חינוך מיני: מורה הורים נבוכים

בעבודתי כמנחת קבוצות הורים, אני שואלת לעתים את ההורים האם קיבלו מהוריהם חינוך מיני? אנשים מגיבים לכך כאילו דקרתי בלון בתוכם: "לא, מה פתאום?", "מי בכלל דיבר על זה?", "חינוך מיני לא היה רלוונטי, אולי רק בגיל ההתבגרות".

אך חינוך מיני ניתן בכל בית - גם אם לא מדברים על כך במלים. מגיל צעיר מאד, ילדים מביטים בקשר הפיסי והרגשי שבין הוריהם, מזהים כיצד ההורים מתייחסים לעירום, ערים לאופן שבו ההורים מחבקים זה את זה, מתנשקים ונוגעים האחד באחר וגם בילדים.

בסדנאות להורים נזכרים באופנים הנרחבים שבהם הוזכרה המיניות בבית: האם הדלתות בחדר ההורים היו פתוחות או "נסגרו לפתע"? כיצד ההורים הגיבו על פורנוגרפיה או על מסרים ארוטיים, האם השתיקו שיחות על מין, האם היתה "שפה נקייה" שבה דיברו על אברי המין, ועוד.

דלת חדר השינה. לעתים, הורים מאמינים שהם מצליחים "להשאיר" את נושאים המיניים מאחורי דלת חדר השינה. זו החוויה האינטימית של המבוגרים, ואילו זו תיחשף בפני הילדים כאשר יגדלו מספיק על מנת לחפשהּ בעצמם.

למידע נוסף על חינוך מיני ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום סקס נוער
פורום מיניות האישה, מין נשי
פורום זהות מינית, תפקוד מיני
פורום מין וסקסולוגיה

אך הנושאים המיניים מתקיימים אצל ילדים גם אם איש לא מדבר עליהם בפומבי. סקרנותם הטבעית מושכת אותם אל אברי המין שלהם ושל אחרים ואל שאלות שנוגעות למיניות ולמגע. שלבי ההתפתחות הטבעיים שלהם קשורים גם הם במיניות.

כהורים, השאלה המשמעותית בעבורנו היא: האם אנו רוצים שילדינו ישאלו, יתעניינו וידברו על מה שהם חושבים ומרגישים, או ישמרו לעצמם את תחושותיהם עד שיגדלו וילמדו על כך בעצמם באמצעות ספרים, טלוויזיה, ובדרך של התנסויות במה שהחיים יזמנו להם.

חינוך מיני במשך החיים. חינוך מיני הוא לא "שיחה אחת". למרות מה שעברנו כולנו בכתה ו', כאשר אחות בית הספר כינסה את הבנות בפנים חמורות, והותירה את הבנים לצחקק בחוץ. חינוך מיני איננו שיחה מסודרת ש"סוגרת עניינים", ולאחריה ניתן לשכוח שמין הוא חלק מהחיים. חינוך מיני מתחיל בשיחה פנימית, שלנו עם עצמנו: מהו מין בעבורנו, מה היינו רוצים להעביר לילדינו בעניין זה? מהו הדיאלוג שלנו עם האופן שבו נהגו בעניין המין בבית הורינו, ואיך זה עומד להיות בבית שלנו?

חינוך מיני הוא תהליך מתמשך, חי וקיים ברמה יום-יומית בכל בית, ובמשך כל החיים. הורים רבים מתחילים לדבר על מיניות עם ילדיהם כאשר יש "בעיות" בנושא: הצגת שאלות על איברי המין, התעניינות או הצצה באנשים עירומים באמבטיה, שימוש במילים גסות, משחק ב"חולה-רופא" כולל בדיקת גופם של אחרים, התעניינות בהבאת תינוקות לעולם, התעניינות בהבדלים שבין זכר לנקבה והשוואת איברי המין עם חברים מקבוצות הגיל, חשיפת איברי המין, אוננות וכו'.

ההורים נמצאים כתוצאה מכך במבוכה, ולרוב גם מודאגים, אבל חשוב לדעת שאלה רק סימנים להתעניינות טבעית ולרוב מבורכת (אלא אם כן היא אובססיבית או פוגעת באחר).

אז מה עונים לילדים? תלוי מה הם שואלים... בדרך כלל התעניינות במין תתחיל בהתנסות מקרית, במגע החושף אותם לתחושות נעימות עם הגוף. אם ההנאה של ילדיכם מביכה אתכם, אנא - בדקו מה בדיוק מביך בהנאה. לא פעם מה שבעיננו מביש, לא מתפרש כך במוחו של הילד.

זו הזדמנות ליזום שיחה, ליצור דיאלוג. אפשר להגיד "אני רואה שנעים לך", ולראות מה הילד רוצה לשאול. חשוב לא להציף במסרים, לא ליצור "הרצאה" שהילד לא שותף לה, אלא לזהות מה הוא באמת מבקש לדעת, להקשיב היטב, ולנסות לענות במרב הכנות.

התעניינות מינית מתחילה בגיל חמש בממוצע, אם כי יכולה להתחיל עוד קודם לכן. לרוב ניתקל בשאלות מסוג למה לאבא יש "בולבול" ולאימא אין, איך באים ילדים לעולם, למה בנים לא יכולים להיות בהריון ועוד. נסו לענות לפי רמתו של הילד ולפי מורכבות השאלה. אפשר לדבר עם הילד על גוף האדם, אך אם הילד לא מבקש פרטים נוספים - לא חייבים "למכור" לו את כל סיפור הפרפרים והדבורים. הדבר החשוב יותר הוא להעביר מסר שמיניות היא דבר חיובי, מהנה ולעודד את הילד לאהוב את גופו ואת זהותו המינית.

לכתבות נוספות בנושא:
על מיניות בגיל ההתבגרות
מה אתם יודעים על מיניות האישה?
לאבד בתולין מוקדם - זאת טעות
מוסיקה מעודדת פעילות מינית מוקדמת?
מחקר: סקס אצל מתבגרות אינו טאבו

מיניות וגבולות. בשיחה עם הילד רצוי לפתח לאט-לאט את ההבנה מה מתאים לו, מה נעים לו ומה לא רצוי בעיניו. בהתחלה, אפשר לבדוק איתו האם המגע שלנו נעים לו? האם הליטוף בגב זה בסדר? מתי המגע שלו לא נעים לנו (למשל כשהוא חזק מדי) ועוד. בהמשך רצוי ללמד מה הם איברים מוצנעים ולמה הם מוצנעים, לדעת מתי יש לשים גבולות להתנהגות מינית, תוך מתן לגיטימציה להנאה המלווה את ההתנהגות.

הכלל העיקרי בגבולות האלה הוא לנסות לומר לילדים "מה כן" במקום "מה לא": כשהורה רואה את ילדו "מתעסק" עם הפין או את בתו נוגעת בפות, לא מומלץ לומר "איכס", "מדוע אתה נוגע?", ו"מה אתה עושה?" משפטים שיגרמו לו לחשוב כי מדובר במעשים אסורים ושליליים, אלא לשאול את הילד אם זה נעים לו ולהסביר היכן ומתי אפשר ומתאים לגעת באיברים הללו.

באותה צורה נגיב במקרים של אוננות, ונסביר לילד שהוא יכול לעשות את זה בחדרו הפרטי, כשהוא לבד, המסר שלנו צריך להיות מלווה בהסבר המותאם לגיל הילד, וללא תחושה של כעס, של גועל או של רתיעה.

מעל לכל - גבולות בתחום המין, כמו בכל תחום בחיים, קשורים לכבוד שהילד רגיל לחוות בסביבתו הקרובה. אם אנחנו מכבדים את גבולותיו, ומעניקים להם משמעות, סביר להניח שכך גם הוא יעשה - בכל עת בחייו.

* לאתר דיאדה - לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר