גלאוקומה בתחילת המילניום השלישי

מחלת הגלאוקומה מהווה את אחד הגורמים החשובים לעיוורון בעולם המערבי המודרני. הגלאוקומה הינה קבוצת של מחלות עיניים המתאפיינת בשינויים בעצב הראיה ובנזק לשדה הראיה. בעבר היווה הלחץ התוך-עיני המוגבר את המרכיב העיקרי של המחלה, ופחות הושם דגש על מצב עצב הראיה ושדה הראיה. בשנים האחרונות נמצא כי אצל שליש מחולי הגלאוקומה לערך לא נמדד לחץ מוגבר, ומאידך בחולים רבים עם לחץ תוך-עיני מוגבר אין נזק בעצב ובשדה הראיה, עובדות שגרמו להגדרה והתייחסות חדשה למחלה זו. אולם ברוב המקרים, הלחץ התוך-עיני המוגבר מביא לנזק בעצב הראיה שגורם לצמצום בשדה הראיה, ואף מוביל לעיוורון.

שכיחות המחלה. ההערכה היא כי כאחוז וחצי מהאוכלוסייה סובל ממחלה זו, וכי השכיחות עולה עם עליית הגיל ומגיעה לכדי שמונה עד עשרה אחוזים בעשור השביעי. בארץ ישנם כ-75,000 חולי גלאוקומה, וככל הנראה מספר רב בהרבה של אנשים בסיכון לפתח גלאוקומה.

גורמי סיכון לגלאוקומה. לחץ תוך עיני גבוה מהווה את הגורם החשוב והעיקרי להתפתחות המחלה. סיפור משפחתי הינו גורם סיכון חשוב גם כן, כמו גם קוצר ראיה גבוה, בעיות של לחץ דם - גבוה או נמוך וכאבי ראש מיגרנוטיים. עישון ואירוע של איבוד דם ניכר בעבר ייתכן ומהווים אף הם גורמי סיכון.

מנגנון התפתחות המחלה. קיימות מספר תיאוריות להיווצרות המחלה. התיאוריה המכנית טוענת כי הלחץ המוגבר בעין, שנוצר עקב שינויים במבנה הרקמה המנקזת את הנוזל התוך עיני, הטרבקולום (TRABECULAR MESHWORK) והצרות של התעלה המנקזת (SCHLEMM’s CANAL) גורמים לנזק בעצב הראיה. התיאוריה הווסקולרית מדברת על הפרעה באספקת הדם הסדירה לעצב הראיה, ירידה באספקה או שינוי אחר בכלי הדם המביאים להיווצרות הנזק האופייני לעצב. APOPTOSIS הוא מושג המתאר תופעה בה תאי העצב נפגעים מהמחלה, וגורמים בהמשך למוות של תאים בריאים הסובבים אותם, בקצב מוגבר מהרגיל. מקובל לראות את מחלת הגלאוקומה כמחלה רבת גורמיםMULTIFACTORIAL) ) - כלומר ששלושת הגורמים משחקים תפקיד בהיווצרות המחלה.

סוגי המחלה

הצורה השכיחה ביותר, המהווה כ-85 אחוזים מהמקרים, הנה הגלאוקומה פתוחת הזווית (OPEN ANGLE GLAUCOMA). גלאוקומה סגורת זווית נגרמת עקב שינויים במבנה זווית העין המהווה את אזור ניקוז הנוזלים.

בגלאוקומה עם לחץ תקין (NORMAL TENSION GLAUCOMA) ישנם שינויים אופייניים במבנה עצב הראיה וצמצום בשדה הראיה, אולם לא נמדד לחץ תוך עיני מוגבר. במחקרים שנערכו בשנים האחרונות הוכח כי גם במקרים אלה הורדה נוספת של הלחץ התוך-עיני שומרת על עצב הראיה ומעכבת או מונעת פגיעה בשדה הראיה.

יתר לחץ תוך עיני (OCULAR HYPERTENSION), הינו מצב בו נמדד לחץ תוך-עיני מוגבר אולם לא קיימים השינויים האופייניים בעצב ובשדה הראיה.

קיימים סוגים נוספים של גלאוקומה שמהווים מצב משני למחלות סיסטמיות אחרות, לנטילת תרופות סיסטמיות, או מחלות עיניים אחרות כמו ירוד (קטרקט), דלקות עיניים, חבלות עיניים, ניתוחי עיניים, גידולים, היפרדות רשתית ועוד. צורה אחרת ונדירה של גלאוקומה היא ה"גלאוקומה המולדת", המופיעה בשכיחות של אחד ל-10,000 לידות ומצריכה טיפול כירורגי מוקדם ככל האפשר.

הטיפול

חשובה במיוחד לבדוק את שדה הראיה וזאת לשם קביעת הנזק הראשוני בזמן האבחנה של המחלה ולשם מעקב אחרי חולי הגלאוקומה, ולהחלטה לגבי יעילות והמשך הטיפול הנחוץ במחלה. הבדיקה נעשית באמצעות מכשיר ממוחשב ומצריכה שיתוף פעולה ועירנות מרבית של החולה. כאמור, הצמצום בשדה הראיה הניתן לתיעוד מדויק על ידי מכשיר הבדיקה מתחיל מההיקף והולך ומתקדם אל מרכזו עד כדי ירידה בחדות הראיה המרכזית ועיוורון.

בדיקות חוזרות, הן לגילוי המחלה והן למעקב צמוד אחרי השינויים החלים בעצב הראיה ובשדה הראיה, הכרחיים לביצוע בחולי הגלאוקומה. בהסתמך על ממצאי שדה הראיה וראש עצב הראיה יש צורך להוריד את הלחץ התוך עיני לרמה בטוחה על ידי טיפות, טיפולי לייזר או טיפול כירורגי, כפי שיסקר בהמשך. בשל אופייה המתקדם והכרוני של מחלת הגלאוקומה חשוב לחולה להכיר את מהלך המחלה, אפשרויות הטיפול השונות, ותופעות הלוואי היכולות להיגרם משימוש בתרופות השונות.

גורם חשוב ביותר להצלחה בטיפול הינו היענות החולה (COMPLIANCE) והקפדתו על נטילה נכונה ומדויקת של התרופות, למרות אי הנוחות והקושי לעמוד בלוח זמנים ותופעות הלוואי ואי הנוחות בעת מתן הטיפות. מכיוון שהצורה השכיחה ביותר של המחלה - הגלאוקומה פתוחת הזווית, עלולה להתקדם משך זמן רב ללא סימפטומים, עד שלב שעלול לסכן את הראיה, קיימת חשיבות מרבית לגילוי מוקדם ומעקב צמוד אחר הסימנים. מומלץ לכל אדם מעל גיל 40 ובמיוחד לאלה בעלי גורמי סיכון למחלה להיבדק לפחות אחת לשנתיים לשם גילוי מוקדם של המחלה. מעל גיל 60 או כאשר ישנו גורם סיכון כלשהו למחלה יש להיבדק אחת לשנה.

עקרונות הטיפול בגלאוקומה כוללים שלושה נדבכים עיקריים. בשלב הטיפול הראשון מטופלים חולי הגלאוקומה על ידי תרופות, דהיינו טיפול שמרני. בשלב השני, אם השלב הקודם לא הספיק, ניתן לטפל בעזרת הנחתת לייזר על איזור ניקוז נוזלי העין, דהיינו בזווית. בשלב השלישי, אם הקודמים נכשלו, ישנם ניתוחים המיועדים להגברת ניקוז הנוזלים מהעין המכונים "ניתוחי פילטרציה". בעקרון, שלושת שלבי הטיפול הללו מכוונים כולם להורדת הלחץ התוך-עיני.

הטיפול התרופתי הינו מקומי עם טיפות הנלקחות פעם או מספר פעמים ביום, אך בנוסף ישנן גם תרופות הניתנות דרך הפה, אם כי הצורך בשימוש בהן הולך ופוחת. כל תרופה עלולה להביא לתופעות לוואי בדרגות חומרה שונות. מרבית תופעות הלוואי הן על רקע של רגישות מקומית לטיפות, אך לעיתים ישנן תופעות לוואי תוך-עיניות משמעותיות, ולעיתים רחוקות יותר גם תופעות לוואי כלליות, המשפיעות על הגוף עצמו.

לאתר המרכז הרפואי רבין לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר