מה השכיחות של הדלקות השונות? המחולל השכיח ביותר הוא חיידק ההמופילוס (גרדנרלה) וגינליס. חיידק זה גורם להפרשה מימית רבה ומדיפת ריח. שנייה לו בשכיחות היא דלקת הצואר. אפילו שההפרשה היא מהנרתיק, מקורה הוא מצוואר הרחם. האופייני להפרשה הוא שהיא מוגלתית, צהובה ולרוב סמיכה.
לעיתים קרובות מלווה הפרשה זו בכתמים דימומיים בין מחזורי הווסת או אפילו לאחר קיום יחסי מין. במקרים חמורים האשה מתלוננת על כאב בשיפולי הבטן ובאגן. הגורמים השכיחים ביותר לדלקת הצוואר הם חיידקי הכלמידיה, הזיבה וחיידקי המעיים (כמו קלבסיילה, אי קולי, פרוטאוס, סטרפטוקוקוס פקליס).
לפטריית השמרים (קנדידה) אופיינית הפרשה מרובה, לעתים כמו קוטג' ובעיקר גרד מטריד ולעיתים התנפחות עזה של השפתיים וצריבה מקומית.
הטריכומונס וגינליס, המוכר בשם מחלת ה"פינג פונג" בעוברו כמו כדור פינג – פונג מאשה לגבר וחוזר חלילה, גורם להפרשה מרובה בליווי גרד, צריבה, הכתמה דמית ולעיתים קרובות לריח בלתי נעים.
משלימה את הרשימה ההפרשה המרובה אך נורמלית. בדיקה מלאה שנערכת לאשה לא מגלה כל חיידק, נגיף או גורם זיהומי אחר, וכמו כן אינה מגלה נזק ברקמות אברי המין של האשה.
סיבות נוספות , שכיחות פחות מביאות אף הן להפרשה ולדלקת נרתיקית, כמו למשל: דלקת נרתיקית הנגרמת מדלדול רירית הנרתיק (אתרופיה) בגיל מבוגר וכיבים בנרתיק.
דלקות מעורבות
שכיחה ביותר התופעה של דלקות משולבות הנגרמות על ידי צרוף של מספר מחוללים, כמו טריכומונס וחיידק ההמופילוס וגינליס או טריכומונס ופטריית השמרים. דלקות הנרתיק הנגרמות על ידי מחוללים שונים יכולות להיות דומות ביותר על פי המראה החיצוני וסוג ההפרשה ולכן, על הרופא המיומן לזהות את הגורם באמצעים מדוייקים יותר. הרופא המטפל באישה יכול לעיתים לאבחן את גורם הדלקת בו במקום על ידי הסתכלות במיקרוסקופ בטיפה מן ההפרשה הנרתיקית. אולם, לעיתים עליו להיעזר במעבדה הבקטריולוגית, כשהוא שולח דוגמא מהפרשת האשה לתרבית.
חיידק הגרנרלה הוגינליס - בקטריאל וגינוזיס
ההפרשה המרובה והריח הדוחה הם האופיינים ביותר לדלקת זו. היות שחיידק זה אינו תוקף את הרקמות, לרוב אין כל סימנים של גירוי ואין תלונות כמו גרד וצריבה, אך לעתים סובלת האישה מתכיפות במתן שתן, כאב בעת יחסי מין, תחושת יובש בנרתיק ולעתים דימום נרתיקי.
ההפרשה האופיינית הינה הומוגנית בצבע אפרפר בהיר וריחה דוחה ביותר (לעיתים מזכיר ריח דגים). רבים מתייחסים לחיידק זה כאל תושב קבע בנרתיק האשה גם כשאינו גורם לדלקת, ולכן הטיפול ינתן רק כאשר מופיעות תלונות מצד האשה. במרבית המקרים הדלקת הנגרמת על ידי חיידק זה משולבת בחיידקים ואורגניזמים נוספים, כמו פטריות והשילוב עם החיידקים הנוספים הוא זה שגורם לריח הלא נעים שנודף מן ההפרשה.
ההדבקה נעשית באמצעות יחסי מין וניתן לבודד חיידקים אלו בקרב בני זוגן של נשים שסובלות מן הדלקת. שהיות שהחיידק נמצא אצל שני בני הזוג, ראוי לטפל בשניהם בו זמנית למניעת הדבקה חוזרת.
הטיפול ניתן בכדורים, דרך הפה, וכולל תכשירי אנטיביוטיקה על פי החלטת הרופא. ניתן לטפל במינון חד פעמי או בטיפול במשך חמישה עד שבעה ימים. אחד התכשירים היותר מוצלחים הינו הפלגיל (מטרונידזול) כאשר נוטלים תכשיר זה יש להכיר את תופעות הלוואי שעלולות לכלול חוסר תאבון, בחילה או הקאה, כאבי בטן שילשול, או עצירות. לעיתים רחוקות יותר - טעם מר בפה, הפרעות בראייה, כאבי ראש, גב ופרקים, נדודי שינה ומצבי בלבול.
לפרקים עלולות להופיע תחושות של עקצוץ בנרתיק והרגשת צריבה במתן שתן. תופעות אלו חולפות מעצמן. אצל חלק מן הנשים עלול להתהוות זיהום משני בפטריית השמרים (קנדידה), בפה או בנרתיק.
דלקת צוואר הרחם
מעניין לדעת כי כחמישית עד רבע מהנשים המתלוננות על הפרשה נרתיקית כלל לא סובלות מדלקת הנרתיק. נשים אלו המתלוננות על הפרשה מוגלתית שלעיתים מוכתמת בדם, סובלות מדלקת הצוואר. טיפולים מקומיים כמו נרות או קרמים הניתנים לרוב לנשים אלו מתוך אבחנה לא נכונה של כביכול דלקת פטריית או חיידקית של הנרתיק, כלל לא מועילים ותורמים לתסכול של האשה והרופא המטפל בשל הדלקת המתמשכת ש"אינה מגיבה לטיפול".
היות שמחוללי דלקת הצוואר נמצאים עמוק בצוואר הרחם הם יגיבו רק לטיפול אנטיביוטי שיגיע אל זרם הדם, כמו זה שניתן בטבליות דרך הפה. בין הגורמים הידועים המביאים לדלקת הצוואר נמנים חיידקי הזיבה, הכלמידיה, נגיפי הפפילומה וההרפס, טפיל הטריכומונס וגינליס וחיידקי המעיים כמו קלבסיילה. לכל חיידק ולכל גורם זיהומי ניתן הטיפול הייחודי המתאים לו.
המצב האופייני לדלקת הצוואר היא ההפרשה המוגלתית והדימומים שבין הווסתות. היות שצוואר הרחם מודלק ופריך, הוא מדמם בקלות למגע, במיוחד אחרי מגע מיני. ההפרשה אינה מדיפה ריח רע. היות שהדלקת מרוכזת בצוואר הרחם, היא עלולה להביא לכאב בשיפולי הבטן ובאגן במיוחד בעת מגע מיני. לרוב האשה אינה מתלוננת על גירוי, גרד או צריבה בנרתיק, אך כשההפרשה ממושכת היא גורמת לגרוי בפות ולתחושת צריבה שם.
דלקת הצוואר פוגעת למעשה בתעלת הצוואר הפינימית ולא בחלקו החיצוני, ולכן, חשובה בדיקה מדוקדקת לאיבחון מדוייק. מבין כל הגורמים שהוזכרו כמחוללי דלקת הצוואר, ההרפס והכלמידיה ניתנים לאבחון. גם באמצעות בדיקת נוגדנים בדם. חשוב להזכיר את בדיקת משטח הצוואר (PAP SMEAR). משטח זה יכול לאבחן חלק מהגורמים לדלקת וכן לבחון את הצוואר לאיתור סרטן בשלבים ראשוניים , שהינם ברי ריפוי מוחלט.
בדיקה נוספת היא הקולפוסקופיה שעיקרה סקירת צוואר הרחם באמצעות מכשיר דמוי מיקרוסקופ המאפשר בדיקה מדוקדקת יותר של צוואר הרחם בזכות יכולת ההגדלה שלו.
מה הטיפול המומלץ? הטיפול הינו מגוון וצריך להיות מותאם לגורמים המחוללים.
להרפס - משפחת האציקלוויר.
טריכומונס - מגיב לטיפול חד פעמי במספר תכשירי אנטיביוטיקה הנלקחים דרך הפה וניתנים לשני בני הזוג בו זמנית.
הטיפול בכלמידיה ניתן להיעשות על ידי אחד ממספר תכשירי האנטיביוטיקה בהטבה ניכרת.
הטיפול בנגיף הפפילומה הגורם למחלת הקונדילומה בצוואר הרחם, נעשה באופן כירורגי כמו על ידי צריבה, הקפאה או טיפול בלייזר.
טיפולים אחרונים אלו מתאימים גם למצבי דלקת צוואר הנגרמים על ידי מחוללים אחרים.
חיידקי המעיים - אנטיביוטיקה, לרוב דרך הפה.
לחלקו השני של המאמר העוסק בתופעות הקנדידה והטריכומונס
לחלקו השלישי של המאמר על דלקות והפרשות בנרתיק
לאתר של ד"ר שרגא וקסלר
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר