עיניים. האיבר המורכב והמופלא בגוף האדם

עיניים. הן תופסות כ-50% מפעילות המוח ואולי לכן, כשמראה העיניים משקר וכל החושים מדווחים אמת, המוח מאמין לעיניים. להלן מס' עובדות על דרך פעולתן של העיניים, הבסיס לתפיסת המציאות ובתקשורת שלנו עם הסביבה.
מאת פרופ' בנימין מילר
| 25/08/2009 |
צפיות: 5,915
העין היא איבר הראיה שלנו. היא עושה זאת ע"י כך שהיא מזהה גלי אור. כמעט לכל בעלי החיים יש עיניים, במגוון אדיר של סוגים, מעיניים פשוטות ובסיסיות שרק מסוגלות להבדיל בין סביבה מוארת לחשוכה (כמו אצל שבלולים) ועד עיניים מפותחות בעלות חדות ראיה גבוהה ביותר, אפילו בהשוואה לבני אדם (כמו עיניהן של ציפורים טורפות), שאף מסוגלות לראות אל תחום העל-סגול (כמו החרקים). אצל רוב הטורפים, כמו גם אצל האדם, העיניים ממוקמות בקדמת הראש, כדי לאפשר התמקדות בטרף. אצל בעלי החיים הנטרפים, העיניים ממוקמות בצדי הראש, כדי לאפשר להם להבחין בטורפים באמצעות שדה ראיה רחב.

כיצד אנו רואים?


כדי שנראה עצם מסוים, צריכים להתרחש מספר תהליכים בשלושה אתרים:
1. בעצם אותו אנו רוצים לראות
2. בעיניים
3. במוח

כמה דברים על האור


כדי להבין כיצד אנו רואים יש להבין תחילה כמה דברים על האור, כי אנו יכולים לראות רק מפני שעצמים מחזירים את האור הפוגע בהם – אור השמש או כל אור אחר. אולם, כל עצם מחזיר אור בצורה אחרת. יש המחזירים את כל האור הפוגע בהם ואותם נראה בשלמות. יש עצמים המחזירים רק חלק מהאור הפוגע בהם ואותם נראה פחות טוב. יש הבולעים את כל האור הפוגע בהם ולא מחזירים דבר, ואת אלה לא נראה כלל.

למידע נוסף על עיניים, ראיה ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום אופטיקה, משקפיים, עדשות מגע
פורום רפואת עיניים ילדים
פורום רפואת עיניים
פורום הסרת משקפיים
פורום כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה

יש גם חשיבות לזווית ההחזרה של האור, מכיוון שכאמור, כדי לראות גוף בשלמותו אנו צריכים לקלוט את כל הקרניים החוזרות ממנו. וכך, משטח חלק יחזיר את קרני האור בזווית החזרה השווה לזווית הפגיעה, ולכן כמות קרני האור שתגיע לעינינו תהיה גדולה יותר ונראה אותו טוב יותר. מנגד, משטח מחוספס, יחזיר את קרני האור שיפגעו בו בזוויות שונות, מה שיגרום לקרניים המוחזרות להתפזר כך שחלקן לא תיקלטנה בעיניים שלנו וכפועל יוצא נראה את המשטח המחוספס פחות טוב מאשר את זה החלק.

האור מגיע לעיניים


קרני האור המוחזרות מהעצמים בסביבה פוגעות בעיניים. לעין שכבה חיצונית, הנקראת 'לובן', המשמשת מעטפת לעין. היא מכוסה, בחלקה הקדמי, ע"י קרום דק הנקרא 'לחמית'. האור חודר ונכנס לעין מבעד לקרנית – הכיפה השקופה שבקדמת העין, האוספת את קרני האור, מכנסת אותן, בדרכן אל תוך העין וגם מגינה על החלקים הפנימיים בעין. קרני האור חודרות את הקרנית ועוברות דרך חור הנמצא במרכז הרקמה המעניקה לעין את צבעה, הנקראת 'קשתית'. אותו חור במרכזה של הקשתית (האזור השחור), הוא ה'אישון'. האישון מתכווץ ומתרחב בעזרת שרירי הקשתית וכך הוא מווסת את עוצמת האור הנכנס, בדומה לצמצם של מצלמה - ככל שהסביבה חשוכה יותר הוא נפתח ומאפשר לכמות גדולה יותר של אור להיכנס, ולהיפך.

מאחורי הקשתית והאישון נמצאת העדשה, שתפקידה (כמו במצלמה) למקד את האור על פני הרשתית, המצפה את חלקה האחורי של העין. העדשה בנויה משכבות שכבות, כמו בצל, וכאשר העין רוצה להתמקד בעצמים קרובים, העדשה משנה את קימורה והופכת לכדורית. לצורך התמקדות בעצמים רחוקים, השריר המפקח על ההתכוונות, מתרפה והופך את העדשה לשטוחה יותר. כל זה נעשה בעזרת אותו שריר מפקח המכונה 'השריר הריסני'. עם ההזדקנות העדשה מאבדת מגמישותה ומיכולתה להתעבות וכך פוחתת יכולתנו להתמקד בעצמים קרובים, כמו בקריאה.

לאחר שקרן האור חדרה דרך הקרנית, עברה באישון ויצאה מהעדשה כשהיא ממוקדת, היא עוברת דרך חלל מלא נוזל צמיג, הוא הגוף הזגוגי (body vitreous), הממלא את העין, ואז פוגעת ברשתית, אשר מצפה את חלקה האחורי הקעור של העין.

מסע קרני האור מקבל תפנית חשובה על הרשתית, כאשר זו הופכת אותן לאותות חשמליים, המועברים אל המוח דרך עצב הראיה. את הרשתית ניתן לדמות לפילם במצלמה והיא כוללת מיליוני תאי עצב הרגישים לאור (פוטורצפטורים), הנקראים 'מדוכים' ו'קנים'. אנרגיית האור עוברת באותם תאי עצב תהליכים כימיים, אשר מתרגמים אותם לאותות עצביים/חשמליים. מרבית תאי העצב הללו (כ-120 מיליון) מרוכזים באזור קטן ורגיש, הנקרא 'הכתם הצהוב'. צפיפות התאים הרגישים לאור בכתם הצהוב, משפיעה על חדות התמונה המתקבלת, בדומה לרזולוציה על מסך המחשב – ככל שצפיפותם גבוהה, כך עולה היכולת של העין להפיק תמונה חדה יותר.

תרגום האור לתמונה במוח


התמונה המתקבלת על הרשתית הפוכה ודו-ממדית, בעוד שלעולמנו שלושה ממדים (לפחות). האחראי להפיכת התמונה הדו-ממדית ההפוכה לתמונה ישרה ותלת-ממדית כמו במציאות, הוא המוח. קרני האור שהפכו ברשתית לאותות עצביים, מועברים אל המוח דרך עצב הראיה (Optic Nerve), המכיל כמיליון ומאתיים אלף סיבי עצב. עצב הראיה מתחיל בקיר האחורי של העין וחוצה דרך ארובת העין אל מסילות הראיה של המוח עד לתחנתן הסופית באונה העורפית (החלק האחורי ביותר של המוח), שם נמצא מרכז הראיה ושם גם מתבצע עיבוד הנתונים ויצירת התמונה.

לכתבות נוספות בנושא עיניים ומשקפיים:
ניתוחי לייזר? בעיניים שלכם
5 דברים חשובים על הדמעות
ניתוחי קטרקט - החידושים
ניתוח חדשני להשתלת קרנית
הכל על הסרת משקפיים בשיטת PRK

רואים 6/6


חדות הראיה נעה בין ראיה מלאה לחוסר ראיה מוחלט. ככל שחדות הראיה יורדת, כך הופכת הראיה למטושטשת יותר ויותר. חדות הראיה נמדדת בסולם המשווה את ראיתו של האדם ממרחק 6 מטרים עם ראיה חדה לחלוטין. לכן, אדם שראייתו 6/6 רואה עצמים במרחק 6 מטרים בצורה חדה לגמרי. מי שראייתו 6/60, לדוגמא, רואה במרחק 6 מטרים מה שבעל ראיה חדה לגמרי יראה במרחק 60 מטרים. ההגדרה המשפטית של עיוורון בארצנו היא חדות ראיה הפחותה מ-3/60 עם משקפיים או עדשות מגע. לכן, לא מעט מאלה הנחשבים לעיוורים מסוגלים להבחין בצורות ובצללים אך לא בפרטים.

הראיה עלולה להיפגע בעקבות חבלה או מחלה, כאשר הסיבות לעיוורון הן:

האור אינו מגיע לרשתית. ירוד (קטרקט) שחוסם את האור הוא הסיבה השכיחה ביותר לעיוורון.

קרני האור אינן מתמקדות טוב על הרשתית.

הרשתית אינה קולטת את קרני האור באופן תקין.

האותות העצביים אינם מועברים כראוי מהרשתית למוח.


* לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר