מערכת יחסים של הדדיות: יש חיה כזו?

יעל ודן חיים ביחד מזה כשלוש שנים. בשנה האחרונה הם התחתנו והיא נמצאת כעת בחודשי הריונה הראשונים. במהלך שנה זו יעל שמה לב שהיא לוקחת על עצמה יותר ויותר את מטלות הבית ואת האחריות לרווחתו של דן. זאת למרות הצהרותיו של דן בנוגע להיותו גבר המחובר לצד הנשי שלו, שוויוני ואכפתי.

למידע נוסף בנושא מערכת יחסים, זוגיות ומין, היכנסו לפורומים:
פורום קואצ'ינג זוגיות
פורום זהות מינית, תפקוד מיני
פורום סקס ויחסים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום טנטרה, מיניות

מדי יום יעל חשה שקיים מעין גבול סמוי אך מוחשי ביניהם. גבול דק זה חוצץ ביניהם בנוגע לחלוקת נטל הבית ומשליך גם על ההתנהלות ביחס לסדרי עדיפויות כספיים ולניהול הזמן הפנוי. היא שואלת את עצמה ולעתים גם את בן זוגה במערכת יחסים, מה בדיוק קורה פה ואיך הדברים השתנו. הרי הם שוחחו הרבה פעמים על לעשות את הדברים ביחד, כל כך בשונה ממערכת יחסים של הוריה – שם אמה הייתה בתפקיד המסורתי של עקרת בית ואימא במשרה מלאה. יעל גם מרגישה שהיא "חרמנית" ורוצה יחסי מין יותר מדן, אך מבקרת את עצמה וחושבת (בינה לבין עצמה) שהיא מגזימה. התשוקה המינית העזה העולה בה מעלה בה גם בושה והרהור שאולי תשוקה כזו לא "מתאימה" למישהי שעומדת להיות אימא.

דן, מצדו, מרגיש שהוא באמת רוצה להיות שותף בזוגיות, אך הוא שוב ושוב גולש לתפקיד העוזר, בו הוא מודה שיש נוחות מסוימת. נוחות זו נובעת מכך שעיקר נטל האחריות במערכת יחסים לא מוטל עליו. לפעמים הוא חש רגשות אשמה היות שגם יעל כמוהו, עובדת במשרה מלאה, אך מנחם את עצמו במחשבה שההיריון משפיע עליה ולכן חשוב לה לקנן, קרי לטפל בענייני הבית, יותר מאשר לו.

הנושא המיני מטריד אותו, אך הוא חושב שהוא הרי עובד כל כך קשה בשביל שיחיו ברווחה ושבכך הוא מתפקד בהתאם לציפיות גבריות שיש לו מעצמו. הוא מאמין שעם הזמן הוא ידע טוב יותר לשלב בין הדברים. בינו לבין עצמו דן יודע שהוא מתגרה בקלות במהלך היום כשהוא רואה סביבו נשים זרות ונאות. לכן, התשוקה הפוחתת בקרבתה של יעל לא ברורה לו. אבל, הוא פותר את הנושא על ידי מחשבה על עייפותו הרבה מחד ומסירותו היומיומית כלפיה מאידך.

אז מה באמת קורה במערכת יחסים בין יעל ודן? האם מציאות זו, שכה מוכרת לזוגות רבים שנמצאים במערכת יחסים, יכולה להשתנות או שעם כל הקידמה והרוח הפמיניסטית נגזר עלינו הנשים לעבוד בשתי משמרות מדי יום: משמרת אחת בעבודה מחוץ לבית ומשמרת שנייה, מסורתית ומוכרת כל כך, בתוך הבית? האם נגזר עלינו להתבייש בתשוקתנו ולהמשיך לדכאה? ומה בעצם קורה גם לגברים "טובים" כמו דן בתוך מערכת יחסים מחייבת וארוכת טווח? מערכת יחסים שבה הם נמצאים מרצון ומבחירה.

מהדברים עולה סוגיה מרכזית של הדדיות במערכת יחסים. הציפייה להדדיות במערכת יחסים הינה הנושא של מחקר שערכתי במסגרת עבודת הדוקטורט, לה קראתי "צמיחתה של נורמת ההדדיות". הכוונה לתהליך בו נערות מצפות להדדיות רגשית ומינית בתוך מערכת יחסים, ציפייה אותה מוצאים הנערים כלגיטימית והם מתכוונים להיענות לה. זאת בדומה לציפייתה של יעל מדן להדדיות והבנתו של דן הרואה בציפייה זו מובנת ולגיטימית. הבנת הגבר במערכת יחסים את הציפייה להדדיות מצד האשה, מעידה על תזוזה נשית וגברית ממיקומים פטריארכאליים והירארכיים לכיוונים שוויוניים יותר.

בדיון זה של הדדיות במערכת יחסית מומלץ להיעזר בספרה של ג'סיקה בנג'מין "כבלי האהבה". בספר זה דנה הפסיכואנליטיקנית במושגים של הדדיות ושליטה. לאורך הספר היא שבה וטוענת כי ראיית האב כמייצג את החופש ואת יכולת הפעולה למול ראיית האם כאובייקט פסיבי למימוש צרכיו של הילד, חוטאת לאמת. תפיסה זו לטענתה, יוצרת ומשמרת פיצול בנפשם של נערים וגברים, המתבסס על תפיסה לא שוויונית של גבריות ושל נשיות. בבוא העת, פיצול זה מקשה עליהם לראות בבנות זוגם כשוות להם, בעלות רגשות, צרכים ודחפים מיניים (ואחרים) משל עצמן. בנג'מין גורסת שיש לראות את האם כדמות פעילה ולא כפסיבית ביחסים הראשוניים בינה לבין תינוקה, בנוסף יש לראות את היחסים הללו כבסיס חשוב ללמידת הדדיות ביחסים.

מחברת הספר אף מזכירה לנו שתהליכים תוך-נפשיים אלה אינם קורים במרחב נטול הקשר תרבותי, חברתי והיסטורי וכי הקשר זה של המרחב הציבורי משפיע ומעצב גם את המרחב הפרטי. לפיכך, גם אם נגדל בבית הורים שוויוני יחסית, עדיין עם צאתנו לעולם החברתי שמסביבנו, נושפע מייצוגים של גבריות ונשיות הגמונים - ייצוגים שכיחים של אב משחרר ואם פסיבית.
<@ --- IMG_2 --- @>
אם נחזור לדן וליעל, הרי שמדברים אלה עולה כי קשה מאוד להשתחרר מתפיסות מסורתיות של גבריות ונשיות. אמנם דן ויעל חשופים לשיחים חברתיים המציגים נשיות לא רק על בסיס אימהות, נתינה וטיפול באחרים וגבריות – לא רק ככובשת מינית, מנותקת מרגשות ופונה החוצה לספירה הציבורית, שניהם מתכוונים להיות נוכחים בקורס הכנה ללידה ושניהם מטפלים במשק הבית - עדיין קיים ביניהם פער המטריד את שניהם.

מסיפורם האישי עולה מסקנתה של בנג'מין, המתריעה שההיאחזות בהירארכיה המגדרית גורמת לפיצול נפשי וקושי של נערים להתייחס לבת זוגם כאל סובייקט (קרי, אדם עצמאי בעל רצונות, תחושות ועוד משל עצמו). כיום מקבלת מסקנה זו משמעות חדשה וסמויה יותר, היות שאנו חיים במציאות מתעתעת בה תהליכי מגדר אי שוויוניים מתקיימים לרוב במחתרת וכבר אינם ברורים כבעבר.

למאמרים נוספים בנושא מערכת יחסים, זוגיות ומין:
מערכת יחסים נפלאה לא נוצרת סתם כך
התאהבות: תעתוע מוחי זה כל הסיפור
יחסים טובים תלויים באומנות הויכוח
מיניות האישה: זה באמת לא הגיל (וידאו)
שיעורים בסיסיים במיניות נשית

מעניין לראות שבתחילת מערכת יחסים בתקופת החיזור וכן בגילאים צעירים יותר, תבניות הפעולה הרגשיות, המחשבתיות והמיניות של שני הצדדים הינן מסורתיות מבחינה מגדרית. הנערות נוטות לשכוח שאף הן יכולות לרצות, לתבוע ולבחור במידה רבה משום שהן להוטות לרצות את בן הזוג רגשית ומינית. האתוס החברתי הרווח של "תעשי מה שאת יכולה כדי שהוא לא יעזוב אותך" מהדהד בתודעתן והופך למצפן מרכזי המכוון את בחירותיהן. נראה כי ההיאחזות בתפיסות הירארכיות מגדריות אינה מהווה מכשול רק עבור נערים אלא גם עבורן.

יחד עם זאת, ככל שהנערות מתבגרות, הן מסוגלות להתרחק מציוויים אלה ולתבוע את ההדדיות הנשאפת. מעבר לכך, נראה שכיום יותר ויותר חוקרות סבורות שדווקא הנשים הן אלו שיכולות לסייע לגברים להתרחק ממיקומי זהות פטריארכליים במרחב האינטימי. יכולתן ליצור קשרים בין שני סובייקטים עצמאיים (להבדיל מקשר בין סובייקט לאובייקט, כגון הקשר בין האב החופשי לאם הפסיבית), מגלמת בתוכה את האפשרות עבור שני המינים ללמוד מהי אינטימיות כחלק מיכולת הלמידה החברתית.

מהדברים עולה המלכוד עבור שני המינים במסגרת מערכת יחסים: על שניהם מוטלת משימה זוגית להתרחק ולהיחלץ מהדימוי של אמהות ונשיות כמזינות באופן פסיבי ושל אבות וגברים כייצוגים של אסרטיביות וחופש פעולה. היחלצות זו מאפשרת היווצרות של מערכת יחסים הדדית בין שני סובייקטים.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר