סיפור חיים מתועד, לפני בוא בעיות זיכרון

"הזיכרונות הם גן העדן היחיד שאי אפשר לגרשנו מתוכו". ז'אן פול ריכטר.

אני ברת מזל. בעיסוקי בתיעוד חיי אנשים, אני פוגשת אותם או ברגעיהם הטובים: בר/בת מצווה, חתונה וכדומה, או כאשר מספרים הם סיפור חיים אישי. בהקשיבי לסיפורים אלה, הן בראיונות ניצולי שואה והן בעריכת סרטי חיים וכתיבת ביוגרפיות, מזדמנת לי האפשרות לחוש את ההיסטוריה ולקבל אותה לא מספרי הלימוד אלא ממקור ראשון: הפחד המשתק במחבוא מפני החיילים הנאצים, ההתרגשות בהקמת בית תינוקות ראשון בקיבוץ; העלבון הצורב במעמד התזת ה-DDT; הריקודים ברחוב רוטשילד, מול מוזיאון תל אביב, עם הכרזת המדינה ועוד.

סיפורי חיים הם רצף של אירועים פרטיים שאינם בהכרח אבני דרך בהיסטוריה, אך דינם, בעיקר במדינה כשלנו, להיות כרוכים באופן עמוק ביותר בהיסטוריה הישראלית. שהרי בלידת בן בכור של ניצולי שואה נוסף למימד האישי המימד ההיסטורי - הניצחון על העבר ועל הצורר.

לשאלות על סיפור חיים, בעיות זיכרון ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום הפרעות זיכרון הפרעות קוגניטיביות
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום ראומטולוגיה, מחלות פרקים, שיגרון, זאבת, לופוס, פיברומיאלגיה

הזדמן לי לפגוש אנשים מתרבויות שונות, בעלי ערכים שונים, בעלי תפיסות עולם שונות ומגוונות. כל אדם מספר את סיפורו בדרך ייחודית לו. יש המספרים כמתבוננים מהצד ואחרים מתמסרים לעבר וחווים אותו מחדש במעמד המפגש. אך למרבית האנשים שני דברים משותפים: הראשון, תחושת החמצה שסיפורם לא סופר בזמן אחר, מוקדם יותר, לפני שהבריאות והזיכרון בגדו בהם. השני, לשם מה? הרי אין בכוחן של מילים לשנות את שהיה.


האם סיפור חיים שלא סופר במועדו דינו להעלם? אנשים מסכמים את סיפור חייהם הם אנשים שנולדו למדינה בדרך, מדינה שהוקמה זה לא מכבר או כאלו ששרדו את תופת מלחמת העולם השנייה ועשו שנים ארוכות בשיקום חייהם. חלק מניצולי השואה הצפינו את סיפורם מאחר ונתפסו בעיני החברה כ'סבונים', כ"צאן המובל לטבח" וכן משום שלא רצו להכאיב לילדיהם בסיפור האירועים הקשים אותם עברו. זהו הדור של 'הרעות נשאנוך בלי מילים', שהעיסוק בפרטי נתפס כפחות חשוב ביחס לעשייה המשותפת.

הדור הזה לא חשב שראוי לעסוק בחיים הפרטיים, לא מצא פנאי או צורך לספר את סיפור חייו מאחר וההווה דרש התמסרות מוחלטת. על כתפיהם של הצברים והעולים כאחד הוטלה המשימה להפוך את שדה הבור של הארץ המובטחת לחממה משגשגת ובזאת עסקו.

עם חלוף השנים, כשהתבססו, יצאו לגמלאות ומצאו שעות פנאי, החל לעלות הצורך להעביר את המידע הלאה, לשתף את בני המשפחה הצעירים בקורות אותם לאורך חייהם. בבואם לספר את סיפורם מלווה את הסיפור כאב על בעיות זיכרון. סוגיית אמינות הזיכרון המאוחר נדונה רבות על ידי חוקרים והיסטוריונים לאורך השנים וקצרה היריעה מלהרחיב את הדיון כאן. למרות המגבלות הידועות בזיכרון המאוחר, כגון חוסר דיוק בפרטים, צביעת האירועים בצבעים נוסטלגיים, השפעת האינטראקציה בין המראיין והמרואיין בעת הריאיון ועוד, הסיבות לספר את הסיפור חזקות פי כמה מהמגבלות של המוצר הסופי.

למאמרים נוספים על בעיות זיכרון, סיפור חיים ועוד:
משחקי וידאו משפרים זיכרון בגיל השלישי
ניצולי שואה: הטראומה עוברת לילדים
גיל הזהב: כל החיים עבדנו, כעת זמן לחגוג
זה שיורד: על ירידה קוגניטיבית קלה
איך למנוע רשלנות רפואית בקשישים?

ניתן לחלק את המניעים לספר את סיפור החיים לשני תחומים עיקריים:

התחום האישי. בתחום זה עומדת החשיבות בהעברת המידע לבני המשפחה הצעירים ובכך לאפשר להם להכיר את שורשיהם המשפחתיים. הכרת השורשים מעניקה תחושת השייכות, ידיעה מהיכן אנו באים, הבנה מה הפך את הורינו/סבינו למי שהם היום, כיצד השפיע מהלך חייהם על תפיסת עולמם, על דרך החינוך שבחרו עבורנו ועוד. הסיפורים מסייעים בידינו להבין את העולם בתוכו גדלנו.

דרך סיפור חיים אישי ניתן למזער את פער הדורות ולאפשר היכרות מעמיקה עם מספר הסיפור, כולל הכרת מהלך חייו, תפיסות עולמו ורגשותיו המועלים בסיפורו. זוהי דרך בלתי אמצעית לקירוב הלבבות במשפחה. פעמים רבות, יוזמי התיעוד הם ילדיהם או נכדיהם של מספרי הסיפור, ובהיותם מלווים את הכנת הסרט/הספר, מתקיים באופן הטבעי ביותר תהליך התקרבות בין המעורבים.

התחום החברתי. במדינה שלנו, הדור המספר את סיפור חייו הוא דור המייסדים. היכרות מעמיקה עם סיפור חיים שכזה מעניקה מידע רב על תקומת הארץ כרובד נוסף על הסיפור האישי. ידוע כי הסיפורים האישיים מהווים מקור בלתי נדלה עבור חוקרים מתחומים שונים כגון פסיכולוגיה, היסטוריה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ספרות ועוד.

לסיכום, למרות בגידת הזיכרון ואף על פי שאין בכוחן של מלים לשנות את העבר, אני מוצאת שכל סיפור שאינו מסופר הוא בגדר הפסד עבור המספר, בני משפחתו ודור העתיד. למרות הדמיון הרב בינינו כבני אדם על תכונותינו האנושיות, לכל אחד מאיתנו דרך שונה לראות, לחוות ולהבין את העולם ולכן לכל אדם סיפור חיים ייחודי הראוי להיספר ולהישמע.

* לסטודיו סיפורים חיים - לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר