הכל על הסרת משקפיים

בשנים האחרונות הפכו ניתוחים להסרת משקפיים לניתוחים מהנפוצים ביותר המבוצעים בישראל. למרות שניתוחים אלה מוכרים בקרב הציבור בשם הכללי "ניתוחי לייזר", כדאי לדעת כי ישנן שיטות טיפול שונות, המתאימות למטופלים שונים וכי שכלולים חדשים נוספים מעת לעת. במאמר נסקור את שיטות הטיפול הנפוצות כיום.

קרני האור הנכנסות לעין נשברות על ידי הקרנית והעדשה. במקרים של קוצר ראיה, רוחק ראיה ואסטיגמציה ("צילינדר") יש צורך לתקן את אופן השבירה של קרני האור, המכונה "תשבורת". תיקון זה, המושג על ידי שימוש במשקפיים או בעדשות מגע, מוחלף בשינוי קמירות הקרנית או כוח העדשה בניתוח.

LASIK. ניתוח התשבורת השכיח ביותר כיום, המבוצע מאז שנת 1991. ניתוח לאסיק מורכב משני שלבים עיקריים. בשלב הראשון של הניתוח, נחתכת שכבה דקה ביותר מחלקה החיצוני של הקרנית. החיתוך נעשה על ידי סכין עגולה המסתובבת על צירה וחותכת מתלה עגול הנשאר מחובר לעין בקצהו. המנתח מרים את המתלה וחושף את השכבה הפנימית של הקרנית.

בשלב השני מסיר המנתח בעזרת קרן לייזר רקמה מהקרנית שנחשפה, לפי מדדים שנקבעו מראש. מהלך זה, הוא המשנה את קמירות הקרנית ובכך משנה את כוח השבירה שלה ואת מספר המשקפיים לו נזקק המטופל.

לאחר תום שלב זה מוחזר מתלה הקרנית, שהורם בתחילת הניתוח, למקומו והפצע נסגר ללא צורך בתפרים. לאחר הניתוח, חש המטופל לרוב בשיפור מיידי בחדות הראייה, וזו ממשיכה ומשתפרת עם הזמן. אי הנוחות הכרוכה בניתוח מסוג זה היא מזערית.

הניתוח מתאים לתיקון קוצר ראייה, רוחק ראייה או אסטיגמציה (צילינדר). אך בשל חיתוך המתלה והסרת רקמה מעומק הקרנית, הוא מתאים רק לבעלי קרנית מעל לעובי מסוים. מדד זה משתנה ממטופל למטופל, ונבדק טרם הניתוח.

כבכל ניתוח, הסיכון העיקרי בהליך זה הוא החשיפה לזיהום ולדלקת. לצורך הקטנת הסיכון, יש להשתמש בטיפות אנטיביוטיקה ונוגדי דלקת לאחר הניתוח. סיבוך חשוב נוסף הוא יובש בעיניים לאחר הניתוח. סיכונים אחרים קשורים למהלך הניתוח, כגון חיתוך לא מלא של המתלה, להחלמת הפצע - כגון גדילת תאים מתחת למתלה או ביצירת צלקות ועכירות הקרנית.

INTRALASIK. בשיטה זו מבוצע גם השלב הראשון של הניתוח, דהיינו חיתוך המתלה, בעזרת לייזר במקום בסכין. הלייזר מאפשר חיתוך מדויק יותר והרמת מתלה דק יותר. כך ניתן לנתח גם מטופלים בעלי קרנית דקה יותר מהנדרש לביצוע ניתוח לאסיק רגיל.

PRK. ניתוח התשבורת הותיק ביותר, המיושם עדיין. בשיטה זו מבוצע שינוי פני השטח של הקרנית בעזרת קרני הלייזר. בשלב ראשון של הניתוח, מוסרת שכבת התאים החיצונית של הקרנית (שכבת תאי האפיתל). הסרת התאים יכולה להתבצע בצורה מכנית או על ידי לייזר.

לאחר מכן משתמש המנתח בקרני הלייזר על מנת לשנות את קמירות פני שטח הקרנית, לפי מדדים שנקבעו טרם הניתוח. לאחר הניתוח יש צורך בהרכבת עדשת מגע טיפולית למשך מספר ימים, עד ששכבת תאי האפיתל צומחת מחדש ומכסה את הפצע.

יתרונותיה של שיטה זו הם בכך שאין הסרת רקמה מעומק הקרנית ולכן ניתן לטפל בשיטה זו גם במטופלים בעלי קרניות דקות יחסית. הטראומה לקרנית והפגיעה בחוזק הקרנית פחותה בהשוואה ללאסיק.

חסרונות השיטה הם בתחושת חוסר הנוחות המלווה את הטיפול. בשל חשיפת קצות העצבים על ידי הסרת האפיתל, יכולה להתלוות לטיפול תחושת כאב למשך מספר ימים. כמו כן עשוי המטופל להתלונן על סנוור וטשטוש ראייה עד להחלמת הפצע.

זמן ההחלמה וההגעה לשיפור מירבי בראייה ארוכים יותר מאשר בשיטת הלאסיק. אולם חדות הראייה ואיכות הראייה הסופיים דומים ואף טובים יותר בהשוואה ללאסיק.

שיטה זו מתאימה גם היא לתיקון קוצר ראייה, רוחק ראייה ואסטיגמציה, אולם היא ממומלצת פחות לבעלי ליקוי ראייה גבוה. הסיבוכים האפשריים בשיטה זו קשורים גם הם בזיהומים ובהחלמה לא תקינה של הפצע, העשויה להתבטא בצלקות ובעכירות של הקרנית.

לחלקו של המאמר העוסק בשיטות ה-LASEK, INTACS, IOLs ו-ORTHO-K
לאתר המרכז הרפואי אסף הרופא

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר