יש לנו, ההומאופתים הקלאסיים, אי אילו השגות על מסקנת החוקרים הכבודים. יעלו ויבואו כמה מחשבות על כתב-העת, כמה מחשבות על מחקר בהומאופתיה בכלל ועל הטעויות המתודולוגיות במחקר הנוכחי בפרט, כמה מילים על פלצבו ולסיום-סיומת - כמה התרחשויות שעיתויין מסקרן.
סערה בכוס מים
בימים האחרונים מתקיימת מחלוקת גדולה בקרב האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית, האם עלינו להניח לכלבים (במובן המטפורי, כמובן) לנבוח (כנ"ל) ואדרבא, גם לעלוץ על הפרסום החינמי כל עוד מאייתים את שמנו נכון -או שמא להשיב מלחמה שערה. לנו ברור שזה לא בדיוק ה"להיות או לחדול" של מקצוע ההומאופתיה.
אני סבורה שאת המעוות התדמיתי (כי זה מה שזה, בשורה התחתונה) צריך לתקן. יש בפרסום וב"באזז" שעורר הרבה מידע מעוות ומניפולטיבי שעלול, בטווח הארוך, לשחק לידיהם של גורמים שמדברים בשם "ציבור המטופלים" אבל מחזיקים באינטרסים כלכליים ופוליטיים. האגודה טרם יצאה בגילוי דעת רשמי לתקשורת, מה שמותיר פתח לקומץ הומאופתים שלא בהכרח "עברו מסך".
בהיעדר חמ"ל הומאופתי, התגובות בעולם אינן מתואמות וחלקן עלולות לחטוא גם בבורות בסיסית (למשל, ה"הומאופת" שמצוטט ב"תאמינו זה עובד" האומלל שפורסם בYnet, שמייצג רק את עצמו). אני בעיקר מאמינה באנשים חושבים. הנה כמה מידעים מרוכזים שיסייעו לכם בקביעת עמדה מושכלת יותר. כרגע, למיטב ידיעתי, זהו נייר העמדה המפורט ביותר שפורסם, בעברית או אחרת.
כמה מילים על הפרסום. אם מקשיבים ללנצט, אז עד הסוף - לפני שמונה שנים פורסמה באותו כתב עת מטה-אנליזה, שקבעה שהומאופתיה יעילה פי 2.45 מפלצבו. המחקר דאז התבסס על 186 מחקרים, מתוכם 89 עמדו בקריטריונים מחמירים יותר. במחקר הנוכחי, כפי שיובהר לאלתר, התבססה המטה-אנליזה על הרבה פחות מחקרים, למעשה, עשירית. המחקר הנוכחי, כמה מפתיע, מתנכר ומבקש לקעקע את מסקנות קודמו.
המחקר הנוכחי בלנצט גם מזכיר את המטה-אנליזה שפורסמה ב1991 ב-British Medical Journal ושקבעה שב-81 מתוך 107 מחקרים (77 אחוזים) יצרה ההומאופתיה אפקט חיובי. מתוך גוף הידע הזה בודדו אז החוקרים 22 מקרים איכותיים במיוחד (כמעט פי שלושה מחקרים בהשוואה למטה-אנליזה האחרונה) וב-15 מתוכם הם מצאו יעילות בטיפול ההומאופתי והמליצו עליו בהתוויות מסוימות. כך שאם בפרסום מחקרים בכתבי-עת רציניים עסקינן, בואו נכבד רצף של פרסומים (ואז כמובן, נוכל לתהות על טיבו קצר הטווח של הזיכרון ההיסטורי).
בשולי הדברים, עורך הלנצט בשנים האחרונות, ד"ר ריצ'רד הורטון, נחשב לאנטי-הומאופת. בחוגים הומאופתיים ידוע, כי מנע פרסום מחקרים המראים את יעילותה של ההומאופתיה. בדומה לתופעה שפושה כבר שנים במסדרונות הרפואיים השונים, חברות התרופות שמסייעות לאנשי המקצוע לפרסם את מוצריהן, יש הטוענים שגם בארז הלנצט-י נפלה שלהבת, וכי הוא מפרסם מחקרים מוזמנים ודי לחכימא.
ה"גארדיאן" מצטט את ה"אובזרבר", לפיו אחוז ניכר מהמחקרים הרפואיים המפורסמים בכתבי העת המדעיים נכתבים על ידי "סופרי צללים" מטעם חברות התרופות, לעתים מבלי שהחוקרים החתומים על המחקרים מכירים את הנושא הנדון.
הומאופתיה במבחן המחקר הרפואי
החוקרים מצהירים שהקריטריונים לשילוב מחקרים (רנדומיזציה, סמיות וניתוח התוצאות) היו זהים עבור הומאופתיה ורפואה קונבנציונלית. זו טעות מתודולוגית. להומאופתיה ולרפואה הקונבנציונלית ישנם קריטריונים שונים בערכת איכות מחקר.
איכותו של מחקר הומאופתי לא נמדדת - ולא יכולה להימדד - ביעילות תכשיר אל"ף לבעיה בי"ת. על מחקר איכותי באמת בהומאופתיה להתחשב בתחביר ההומאופתי. ההומאופת הבריטי הידוע, ג'רמי שר, מסביר כי "איננו יכולים להתאים את ההומאופתיה לשיטת המחקר בלי לחטוא לעצם הגישה. לפיכך, עלינו להתאים את מתודולוגית המחקר לתחביר ההומאופתי".
בעבר גם כתבתי, שאבחנה רפואית קונבנציונלית אינה אבחנה הומאופתית. אין להומאופתיה "פטנט" על פיתרון למצב רפואי כזה או אחר, מפני שהיא מתייחסת לאדם כולו, ולא לשם המחלה שלו. מאה חולי אסטמה עשויים לקבל מאה הכנות הומאופתיות שונות, מפני שכל אחת מהן מותאמת באופן אינדיבידואלי למצבו - משך המחלה, מאפייניה (שעות החמרה, עונות קשות, תנוחה שמקלה), הטריגר שהוביל להתפרצותה וכן הלאה. לכן, כל מחקר שבודק את יעילות הכנה הומאופתית ספציפית למצב רפואי נתון לא אמור להדגים תוצאה מובהקת סטטיסטית. זה ידוע מראש ועל כך אין ויכוח.
לחלקו השני של המאמר
לחלקו השלישי של המאמר
לכתבה העוסקת ב"מותה של ההומאופתיה"
לאתר של רחל שבי
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר