התקפת הרפס. מה ניתן לעשות ואיך לטפל

התקפים של הרפס. ל-50 אחוזים מהנדבקים בהרפס של אברי המין תהיה התלקחות של המחלה תוך ארבעה חודשים מההדבקה (אצל נשים הזמן ארוך יותר). ממוצע ההתקפים בשנתיים הראשונות אחרי ההדבקה הוא בין ארבע לחמש בשנה. לשליש מהנדבקים יהיו התקפים רבים יותר, עד כשמונה בשנה, ולבודדים למעלה מזה. התקפים חוזרים שכיחים יותר בגברים, ולעומת זאת עוצמתם גדולה יותר בנשים.

הרפס והריון. התקף חוזר (לא הדבקה ראשונית) בעת ההריון אינה שונה מהופעת התקף בכל תקופה אחרת, ואין בה שום סיכון לאם או לעובר. אם מופיע התקף חוזר של המחלה בעת הלידה יש נטייה ליילד בניתוח קיסרי כדי למנוע אפשרות הדבקת היילוד בעת מעבר בתעלת הלידה (כחמישה אחוזים מהיילודים ידבקו). באשר להידבקות חדשה בעת ההריון, כאן הדברים אינם פשוטים והפרוגנוזה משתנה בהתאם למועד ההדבקה.

הטיפול במחלה

כאמור, הידבקות בוירוס ההרפס פירושה אכסון הנגיף למשך כל החיים. אין כיום שום תכשיר המסוגל לרפא הרפס במובן של השמדת הנגיף "הרדום". קיימות כיום מספר תרופות הפועלות על וירוסים פעילים מתרבים. תרופות אלו מפריעות לתהליך של שיכפול חומצת הגרעין (DNA) של הוירוס. מכאן מובן שפעילות התרופה תלויה בהתרבות הוירוס ויצירת שרשרות DNA חדשות ומתוך כך תרופות אלו יפעלו ביעילות בשעות הראשונות של התקף פעיל כאשר קצב יצירת הנגיפים נמצא בשיאו. לעומת זאת אין התרופה משפיעה על וירוסים "רדומים".

כל התכשירים הקיימים בשוק כיום מקצרים את משך ההתקף הפעיל ואת תקופת ההדבקה וממתנים בצורה משמעותית את חומרת הסימפטומים והנגעים. התכשיר הותיק ביותר הוא אציקלוביר או בשמו המסחרי זובירקס. הוא נמצא בצורת משחה, כדורים, סירופ, ותמיסה להזלפה תוך וורידית. הפטנט על תרופה זו פג לפני כמה שנים, דבר שהביא להוזלה משמעותית במחירה.

תרופה אחרת, למעשה נגזרת של זובירקס, הינה הוולטרקס (VALTREX), שיתרונה בספיגה יותר טובה ובטוחה מהמעי, דבר המאפשר נטילת מינון יותר נמוך של התרופה. תרופה זו נמצאת רק בצורת כדורים. תרופה נוספת שפעולתה דומה היא הפמויר (FAMVIR) המשווקת בארץ לטיפול בכל סוגי ההרפס. כל התרופות המוזכרות מחייבות מרשם רופא, למעט משחת זובירקס הנמכרת ללא מרשם.

צורת השימוש הנפוצה ביותר היא מריחת משחה מיד עם תחילת התקף הרפס בשפתיים או נטילת כדורים במקרה של התקף הרפס באברי המין או התקף קשה בשפתיים. כאמור התרופה מקצרת את משך התסמינים העוריים וממתנת אותם ומקצרת את משך הפרשת הווירוסים אחרי ההתקף, כלומר את זמן ההדבקה. הם אינם משמידים את הווירוס במקום ה"מנוחה" שלו בעצבי עמוד השדרה ואינם מונעים התקף חוזר.

לא ניתן לחזות מראש את שכיחות ההתקפים החוזרים ואין כיום שום דרך למנוע הישנותם של התקפים אלה, אלא על ידי נטילה מתמדת (נון-סטופ) של אחת מהתרופות המוזכרות, במינון נמוך מזה המומלץ לטיפול בהתקף חריף. הדעות באשר לצורת טיפול זו חלוקות. על פי מחקרים, הפסקת הטיפול תביא להישנותם של התקפי ההרפס באותה עוצמה ובאותה שכיחות כפי שהיו לפני הטיפול, וזאת על אף שמדובר בטיפול מונע שנמשך שנים רבות.

הדבר דומה לרכישת פוליסת ביטוח. כל עוד הפוליסה בתוקף אתה מכוסה. יום אחרי פקיעת הפוליסה אינך מכוסה. מסיבה זו, ומסיבות נוספות אני אינני נמנה על החסידים של מתן טיפול מונע ממושך. אולם, למען ההגינות יש לציין שישנם דרמטולוגים בעלי שם ומוניטין התומכים בגישה של טיפול מונע ארוך טווח. הם גם משוכנעים שטיפול כזה יביא בעקבותיו לירידה בשכיחות של ההתקפים גם לאחר תום הטיפול. כאמור, הדעות בעניין זה חלוקות, ואין ספק שהמילה האחרונה טרם נאמרה.

לחלקו הראשון של המאמר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר