימיטיבית יותר ופחות מתועשת ומעובדת המחלה אינה קיימת. אלרגיה למזון עלולה להוות גורם להתפרצות המחלה. גורם הסיכון המשמעותי ביותר שנמצא לגבי קרוהן הוא צריכה גבוהה של חלבון מהחי, מבשר, לעומת צריכת חלבון צמחי שלו היה אפקט מגן. הרעיון מאחורי זה קשור ליחס בין חומצות השומן החיוניות אומגה 6 ואומגה 3.

למאמרים נוספים בנושא מעי רגיז, קרוהן, קוליטיס ועוד:
מחלות לחץ: כשהגוף קורס תחת לחץ
ביופידבק כטיפול נגד מעי רגיז
תסמונת מעי רגיז - מהאבחון עד לטיפול
מחלות קרוהן וקוליטיס: קנאביס כטיפול?
מחלות מעיים דלקתיות - בגלל סביבה היגיינית?

גורמים ותפיסות נוספות. קיימות תפיסות נוספות הטוענות כי גורמי סיכון יכולים להיות גם: צריכה מוגזמת של אלכוהול, אכילת יתר או אכילה שלא קשורה לרעב בשעות לא טבעיות, צריכה מוגברת מסוג אחד של מזון כגון חריף, יבש, מלוח, מתוק או מעבר תכוף בין סוגי מזון רבים, שינה מיד לאחר העמסה על מערכת העיכול, משברים, חרדות, לחצים ומתחים נפשיים.

סיבוכים סיסטמיים של IBD
תת תזונה מחוסר ספיגה של ויטמינים ומינרלים, ירידה במשקל, ארטריטיס (בעיקר פריפריאלית) המערבת את המפרקים הגדולים בידיים והרגליים ופחות בעמוד השדרה, תופעות עוריות, אפטות בפה ומחלות כבד.

* לחלק ב' של המאמר - לחצו כאן
* לחלק ג' של המאמר - לחצו כאן

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

לקביעת תור עם איה הוד
נטורופתית מוסמכת Rna, מרצה בנושאי ריפוי טבעי, בעלת קליניקה המתמחה ברפואה טבעית, תזונה, צמחי מרפא, תוספי מזון, רפואה פונקציונלית, אוליגותרפיה, הומוטוקסיקולוגיה, רפואת גוף נפש, EFT ודמיון מודרך.