תלונות אלה גורמות לפגיעה קשה בסדר יומן של אותן נשים, מפגיעה באיכות החיים (חוסר יכולת לצאת לעבודה) ועד לתחלואה בדרגות שונות עקב איבוד דם ואנמיה, לחץ על דרכי השתן והמעיים ושינויים וסיבוכים של הרגלי השתן והיציאה. בנוסף, ידוע כי שרירנים עלולים לגרום לאי - פריון, בעיקר במידה והם בולטים או חודרים לתוך חלל הרחם. כמו כן הם גורמים לסיבוכי הריון כגון הפלות, צירים מוקדמים ולידות פתולוגיות.
השרירנים גובים מחיר כבד מן הנשים, ממערכת הבריאות ומהחברה בכלל, כשבארה"ב לדוגמה, העלויות הישירות הקשורות בטיפול בגידולים ברחם מוערכות ביותר ממיליארד דולר בשנה.
שרירנים יכולים להופיע כגידולים בודדים, או כמקבץ גידולים בגדלים שונים, במקום אחד או במספר מקומות בדופן הרחם. התפתחות שרירנים ברחם קשורה לפעילות הורמונאלית שחלתית, בעיקר של נגזרות ההורמון אסטרוגן. על אף שהסיבה הישירה להתפתחות שרירנים אינה ידועה, נמצאו מספר גורמי סיכון הקשורים בגנטיקה ובפעילויות הורמונאלית:
1. אצל נשים שחורות קיימת שכיחות גבוהה יותר של שרירנים.
2. אצל נשים שבמשפחתם קיימים שרירנים, קיימת שכיחות גדולה יותר להתפתחות שרירניים.
3. לנשים עם עודף משקל סיכון גבוה במעט לפתח שרירנים, בהשוואה לנשים עם משקל נורמאלי.
4. לנשים שלא ילדו, סיכון גבוה לפתח שרירנים, בהשוואה לנשים שילדו.
רוצים לדעת עוד על טיפולים חדשניים? היכנסו לפורומים:
פורום שרירנים ברחם - מיומה
פורום תרופות ייעוץ תרופתי
פורום חצוצרות חסומות, צנתור חצוצרות, צילום רחם
פורום גניקולוגיה - רפואת נשים
פורום תרופות סבתא
בגלל שכיחות התופעה, אין סיבה לטפל באישה עם רחם שרירני שלא גורם לסימפטומים. מאידך, נשים רבות מועמדות לטיפול, עקב התלונות שלהן וצריכות לבחור ביחד עם הרופא שלהן בין האלטרנטיבות הקיימות.
טיפול יעיל המבטיח תוצאות לטווח ארוך התאפשר עד לאחרונה רק באמצעות ניתוח. לאחר ניתוחים קיסריים, כריתות רחם הן הפרוצדורות הכירורגיות השכיחות ביותר בקרב נשים. בישראל, מעל 5,000 נשים עוברות כריתת רחם מדי שנה, כאשר חלק ניכר מניתוחים אלה מתבצע לצורך טיפול בשרירנים של הרחם.
בעשור האחרון, חלה התקדמות בגישות טיפוליות פחות פולשניות או אף בלתי פולשניות, שמנסות בהצלחה להוות אלטרנטיבה לניתוחם לכריתת הרחם. למשל, מזה כעשור מבוצע טיפול בשרירנים על ידי צינתור כלי הדם של הרחם וחסימתם - דבר שגורם לאיסכמיה של השרירן ו/או גוף הרחם.
בנוסף, הוכנסה בשנים האחרונות, בעולם המערבי, טכניקה בלתי פולשנית ואמבולטורית חדשנית, שפותחה בישראל, לטיפול בשרירן, באמצעות הרס חלקי של השרירן על ידי גלי קול תחת בקרה הדמייתית של MRI.
אפשרויות הטיפול תלויות במספר גורמים: חומרת ותדירות הסימפטומים, שיקולי רצון לפוריות עתידית, גודל השרירנים, גיל האישה וכמובן רצונה לעבור פרוצדורה פולשנית שתלויה בדרגת תלונותיה ובאפשרויות הטיפוליות. בדרך כלל, נשים עם שרירנים ללא סימפטומים קליניים אינן זקוקות לטיפול. בנשים אלה הגישה הטיפולית הרווחת היא המתנה.
אפשרויות הטיפול הרווחות כיום הן:
משככי כאבים, בעיקר מסוג נוגד דלקת לא סטרואידי (NSAID) למיניהם. המשככים יכולים להתאים לטיפול בכאב המופיע לסירוגין ובסימפטומים קלים. לעיתים, במידה שהמטופלת סובלת מדימום מוגבר, ניתן לטפל בתכשירים "עוצרי דימום".
טיפול אנטי-הורמונלי באגוניסטים של GnRH. הטיפול עשוי להאט או לעצור את גדילת השרירנים על ידי מניעת ייצור ההורמונים השחלתים שגורמים לגדילתו. הטיפול עשוי לגרום להקלה זמנית של הסימפטומים (בעיקר הפסקת דימומים, הקטנת הכאב), אך השרירנים שבים וגדלים כאשר הטיפול נפסק, ולעיתים אף גדלים למימדים גדולים מאשר לפני הטיפול.
החדרת התקן תוך-רחמי המכיל פרוגסטרון. ההחדרה עשויה לעיתים להתגבר על תופעות, כגון דימומים מרובים ולא-סדירים. בחלק מהמקרים, אפשרות זו יכולה למנוע את הצורך בטיפולים נוספים.
כריתת רחם (היסטרקטומיה). זהו הניתוח השכיח להסרת שרירנים. מעל 200,000 נשים בארה"ב עוברות כריתת רחם לטיפול בשרירנים מדי שנה. כריתת רחם בלפרוטומיה דורשת כשלושה עד ארבעה ימי אשפוז בבית חולים ותקופת החלמה של ארבעה עד שישה שבועות. בכריתת רחם בלפרוסקופיה משך האשפוז ותקופת ההחלמה קצרים יותר. כמו בכל פעולה כירורגית, גם פעולות אלה מלוות בתחלואה באחוזים לא מבוטלים בדרגות שונות, כגון זיהומים, טרומבואמבוליות, פגיעה באיברים שכנים וכו'.
בנוסף לתחלואה המיידית, קיים דיון ציבורי על מקומה של כריתת רחם: מחד, כריתת רחם "פותרת" את הבעיה, מאידך לאחר הפעולה מדווחות נשים רבות על חסר רגשי-נפשי לאחר איבוד הרחם, על קושי ו/או חוסר הנאה ממגע מיני. לכן, הדיון הציבורי והרפואי גרם לחיפוש אחר אלטרנטיבות טיפוליות שנותנות מענה טוב לבעיה ומשאירות את הרחם "במקומו".
כריתת שרירנים בלבד (מיומקטומיה). כריתת השרירנים בניתוח (לפרוטומיה, לפרוסקופיה והיסטרוסקופיה), תוך השארת האזורים הבריאים ברחם. בפעולה זאת לא ניכרת גוף הרחם ובמידה והמטופלת מעוניינת בכך, נשמרת יכולתה ללדת בעתיד. מיומקטומיה בגישה ביטנית (לפרוטומיה או לפרוסקופיה) יכולה לעיתים להיות מעט מסובכת יותר מאשר כריתת רחם. כמובן שכל פעולה שמשאירה את גוף הרחם, יכולה להיות מלווה בגדילת שרירנים נוספים בעתיד ובצורך לטיפול נוסף.
לכתבות נוספות בנושא תרופות וטיפולים חדשניים:
שרירנים ברחם (מיומות) - המדריך המלא
כריתת רחם? לא תודה
עתיד הטיפול בסרטן: תרופות ביולוגיות
מתי החוק יגן על החולים במחלות יתומות?
סרווריקס, למנוע סרטן צוואר הרחם בכל גיל
אמבוליזציה של כלי הדם הרחמיים. חסימה של כלי דם המובילים דם לשרירן גורמת עצירת זרימת הדם לשרירנים ובעקבות כך להצטמקות והקטנה של הרחם והשרירן ונסיגה של סימפטומים המלווים. הפעולה נעשית באמצעות הכנסת צנתר דרך עורקי היד או הרגל לעורקי הרחם והזרקת חומרים סקלרוזנטים לסעיפים המזינים את השרירן. נשים מדווחות על כאבים, חום ב-48 השעות לאחר העולה. קיימים דיווחים על זליגה של החומר הסקלרוזנטי לעורקי השחלה ופגיעה בתפקוד ההורמונאלי השחלתי.
טכנולוגיה חדשה שפותחה על ידי חברת "אינסייטק" הישראלית, מהווה אבן דרך משמעותית לטיפול לא פולשני במיומות. הטיפול מיועד לנשים הסובלות משרירנים של הרחם ומעוניינות בשימור הרחם. בשלב זה, מטופלות נשים שסיימו את תוכניות הפוריות שלהן, למרות שמספר נשים כבר ילדו לאחר הטיפול ללא סיבוכים.
הטיפול מבוסס על טכנולוגיית אולטרה סאונד ממוקד שהורסת את ריקמת הגידול על ידי חום. טכנולוגית MRI משמשת לצורך תכנון ובקרת הטיפול (הידוע בשם המקצועי " MRgFUS" - Magnetic Resonance guided Focused Ultrasound Surgery). הטיפול מבוצע כטיפול אמבולטורי ובמהלכו החולה שוכבת בתוך סורק MRI, המספק תמונות תלת ממדיות של הגידול והרקמות הסובבות אותו. לאחר מיקום מדויק של השרירן, ממוקדים אליו באמצעות מערכת מחשב מתוחכמת ומתקדמת גלי קול אשר הורסים את תאי השרירן. גלי הקול הממוקדים "נורים" לליבת השרירן והורסים את הרקמה.
תאי השרירן שעוברים הרס על ידי קואגולציה מסולקים על ידי מערכות הגוף. מטרת הטיפול, אינה להעלים לחלוטין את השרירן, אלא להרוס חלק ניכר ממנו. מחקרים מראים, שצמצום נפח השרירן כ- 30% בממוצע, מקטין את הסימפטומטולוגיה של כ-80% מהנשים המטופלות.
בעקבות הטיפול מדווחת תופעות לוואי מעטות (רגישות באגן, צריבה חולפת בעור, כאב חולף ברגליים). הטיפול אורך כ- 3 שעות והמטופלת חוזרת כעבור שעות מעטות לפעילות החיים השגרתית.
* לערב בריאות נשים - לחצו כאן
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר