בהגיעם לגיל זה הם נאלצים להתמודד, בנוסף ליתר המגבלות הפיזיות והמנטליות האופייניות לגיל זה, גם ממגבלות הקשורות בפגיעה משמעותית בכושר הראייה.
כאשר מתחיל תהליך של אובדן כושר ראייה אשר פוגם ביכולת התפקוד העצמאית, רבים מהם עוברים מספר שלבים בתהליך ההסתגלות לעצם הפגיעה בכושר הראייה.
קיימות מספר תיאוריות המתארות את השלבים השונים של ההסתגלות לראיה ירודה, כשבכולן חוזרים מספר שלבים עיקריים:
שלב ראשון: הלם או הכחשה. שלב זה תחילתו בסיטואציה בה האדם מבין כי מדובר בבעיה משמעותית בתפקוד הראייתי.
כאשר בתום התהליך הטיפולי באמצעות ניתוח, טיפול לייזר וכד', הרופא מסביר על מהות וחומרת המחלה, תגובת ההלם היא התגובה הראשונית הנורמלית לסיטואציה זו.
האנשים הנמצאים בשלב ההכחשה, הצמוד לשלב ההלם מסרבים לקבל את האבחנה שניתנה להם ומחפשים ריפוי מלא של המחלה.
בשלב זה הם אינם מוכנים כלל להיחשף לעזרים אופטיים שיכולים לסייע להם בתפקוד היומיומי, מאחר והם מאמינים כי זהו מצב חולף. אולם מנגנון ההכחשה הוא זמני.
למידע נוסף על בצקת בקרנית ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום פורום ירידה בראיה, מחלות עיניים, מחלות רשתית
פורום רפואת עיניים, מחלות עיניים, בעיות ראיה
פורום רפואת עיניים ילדים
פורום אופטיקה, משקפיים, עדשות מגע
שלב שני: ההסתגלות. בשלב זה, מתחילים לחוש בהשפעה הנפשית של אבדן הראייה ומתחילות להישאל שאלות כמו "למה זה קרה דווקא לי?", "איך אצליח לתפקד" ופחד מפני אובדן העצמאות ותלות בבני המשפחה.
לעתים קרובות, חלק מהכעס בשלב זה מופנה אל הסביבה התומכת: בני משפחה, חברים, הרופא המטפל, האופטומטריסט המטפל וכיוב'.
שלב שלישי: דיכאון. כשר המטופל כבר לא יכול להתכחש לעובדה כי הפגיעה המשמעותית בראייה או אובדן הראיה הוא מצב קבוע, עם ההפנמה, לעתים, תחושת הזעם והתסכול מתחלפת בתחושת אובדן גדולה, הנובעת מאבדן העצמאות ומהצורך לשנות באופן משמעותי את אורח החיים.
שלב רביעי: השלמה עם המצב. בשלב זה קיימת הכרה במצב החדש ורצון לחפש כל דרך אפשרית וכל אמצעי שיאפשרו לתפקד באופן מרבי בחיי יומיום ולמצות את מה שניתן מהחיים.
בדרך כלל לאחר ההשלמה עם המצב, הציפיות לגבי הראייה הופכות ריאליות, קיים רצון לשתף פעולה עם אנשי עם בני המשפחה ועם אנשי המקצוע במציאת פתרונות שיקלו על התפקוד.
בשלב זה המטופל גם משלים עם הצורך להסתייע בעזרים מיוחדים ובטכנולוגיות מתקדמות לראייה ירודה. כאן תפקידו החשוב של האופטומטריסט המומחה לסייע ל"תפור" למטופל את הפיתרון האופטימלי שיסייע לו בתפקוד היומיומי באמצעות התאמת עזרי הראיה שיתנו מענה הן לדרגת הפגיעה בראייה והן לאורח חייו.
הדיוק בהתאמה חשוב ביותר שכן לביצוע כל משימה דרוש שדה ראייה ומרחק עבודה שונה, לדוגמא, אם מטופל נמצא עדיין בגיל העבודה וחייב להמשיך לכתוב ולקרוא יותאם לו... אם המטופל אינו מצליח לזהות פנים ושילוט, הפתרון המתאים עבורו... ועוד.
גם בעבור הסובלים מעיוורון קיימים פתרונות כגון: מערכות משולבות ברייל וקול הכוללות תוכנה קוראת מסך המספקת פלט קול ו/או על גבי צג ברייל אלקטרוני, מחשבי כף יד ומדפסות ברייל, מערכות לסריקה והקראה בעברית ועוד.
לכתבות נוספות על בריאות העיניים:
ניתוח חדשני להשתלת קרנית
ניוון מקולרי: עידן חדש בטיפול
גלאוקומה - גונבת את הראייה
מה אתם יודעים על ראיה ירודה?
עיוורון בעדה התימנית? יש גורם גנטי
תפקיד המשפחה והצוות המטפל
הסובלים מירידה בראייה, מתמודדים מחד, עם הקושי בתפקוד ועם התלות בסביבה ומאידך עם תחושות של פחד, חוסר אונים, כעס וירידה בנושא של ביטחון עצמי.
על כן בני המשפחה חייבים לתמוך בחולה וללוותו כמובן מבחינה פיזית, אך גם מבחינה רגשית בכל שלבי התהליך. במקביל רופא העיניים ורופא המשפחה שבדרך כלל מלווה את המטופל במשך שנים, יכולים לסייע למטופל ולבני המשפחה בכך שיסבירו את הכלים שעומדים לרשותם הן מבחינת סיוע לשיקום הראייה והן מבחינת ביטוח לאומי.
מניסיוני, מטופלים שבני משפחותיהם העניקו להם תמיכה רגשית וסייעו להם בשלב מוקדם לקבל טיפול לשיקום הראייה, הסתגלו מהר יותר לאורח החיים החדש וחזרו מהר יותר לתפקוד, לפחות חלקי.
כדוגמא, אציין מטופל בן 52, רופא מומחה בכירורגיית כלי דם שעיניו נפגעו באופן קשה בפיגוע לפני מספר שנים.
את הראייה בעין ימין איבד לחלוטין ובעין שמאל נפגעו הקרנית והרשתית. לאחר סדרה של ניתוחים, כמובן שהפסיק לעבוד, התקשה בתפקוד יומיומי, לא היה מסוגל לקרוא ולצפות בטלוויזיה. מבחינה נפשית חווה פחד ודכדוך. לאחר שהתאמנו לו עזרים מיוחדים הוא מצליח לקרוא ולצפות בטלוויזיה ומעיד על עצמו כמי שחזר לחיות.
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר