התאמנתי 3 פעמים השבוע. פלא שאני מאושרת?

לפעילות גופנית השפעה עצומה על שיפור מצב הרוח והיכלת לשלוט במתח. מחקרים אחרונים מצאו כי השתתפות מוגברת בפעילות גופנית קשורה לירידה בסימפטומים של דיכאון, חרדה והרגשת חולי. נראה שהפעילות הגופנית היא מרכיב חיוני של חיים שמחים ובריאים.

1. במחקר שהתפרסם ב-PUBMED נבדקו סימפטומים לדיכאון בקרב 311 סטודנטים לספורט. 60 אנשים שעסקו בפעילות אנאירובית בפחות מחודש אחד נבדקו שוב אחרי ארבעה שבועות, והתוצאה הצביעה על ירידה של 3.5 אחוזים בסימפטומי הדיכאון.

הצעד הבא היה להשוות 100 נשים שלא עסקו בעבר בפעילות אנאירובית, ו-100 נשים שעסקו בפעילות זו במשך חודשיים. ההבדל בין שתי הקבוצות היה 3.1 יחידות בדיקה - הבדל משמעותי. לבסוף 40 נשים ספורטאיות ששחו פחות מחודש אחד הושוו עם שחיניות מקצועיות. ההבדל ביניהם היה של ארבע יחידות בדיקה לטובת השחיניות המקצועיות. המסקנה הינה שפעילות גופנית מקושרת עם תוצאות נמוכות יותר של מבחן בק לדכאון.

2. מחקר נוסף חקר את השפעות הפעילות הגופנית על אנשים מבוגרים בעלי דכאון מג'ורי MDD)). המחקר הישווה בין יעילות הפעילות הגופנית לבין נטילת תרופות אנטי דכאוניות. משך המחקר היה 16 שבועות. במחקר השתתפו 156 נשים וגברים בני 50 לערך שסבלו מ-MDD.

הנחקרים נבחרו רנדומלית לתוכנית של פעילות אירובית, תרופות אנטי דכאוניות או שילוב בין השניים. הם נבדקו על ידי כמה פרמטרים ומדדים לדיכאון. הם נבדקו לפני ואחרי הטיפול. פרמטרים נוספים שנבדקו: יכלת אירובית, סיפוק מהחיים, ביטחון עצמי, חרדה וקוגניציה לא מתפקדת. אחרי 16 שבועות לא היה שינוי בין הקבוצות לפני תוצאות המבדקים. המסקנות היו, שלמרות שתרופות מביאות לשינוי מהיר, פעילות גופנית יעילה לא פחות בהורדת רמות דכאון בחולי MDD.

3. במחקר שהתפרסם ב-MEDICINE AND SCIENCE IN SPORTS AND EXERSICE נבדק הקשר בין פעילות גופנית לבין דיכאון וחרדה. נלקחו מחקרים ממקורות שונים: MEDLINE, ספרות פסיכלוגית, אינטרנט. נבדקו מחקרים אפידמיולוגים ואבחנתיים. התוצאות הראו כי פעילות גופנית מקושרת לירידה בסימפטומים לדיכאון.Quasi experimental studies הראו כי פעילות גופנית יכולה להוריד את סימפטומי הדיכאון. randomized controlled trails הראו שעבודה אנאירובית ואירובית יכלות להוריד סמפטומים של דכאון.

4. במחקר נוסף, שהתפרסם ב-PUBMED, נחקר הקשר בין רמות סרוטונין במוח לבין פעילות אירובית בגברים צעירים. רמות גבוהות של סרוטונין במוח גרמו לעייפות בזמן פעילות גופנית אצל בני אדם וחיות מעבדה. סוג זה של עייפות נמדד לא רק ברמות הגבוהות של הסרוטונין, אלא גם ברגישות הקולטנים לסרוטונין. אנטגוניסט של אותו קולטן סרוטונין הראה שיפור בכושר הגופני.

המחקר, שנערך במשך תשעה שבועות, בחן את השינויים ברגישות קולטן לסרוטונין (5-HT) בתגובה לפעילות אירובית. הנחקרים השלימו שלוש פעמים רכיבה על אופניים למשך 30 דקות כל פעם, והגיעו לכ-70 אחוזים מהדופק המקסימלי שלהם. רגישות הקולטן לסרוטונין נמדדה, וכמו כן נמדדה קבוצת ביקורת. לא נמצאה עליה ברגישות הקולטן לסרוטונין. אחת ההשערות היתה שלוקח יותר מתשעה שבועות כדי לפתח שינוי כל שהוא, ולכן יש צורך במחקרים נוספים.

5. מחקר שטען כי מחקרים אחרים בנושא פעילות גופנית ודיכאון לא היו מדויקים, כי לא השתתפו בהם נכים, השווה את השפעת רמות גבוהות של פעילות גופנית ומקרי דיכאון, וכלל נכים. המחקר כלל 1947 אנשים בגילאים 50 עד 94. המחקר החל ב 1994 וערך חמש שנים. דיכאון נמדד על ידי הקריטריונים מדעיים שונים. גם עם השקלול של גיל, מין, מוצא אתני, מצב כלכלי, מחלות כרוניות, נכות, BMI, צריכת אלכוהול, עישון, קשרים חברתיים נמצא כי פעילות גופנית היוותה הגנה מפני דכאון.

6. מחקר אחר בדק את הקשר בין פעילות גופנית לא תחרותית לבין מצב בריאותי, מצב נפשי ודיכאון אצל נשים. המשתתפות היו נשים בין הגילאים 18 ל-45. המידע נאסף על ידי שאלונים שנשלחו ל-1200 הנשים, כאשר 55 מהנשאלות השיבו לשאלון. השאלונים הכילו שלושה כלים: השאלון לבריאות כללית (GHQ), השאלון לבריאות מבוגרים ושאלון בק לדכאון (BDI).

התוצאות הראו כי 52.8 אחוזים מהנשים לא עוסקות בפעילות גופנית. נשים שכן עסקו בפעילות גופנית נהנו מבריאות כללית טובה יותר. שוני בין מצב נפשי ודיכאון בין נשים שעוסקות בפעילות גופנית (עוסקות בפעילות גופנית בין פעם לשלוש פעמים בשבוע) לבין נשים שלא עוסקות בפעילות גופנית, היה משמעותי. המחקר הראה שגם פעילות של פעם- פעמיים בשבוע היתה בעלת השפעה חיובית על בריאות האישה.

מחקרים מקיפים רבים נערכו במטרה לעמוד על הקשר בין פעילות גופנית לבין רמת דיכאון, הן עבור אנשים הסובלים מדיכאון והן לאוכלוסיה הרגילה. ניתן לראות יחס הפוך בין עשיית פעילות גופנית לבין התפתחות סימפטומים של דיכאון.

מחקר אחד חקר את המנגנון של הפעילות הגופנית על ידי השפעתה ברמות הסרוטונין בגוף. כיום ידוע כי בזמן פעילות גופנית משתחררים אנדורפינים, חומרים כימיים אנדוגניים הדומים במיבנם לחומרים משככי כאבים הניתנים אקסוגנית, המשפיעים על מצבו הנפשי של האדם.
לסיכום, על פי המחקרים הנ"ל, נראה כי פעילות גופנית משפיעה על מצב נפשינו, מסייעת במצב מחלה ומגנה במצב תקין. הקפדה על פעילות גופנית במינון שבועי וקבוע יעילה ביותר ומסייעת לבריאותנו.

לאתר של לילך נהרי



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר