גיל הזהב: כל החיים עבדנו, כעת זמן לחגוג

בחלק א' של המאמר סקר אברהם אלון את התהליכים המאפיינים את גיל הזהב והשפעותיהם. בחלק זה הוא ינסה להניע את בני גיל הזהב לקרוא תיגר על חיי השיגרה, ולהפוך את חייהם למגוונים, מעניינים ומעשירים:

משהו מריר נמסך לחייו של אדם עם חלוף השנים. מתי שהוא, מתגבשת אצלו ההכרה שחלומות רבים שהוא נושא אתו מאז, לא יתגשמו עוד. תכניות שונות שנראו אפשריות מתחילות להיגנז או לפחות מתעמקת ההשלמה עם הויתור עליהן. מבלי משים חלה האטה, אולי בלתי מורגשת בראשיתה, בהליכתו ובתנועותיו. ההתנהלות כולה מאותתת על ההשלמה עם הכניסה לישורת האחרונה של החיים.

אין זה תהליך קל. כותרות רבות ניתנו לו והסברים רבים עוד יותר מנסים לפרש אותו. נראה שכל בני התמותה נכנסים בגיל כלשהו למסגרת המיוחדת הזו. ההבדלים הם רק בשני תחומים: הראשון - הגיל בו מתחוללת התופעה. השני - מידת השפעתה על האדם ואופן התמודדותו עם השפעותיה.

כל חיינו אנו חשופים למחזוריות הפסקנית הזו בטבע. אנו רואים את העלים הרעננים של האביב הקודם מצהיבים ונושרים בבוא השלכת. אנו מודעים לתוחלת החיים הקצרה של בעלי חיים שונים בעיקר של חיות המחמד שסביבנו. אנו מבכים את לכתם של בני הדור שקדם לנו, הורים וקרובים אחרים, אף שידענו תמיד שתגיע שעתם ללכת.

לשאלות על גיל הזהב ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פיזיותרפיה
פורום תמיכה נפשית, פסיכולוגיה
פורום רפואת משפחה

ובכל זאת שונים הדברים כאשר מדובר בנו עצמנו. אף ששנים רבות נתונות לנו להתכונן נפשית לאותם ימים של סתיו חיינו, דומה שתמיד יבואו אלה בהפתעה, ינחתו עלינו בפתאומיות, לפעמים יסעירו את רוחנו, לעיתים ידכאו את נפשנו, ותדיר נאמר לעצמנו: "מה? כבר? כל כך מהר?".

עם התגלות הסימנים הראשונים אנו מנסים להתעלם מהתופעה. כאשר מתחזקים האותות אנו נאחזים בציפורננו בכל מה שמאט את התהליך או מסתיר אותו מעיני הבריות. זהו בדיוק השלב בו ראוי לתכנן ברצינות את חיינו המאוחרים ולהיערך למתכונת שתגרום לנו לראות את העתיד באור אופטימי הרבה יותר, חרף המגבלות הטבעיות שנגרמות בעטיו של הגיל.

הגישה המודרנית לחייו המאוחרים של האדם גורסת שאכן יש הרבה מה לעשות באופן יזום כדי ליצור מתכונת של חיים איכותיים גם בגיל המבוגר. נכון שלשם כך דרושה מידה של אומץ לב, קמצוץ של מרדנות, רכיבים של שבירת שיגרה ולא מעט העזה. אבל, בעזרת כל אלה, ובעיקר הידע מה ואיך לעשות דברים, ניתן להמיר את המצוקה של הזמן החולף וכלה בחלופה אופטימית הרבה יותר.

1. הפרישה - אתגר או ניוון? אדם פורש מעבודתו. מאחוריו קרוב לארבעים שנות עמל. מעכשיו יוכל להתמסר למשפחתו, לנכדיו, לתחביביו, לכל מה שרצה לעשות כל חייו ולא הספיק. לכאורה מצפה לו תקופה שכולה הנאה. תוחלת החיים המתארכת מבטיחה לו כעשרים שנות חיים נוספות, חלקן הגדול במצב בריאותי סביר למדי.

אז אם כל כך טוב, מדוע כל כך רע? בואו נעשה חשבון. הפרישה מהעבודה מפנה בבת אחת 200 שעות לחודש, שהיו מוקדשות כל כולן למקום העבודה. זהו ים אדיר של זמן שאם לא נתכנן אותו כראוי יטיל אותנו במהירות למדבר צחיח של שממון, ממנו נרצה לברוח ולא נדע לאן!!!

חישוב קל מראה שזהו פוטנציאל עצום של 2,400 שעות לשנה שיכולות להיות נכס נדיר אם נשכיל להשתמש בו בתבונה, או נטל מפחיד אם נשב בחיבוק ידיים ונחכה ש"משהו יקרה". מבוגרים לא מעטים "מבלים" כך את זמנם ומבלי שנשים לב חולפות להן עשרים שנות החסד הללו במהלכן כילינו לא פחות מ-48,000 שעות. היאומן???

איזה מעשים יכולנו לעשות ב"מלאי" עצום זה של שעות?
איזה עולמות יכולנו "להפוך"?
איזה נסים יכולנו לחולל?
איזה עקבות משמעותיים יכולנו להותיר?
האם עולה בדעתכם אתגר ראוי ומשמעותי יותר מזה הטמון בשאלות אלה?

האם לא השארנו בדרך את המוסיקה והתיאטרון, את הציור והכתיבה, את משחקי המחשבה והבידור, את טיפוח הקשר עם הנכדים וההתערות בעולמם, את תחזוקת גוף ונפש, את שימור היכולת השכלית, את תיעוד קורות חיינו למען הדורות שיבואו, את הטיולים ומראות הנוף, את יופי הטבע בהשתנות העונות?

האם לא נהגנו פזרנות פושעת בגרגרי החול שנותרו בשעוננו?

2. מה השעה בשעון הביולוגי שלכם? גיל הזהב מתאפיין בשינויים לא מעטים באורחות חיינו ובהתנהגותנו. לדוגמא - אנו צורכים פחות שעות שינה ורובנו מסתפקים בשש עד שבע שעות שינה ביממה. מה קורה בעצם עם שעות העירות שלנו? הרי בכל עת שאיננו ישנים עלינו להעסיק את עצמנו במשהו, לא כן?

אני מזמין כל קורא שמרגיש מאותגר להצטרף אלי. בואו נעשה קצת חשבון: אם נחסר מ-24 שעות היממה כ-8 שעות שינה, אנו נותרים עם 16 שעות עירות ביממה. זהו בעצם המלאי האמיתי של הזמן בשעון החול שלנו. 16 שעות ליממה פירושן 480 שעות לחודש או 5,760 שעות לשנה. במהלך אותן עשרים שנה שמהפרישה ועד קצה גבול תוחלת החיים המקובל כיום מצויות במלאי 115,200 שעות!!!

בנסיבות אלה, האם לא יהיה זה נבון לשאול את עצמנו יום יום מה השעה בשעון הביולוגי שלנו? במילים אחרות - לבדוק לעיתים תכופות במה אנו עוסקים? מה ממלא את שעותינו? איך נראים ימינו וערבינו? מה קורה בלילותינו? האם טוב לנו בכך? האם אנו שבעי רצון מהמצב? האם אנו מלאי שמחת חיים? האם אנו מאושרים? עד כמה אנחנו באמת אופטימיים?

לעיתים קרובות אני שומע את בני הגיל המבוגר מגיבים על שאלותי אלה במונחים כלכליים. לאמור, טענתם היא "אילו היו בידי האמצעים הדרושים כי אז יכולתי להיות מעורב בפעילויות המושכות אותי ביותר".

הרשו לי לומר שאני חולק נחרצות על אמירות אלה. לדעתי, המגבלה היחידה שבגללה אנו מנועים מלממש את תכניותינו, היא המגבלה הגופנית-בריאותית. פרט למגבלה זו הכל בעצם פתוח לפנינו והופך להיות שאלה של נחרצות, נחישות, איסוף מידע, התמדה, ובניית סדר עדיפויות התואם את אפשרויותינו.

מאמרים נוספים בנושא גיל הזהב ועוד:
שלום דיכאון בגיל השלישי, ברוך הבא אושר
אנשים אופטימיים חיים יותר
דיור מוגן: בשביל מי זה דרוש ולמה? חלק ב
יחסי מין: הישראליות נהנות יותר עם הגיל
בעיות עור בגיל הזהב? יש רפואה סינית

הבה ניקח לדוגמא את תחום הלימודים וההשתלמויות. ברוב מקומות הישוב מוצעת כיום קשת רחבה של אפשרויות לגימלאים ובני גיל הזהב. לא כולן שוות לכל נפש, וחלקן אפילו יקרות יחסית או אבסולוטית. אבל בצידן ניתן תמיד למצוא חלופות זולות בהרבה ואחדות מהן אינן כרוכות בתשלום כלל.

נכון שהמידע אודותיהן לא תמיד זמין או נגיש, ולא קל לאתר את מקורותיו. אבל בדיוק בעיה זו יכולה להיות מטופלת תוך שימוש באותן עתודות זמן נרחבות העומדות לרשותו של בן גיל הזהב. לשם כך הוא או היא חייבים להגדיר לעצמם את התחומים המעניינים אותם, לפנות לרשויות המתאימות במקום מגוריהם ובעזרתן לתור אחר מקורות המידע או הגופים המעורבים בארגון ההשתלמויות, הקורסים והסדנאות הקרובים לתחום התעניינותם.

לאחר מכן עליהם לערוך רשימה מפורטת שתכלול את המיקום של כל פעולה תוך ציון נוחיות הגישה אליו, השעות בהן היא מתקיימת ומידת התאמתן לסדר יומם, תדירות הפגישות ואורך פרק הלימודים כולו, העלות המתחייבת הן במונחי שכר לימוד והן בהוצאות נסיעה והוצאות אחרות.

השלב המוצע הבא הוא השוואה בין החלופות השונות ובחירתה של זו שהיא בעלת היתרונות הרבים ביותר בעיניהם של עורכי ההשוואה. מהלך דומה מומלץ כאשר בוחנים אפשרות לקחת חלק בפעילות כלשהי בתחום התחביב, או בתחום ההתנדבות או בכל תחום אחר שמוסיף לשמחת החיים ולאיכותם.

אז מה משתמע? (או, האם החיים יפים?) הבה ננסה לסכם. במאמר הקודם סקרתי את התהליכים המאפיינים את גיל הזהב והשפעותיהם. במאמר זה אני מנסה להניע את בני גיל הזהב לקרוא תיגר על חיי השיגרה. אין שום סיבה בעולם שחייהם המאוחרים לא יהיו מגוונים, מעניינים, מעשירים, מהנים, זוקפי קומה ומגבירי גאווה. אני משוכנע שבכך יגבר גם בטחונם העצמי, ישתפר מעמדם במשפחה, תעלה קרנם בעיני בני דור הנכדים, ותתחזק התחושה שהיא ביסוד איכות החיים בגיל הזהב - יש בשביל מה לחיות!!!

לחלק א' של המאמר - לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר