התקפי זעם אצל ילדים: גיל ההתבגרות הקדים

כולנו מכירים את גיל ההתבגרות כתקופה שמתחילה בגיל 12, פחות או יותר, ומסתיימת בסביבות גיל 18. גיל ההתבגרות מתקבע אצל רובנו כתקופה בה האישיות הבוגרת מתעצבת ואנו למדים כיצד יש להתכונן לחיים בעולם האמיתי, כאשר בו בזמן חל ריחוק מה מן ההורים, המלווה לעיתים בהתקפי כעס ורוגז כלפיהם. הפלוס הגדול בזמן גיל ההתבגרות הוא העובדה שלמרות התחושה כאילו אנו "אנשים מבוגרים", ברגעי משבר יש את אמא ואבא שאפשר לרוץ ולהתגונן תחת כנפיהם.

והנה, מתברר כי גיל ההתבגרות אינו חל רק בשנות הטיפש-עשרה שלנו, אלא הרבה קודם. ילדים ופעוטות, בני שנתיים-שלוש, חווים אף הם סוג של גיל התבגרות כשהם נפרדים לשלום מהתינוק שבהם ומתחילים לפתח עצמאות רגשית, מנטאלית ואף פיזית. גיל ההתבגרות של הפעוטות מופגן בעקשנות קשה בכל הנוגע לרצונותיו - כאשר הילד החליט שהוא רוצה משהו, כך יהיה ולא - יצרח ויבכה ללא הרף.

למידע נוסף בנושא התקפי זעם, ילדים ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגיה ילדים, ייעוץ להורים
פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות
פורום רפואת ילדים, מחלות ילדים
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער

אז נכון, הילד אינו יוצא דופן משאר הילדים וזוהי תופעה מוכרת וידועה המאפיינת את הגיל, אך להתמודדות שלנו, כהורים, עם התנהגותו של הילד ישנן השלכות רבות. עלינו להיות אסרטיביים ונחושים מול הילד מכיוון שהעקביות בתגובתנו למעשיו היא היחידה היכולה למתן את ההתנהגות.

כאשר ילד נוכח לדעת פעם אחר פעם שצרחות ושכיבה על הרצפה לא יגרמו לו להשיג את מבוקשו, הוא ילמד לבכות בכי האומר: "אני כועס וזאת מחאתי", אך יהיה זה בכי ללא ליווי של התפרצות דרמטית. לעומת זאת, אם במקרה מסוים נתעקש ולא נוותר, אך בפעם אחרי ניכנע לדרישותיו, הרי שכך ניצור בלבול ונגרום לילד להבין ש"כדאי לנסות", אולי הפעם אבא ואמא התרצו.

חשוב שכהורים נדע מה עקרוני ומהותי עבורנו, על מה לא נוותר ועל מה אנו יכולים להבליג. אין טעם להיכנס לעימות עם הילד על כל דבר. בנוסף, אם אתם יודעים מראש שאין לכם את הכוחות להתמודד עם המצב הבעייתי באותו הרגע, מוטב שתעלימו עין. אם תעירו לו תהיו חייבים להיות עקביים ולעמוד על דעתכם, לכן במצב כזה עדיף שלא להעיר בכלל.

ניתן לראות לא פעם ילדים הנמצאים עם הוריהם בקניות וכאשר ההורים מסרבים לקנות דבר מה, הילד נשכב על הרצפה, בועט ובוכה. ההורים הנבוכים מתרצים, בשל מבטיהם של העוברים והשבים ונכנעים לילד כדי להשיג "שקט תעשייתי". כמובן, שזהו הפיתרון הקל. הפיתרון החכם, לעומת זאת, במצב כזה הוא להרים את הילד ולקחתו לרכב. חינוך הוא דבר שנעשה גם בבית וגם כאשר יש "קהל", למיקום אין כל משמעות והוא לא אמור לשנות דבר.

התקפי זעם באים לידי ביטוי גם כאשר מגיע חבר לביקור, אך הילד אינו מוכן לאפשר לו לשחק במשחקיו. שני הילדים מתעקשים שלא לוותר וההורים מוצאים עצמם נבוכים ומנסים לשכנע את ילדם לשתף. כמובן שזו הזדמנות טובה ללמד כישורים חברתיים, לאפשר לילד ללמוד נתינה ולהגדיר זאת תחת הכותרת של "ילד נדיב", "ככה מתנהגים חברים" ו"לזה קוראים שיתוף פעולה".

למאמרים נוספים בנושא התקפי זעם, ילדים ועוד:
התקפי זעם אצל תינוקות, מה עושים?
מיגרנה אצל ילדים: יותר מסתם כאב ראש
חמישה טיפים לשמירה על בטיחות ילדים בקיץ
בלי כדורים: הומאופתיה לילדים
איזה סגנון הורות עדיף: נוקשה או מתירני?

כמו כן, במקרים בהם מגיע חבר לשחק, מומלץ להכין את הילד מראש לבואו של החבר ולבדוק איתו עם אילו משחקים הוא היה מוכן לשתף ולתת לחבר לשחק. משחקים שיעדיף לשמור לעצמו, כדאי שניקח ונאחסן בארון עוד לפני הביקור.

ברגע שמאפשרים לילד את הבחירה והעצמאות, הוא מרגיש בוגר ובעל שליטה בנעשה. עמדת "הילד החשוב" שניתנה לו זכות בחירה ודעתו חשובה תכונן בו בטחון עצמי ויכולת לפתח את כישוריו החברתיים. דרך הקנייה ופיתוח האינטליגנציה הרגשית ניתן להתמודד עם כל קושי בגיל זה בצורה בריאה יותר. בדוגמה האישית אותה נציג, נקנה להם את יכולת האמפתיה וההבנה לרגשותיהם.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר