המחקר של שאנג. התעלמות מן העובדות

מחקר בעייתי ועמוס כשלים והטיות. יש במחקר הנוכחי של ד"ר שאנג הנחות מוקדמות שלא מכבדות שתי מתודולוגיות שונות, אלא יוצרות הטיה מהצעד הראשון. כמה מחקרים נבדקו באמת? אמנם סיפרו לכם, כמה מרשים, שמדובר ב-110 מחקרים, אבל למעשה מדובר רק בשמונה מחקרים הומאופתיים וששה קונבנציונליים. ולא פחות גרוע מכך, אין מידע ביחס לסוג המחקרים ההומאופתיים - התאמה מלאה למכלול בעיות הפציינט/ית או שמא טיפול סימפטומטי אקראי.

משחקים במספרים. החוקרים במחקר טוענים שבדקו לפי סוג המחלה, והעניקו ניקוד מתודולוגי גבוה למחקר כפול סמיות ורנדומיזציה. באותו עמוד הם מציינים שהמחקרים בהומאופתיה שנלקחו בחשבון היו ממספר גישות - 16 אחוזים היו כביכול בהומאופתיה קלאסית, 44 אחוזים בהומאופתיה קלינית (לתת הכנה אחת מתוך מאות למצב הרפואי הנדון, דבר שבאינטואיציה סטטיסטית בסיסית מתברר עד מהרה כפיתרון חלש ביותר), 32 אחוזים במתן קומפלקס (קוקטייל הכנות כאלה) ואיזופתיה (קרי, תוצר של המחלה אמור לרפא אותה).

למותר לציין שכל הגישות, מלבד הומאופתיה קלאסית, הן לא יותר מאשר ניסיון לפיתרון סימפטומטי שהוא בגדר ירייה באפילה. ואני זו שהוסיפה "כביכול" ביחס להומאופתיה קלאסית, מפני שכאמור, באנליזה הסופית נכללו רק שמונה מחקרים הומאופתים, ואין לנו כל דרך להעריך כמה מהם אכן מתייחסים לגישה שאני אמונה עליה. אולי אף לא אחד.

ערכה של כל האנליזה שלפנינו מפוקפק ביותר, אם בסופו של דבר התבססו המחקרים שערכה על הומאופתיה קלינית. שוב, ההסתכלות ההומאופתית הקלאסית יכולה לספק את המסקנה א-פריורי - התוצאה הריפויית תהיה לא יותר מאשר אקראית.

כפי שמגיבים במרכז הלאומי להומאופתיה (NCH הוא הגוף המייצג את ההומאופתים בצפון אמריקה) זה כמו לחקור את יעילות הפניצילין במצבי זיהום - הזיהום עלול להיות ויראלי או עמיד לפניצילין או שחלק מהלוקים בו עלולים להיות רגישים לפניצילין. כך שאפשר שמסקנה מדעית, שאושרה מחקרית וקלינית באינספור מצבים, תתגלה בשטח כחלקית ביותר, פשוט כי נוסחה באופן לא מתאים.

גבירותיי ורבותיי, מהפך

במחקר הנוכחי בלנצט כותבים החוקרים שלאור הידע המדעי הקיים מעריכים שהתגובה לטיפול ההומאופתי הוא אפקט פלצבו, ובפסקה עוקבת מצהירים שהם מנטרלים את ההטיות המחקריות. בכלל, זהו הלייטמוטיב השליט במחקר הזה - הכרזה חוזרת ונשנית על איכות המחקר לצד אמירות כגון: "הנחנו שניתן להסביר את התוצאות שנצפו במחקרים ההומאופתים שכללו פלצבו באמצעות שילוב של כשלים מתודולוגיים ודיווח מוטה. בניגוד לכך, שיערנו שהטיות אלה לא יכולות להסביר את התוצאות שנצפו בניסויים מקבילים ברפואה קונבנציונלית". שימו לב, מהפך: "התוצאות שלנו מאשרות את ההנחות הללו". שנאמר, ירו את החץ ורק אז סימנו את המטרה.

בדבר המערכת - מלבד היותו עמוס מילים רגשיות תמוהות, שמעידות על מוטיבציה שאינה מדעית גרידא, יכול מאמרו של העורך להיקרא גם באופן דו משמעי. אני מתרגמת למענכם וקוראת בהקדמה באופן אירוני.

"אין זה מפתיע שהומאופתיה רושמת הישגים גרועים כשהיא משווית לאלופתיה, כפי שמודגם במחקרם של שאנג ועמיתיו. מעניינת יותר העובדה שהויכוח עדיין נמשך, על אף מאה וחמישים שנה של ממצאים לא מחמיאים. במשך זמן רב מדי, שררה גישת Laissez-faire תקינה-פוליטית ביחס להומאופתיה, אך כרגע ישנם סימני הארה ממקורות בלתי צפויים. הועדה הפרלמנטרית הבריטית הנבחרת לענייני מדע וטכנולוגיה פרסמה דו"ח ביחס לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בשנת 2000. הדו"ח ממליץ ש'כל תרפיה הטוענת שביכולתה לטפל במצבים ספציפיים תביא הוכחות לכך שיכולתה עולה על אפקט הפלצבו'.

הממשלה השוויצרית לקחה את העניין צעד קדימה, ולאחר בחינה בת חמש שנים ביטלה כיסוי ביטוחי להומאופתיה ולארבעה סוגי רפואה משלימה אחרים, מפני שלא עמדו בקריטריונים של יעילות ורווחיות. בתגובה, מעניק יאן ואנדנברוק פרשנות פילוסופית למחקרו של שאנג. פילוסוף נוסף שואנדנברוק יכול היה להתייחס אליו הוא קאנט, המזכיר לנו, שאנו רואים את הדברים לא כפי הוויתם, אלא כפי הוויתנו-שלנו. אבחנה זו נכונה גם ביחס לצרכני שירותי הבריאות, העשויים לראות בהומאופתיה חלופה הוליסטית למודל רפואי ממוקד-מחלה ומונע-טכנולוגיה.

גישתם של הפציינטים והמטפלים, היוצרת התנהגויות של חיפוש אחר תראפיות חלופיות, מאיימת עוד יותר על הממסד הקונבנציונלי - ושלום הפציינטים - מאשר נימוקים מזויפים על תועלת משוערת של דילולים מגוחכים. אין ספק שעברה שעתם של ניתוחים סלקטיביים, דיווחים מוטים או השקעות נוספות במחקר המנציח את הויכוח בין הומאופתיה לאלופתיה. עתה, על הרופאים להיות אמיצים וכנים מול מטופליהם ביחס להעדר התועלת שבהומאופתיה, וגם עם עצמם - בנוגע לכישלונותיה של הרפואה המודרנית להעניק טיפול אישי".

אני רוצה לקנח בפסקה וחצי המסכמות את המחקר עצמו:

"המטפלים בהומאופתיה עשויים ליצור בריתות רבות-עוצמה עם מטופליהם, מפני שהפציינטים והמטפלים חולקים אמונות חזקות ביחס לאפקטיביות הטיפול, וכן אמונות תרבותיות אחרות העשויות להיות מחזקות ושיקומיות. לפיכך, לאנשים מסויימים עשויה ההומאופתיה להיות כלי נוסף המשלים את הרפואה הקונבנציונלית, בעוד שאחרים יראו בה רמייה בלתי-מדעית מכוונת כנגד הפציינטים, שאין לה מקום במערכת הבריאות המודרנית. ברור שבמקום לערוך מחקרים נוספים בהומאופתיה, על מאמצי המחקר העתידיים להתמקד בטבע של התוצאות תלויות ההקשר ומקום ההומאופתיה במערכת הבריאות".

רגע לפני שהחוקרים שולחים את ההומאופתיה לחוג לאנתרופולוגיה, אני מזכירה לכם שהם-עצמם כושלים בכמה הטיות. אין אירוני מהמשפט הבא, הכמעט-אחרון במאמר: "המחקר שלנו מדגים בעוצמה רבה את יחסי הגומלין וההשפעה המצטברת של מקורות הטייה שונים". אתם אמרתם. אגב, מחברי דבר המערכת טוענים שהממשל השוויצרי הפסיק לממן רפואה משלימה - אבל לא מציינים שבמקביל בחן הממשל מחקרים נוספים, שהצביעו על יעילות ההומאופתיה.

לחלקו הראשון של המאמר

רוצים להבין על מה הרעש? לאתר הלנצט



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר